בואו נהיה כנים רגע, אבל הפעם ממש. פיאט המפוארת של פעם היא כבר לא פיאט מפוארת. זאת אומרת, היא אולי כן, אבל מלבד הנאו-500, היא לא בדיוק מטלטלת את עולמנו המוטורי כבר די הרבה שנים.
זה לא אומר שאין לנו ממנה זיכרונות מתוקים, כן? לאונו למשל יש מקום של כבוד בליבם של חובבי הגה. נכון, הם כבר מחפשים בצנעה דיור מוגן כיום, אבל איזה כיף היה אז עם מכונית פיצית שנתנה בראש לכל מי שפיספס את פוטנציאל הטורבו שלה. והייתה גם פונטו, מכונית פנטסטית בזמנה. וגם טיפו שנעדרה כריזמה באופן שערורייתי אבל הייתה אחלה עסקה. מולטיפלה, זוכרים? זוכה סדרתית בתואר המכונית המכוערת בעולם לצד מקום ראשון קבוע ברשימת הדגמים שאם היית קונה כרכב משפחתי, ספק אם היית מביט הצידה אי פעם.
וגם פנדה. מכונית עם שם עתיק שמיוצרת עד היום וכבר העלתה משהו כמו שמונה מיליון יחידות על כבישי העולם, נחשבת לאחד הדגמים המצליחים בכל הזמנים של היצרנית האיטלקית ומככבת בסיוט של לא מעט נהגי גרמניות בכבישי הרים באיטליה חורפית, אלה שלא הצליחו להתנתק מהפנסים הקטנים האלה שגדלים עוד ועוד במראה ומאחוריהם יש קופסה קטנה כזאת עם איכר שממהר להפסקת הצהריים.
בחזרה להיום. בדומה למרבית תעשיית הרכב האיטלקית, לפיאט יש צרות שנערמות עוד ועוד ומאיימות על קיומה, כמו כל יצרנית מערבית בצד הלא נכון של הגבול עם גרמניה. וגם שם נראה שזה רק עניין של זמן עד שהסינים יתחילו ללכת איתם מכות. אפשר כמובן להאשים את האיחוד עם קרייזלר-ג'יפ-ראם-דודג', שהציל את האמריקאים מפשיטת רגל מביכה, אבל די אילץ את האיטלקים להתמקד בשוק האמריקאי ולזנוח את אירופה. וזה היה הימור כושל. מלבד ה-500 מ-2007, שזכתה להצלחה אדירה, זה פשוט לא עובד. פיאט לא הצליחה לעשות שום דבר דומה עם יתר הדגמים ששלחה לאולמות התצוגה, וגם לא במהלך הנרחב להפיכת ה-500 למשפחה של דגמים, כולל רכב פנאי, מיקרו-ואן ומיניוואן. זה לא קרה. לא באמת.
אבל הנה מגיעה תפנית בעלילה. כי במטה החברה במירפיורי שבטורינו נושבות רוחות חדשות, בין היתר מכיוון שפיאט היא כיום לא רק שותפה של האמריקאים מדטרויט – שמעולם לא הבינו בייצור מכוניות לכבישי אירופה ועריה, ויש מי שתוהה אם הבינו בייצור מכוניות בכלל – אלא גם חלק מקונצרן סטלנטיס, שכולל גם את הצרפתים, הקרובים בהרבה לאיטלקים תרבותית, ועל הדרך מעניקים להם גישה למחסן החלקים שלהם. ובמילים פשוטות יותר, נותנים להם בחינם את כל מה שאחרת היה עולה להם המון כסף לפתח כמו מנועים ופלטפורמות ותיבות הילוכים, ומשאירים אצלם את עניין העיצוב. וגם זה, רק באופן חלקי.
או, עכשיו זה עובד. מאז האיחוד לתאגיד-העל, פיאט מציגה פורטפוליו שמתרחב משנה לשנה עם מגוון דגמים ייחודי ומרענן שכולל בין היתר 500 חדשה וחשמלית, 600 משפחתית קומפקטית עדכנית, ועכשיו גם פנדה חדשה, שתוציא לגמלאות את הסבתא רבתא-רבתא שמשווקת כבר עשור וחצי ללא שינויים משמעותיים ומהווה סוג של נס מוטורי בעצם קיומה.
הפנדה החדשה, גרנדה פנדה למעשה (שזה בעצם פנדה גדולה, אבל לא משנה), לא נקראת "פנדה" כי מה לעשות, והיתוש הזעיר של פעם עדיין מיוצר וגם משווק. והיא נראית מצוין ומגניבה וכל מה שהייתם יכולים לצפות ממכונית איטלקית. חוץ מאלפא רומיאו ארנה בשנות ה-80 שיוצרה בשיתוף עם ניסאן ונראתה כמו הצרות של איראן אחרי ביקור של חיל האוויר הישראלי.
היא חוזרת לקווים הישרים ולמראה הזוויתי-תכליתי של הדור הראשון – גם הוא, משנות ה-80 – ששירטט ברוב כישרון לא אחר מג'יוג'ארו, מעצב מיתולוגי שעשה קסמים לא רק בפיאט, אלא גם באלפא רומיאו ובפרארי. יש כאן קריצות להיסטוריה עם פנסים מקוריים, התחנפות לקהל עם שטיקים של רכב פנאי וחישוקי "16 נהדרים מברזל בגרסה הזולה וקצת פחות נהדרים אבל עדיין נאים בגודל "17 במכונית המבחן. אבל יותר מכל האלמנטים האלה, התוצאה הסופית נראית נהדר. טוב אפילו מאשר בתמונות. נהדר באופן שאם אתם עוצרים בדרך למילאנו לקפה, תרצו להעמיד אותה קרוב כדי להביט בה בזמן שתשאלו את עצמכם איך זה יכול להיות שאספרסו עולה כאן רק אירו אחד.
גם פיאט גאה בפנדה החדשה, אחרת היא לא הייתה טורחת להזכיר שזו פיאט בלא פחות משמונה (8!) מקומות שונים במכונית. וזה רק השם המפורש. את הלוגו תמצאו בחמישה (5!) מקומות נוספים. רגע, השם פנדה מופיע בעוד חמישה מקומות. לדעתי הם שברו כאן איזה שיא. לא ברור איזה, אבל בטוח ששברו אותו. הייתי רוצה גם לשוחח עם מי שהחליט על זה, או לפחות לקחת את מה שהוא לקח.
הלאה. בסביבת הנהג העסק פחות הזוי אך לא פחות נהדר. עזבו את לוח המחוונים הדיגיטלי ("10) ומסך המגע ("10.25), המוכרים של הקונצרן. מה שכן מעניין הם גלגל הגה בעיצוב ייחודי, צבעים רעננים לריפודים ודיפונים וגימור דמוי, תחזיקו חזק, במבוק לדשבורד. וזה האחרון משלב תא כפפות עליון יחד עם תחתון קלאסי. ואם חשבתם שכאן יעצור טירוף הגאווה, טעיתם. מילא הטבעת צללית פנדה מקורית בפינה של מסך המגע, השם פיאט מוטבע בדיפוני הדלתות הקדמיות, וגם על המושבים עם Panda Made with Love in Fiat. מצחיק, והזוי.
אפרופו מושבים, הם מצוינים, נוחים ועם תמיכה צידית מעולה ושדה ראייה טוב לפנים ולצדדים. רק שבלי קצת איטליה אי אפשר. טווח הכיוון של ההגה מוגבל ומחייב תנוחת נהיגה בידיים ישרות מדי שאם נחמיא לה, נקרא לה "איטלקית". ואם לא נחמיא, נכנה אותה "כושלת".
שלא במפתיע, היא גדולה משמעותית מהפנדה הזקנה. גם כדי להצדיק את הכינוי "גרנדה", נו. עוד 34.5 ס"מ לאורך ועוד 24 ס"מ לבסיס הגלגלים. ועכשיו אפשר להושיב גם אנשים של ממש – שניים, שלושה זה כבר יהיה בגדר פשע מלחמה – מאחור, ולא להסביר שהספסל שם נועד רק ליופי. יש מאחור אפילו שני שקעי USB, מי היה מאמין. וגם תא מטען שמסוגל להכיל יותר מתיק ג'יימס בונד של רופא הכפר. עם 361 ליטר, הוא גדול כמעט פי שניים מהפנדה הקודמת. חשבתם שכאן לא תמצאו איזו חתימה? טעיתם, הכיתוב Ciao! מופיע על מסגרת דלת תא המטען וכנראה מכוון לנער שסוחב את שקיות הסופר של הגברת לחניון.
מערך הבטיחות כולל בלימה אוטונומית ותיקון סטייה מנתיב, ופיאט, לזכותה (ולזכותנו), שמרה על צמד מתגים ייעודיים לכיבוי מהיר של התרעת מהירות ותיקון סטייה מנתיב. נותר רק להציע לשאר היצרניות לקחת ממנה דוגמה, שכן מרבית המכוניות העכשוויות יעבירו אתכם דרך צ'ק-ליסט שנדרש להנעת F22 כדי לבטל את כל הצפצופים המטרידים.
קצת טכנולוגיה. גרנדה פנדה מבוססת על פלטפורמת SCP (שבעברית הם ראשי התיבות של בסיס מוטורי ממש חכם) המודרנית של קונצרן האב, המוכרת מסיטרואן C3. והיי, גם מערכות ההנעה דומות, קטע כזה. יש בנזין מוגדש עם שלושה צילינדרים בנפח 1.2 ליטר וקצת היברידי מתון (48V) שמתעסק עם מנוע חשמלי צנוע (28 כ"ס). וזה משולב בתיבת הילוכים כפולת מצמד עם שישה יחסים ו-110 כ"ס. זה הדגם שבו לא נהגנו. לזה שכן בדקנו יש מנוע חשמלי עם 113 כ"ס שעוברים קדימה לגלגלים הנוהגים. זה אומר שהביצועים סבירים וזהו. בעיר אין בעיה לשמור על קצב מזורז של רוכבי וספות זקנים, על האוטוסטרדה זה סיפור אחר ופחות נעים. ולא, שיוט במהירות תלת ספרתית לא מותיר רזרבות כוח לכלום. בטח לא לעקיפה.
סוללת 44 קוט"ש אמורה לארגן טווח נסיעה של כ-320 ק"מ. זה דומה למתחרות שלה ולא מרשים באותה מידה, ולמעשה מייעד אותה בעיקר לתנועה עירונית. יש אפשרות לטעינה מהירה יחסית (100 קילוואט) שמאפשרת למלא את הסוללה הצנועה מ-10% ל-80% בתוך כחצי שעה. גם כאן פיאט שומרת על מקוריות עם כבל טעינה מובנה (לטעינת AC) מלפנים, בנוסף לשקע מאחור (AC ו-DC) כמקובל. חמוד. באותו עניין, הבלימה הרגנרטיבית פשוטה יחסית, עם שתי רמות עוצמה באמצעות מתג סמוך לבורר מצבי הנסיעה (לפנים-אחור-חניה) הצנוע, אבל ההבדל בין המצבים זניח.
דווקא איכות הנסיעה מבריקה, בעיקר בעיר. יופי של כיול איטלקי שכנראה הושפע עמוקות מידיים צרפתיות, וזה אומר שבורות, שברים וחריצים בסלילה הרומאית – שביחס להם רחובות תל אביב הם מסלול סלול היטב – נעלמים יופי הודות לעבודת קפיץ ושמן. גם מחוץ לעיר התחושה טבעית ובטוחה יחסית (אם לא מתייחסים למהירות) ובניגוד לפנדה של פעם, לא תרגישו כאילו אתם יושבים בתוך קופסת גפרורים מצ'וקמקת.
ניכרת אפילו עמידות טובה ברוחות צד או במשב הפתאומי שמגיע ממשאית ענקית שעוקפת כשהיא מהירה בכמה עשרות קמ"ש. רעשי הרוח, לעומת זאת, מעסים את האוזן נונסטופ וזה פחות נעים לנו. בכבישים מפותלים הסיפור טוב יותר. היא אולי לא מהנה ובטח שלא נמרצת כמו רנו 5 החדשה, אבל התחושה מההגה ומהבלמים טבעית יחסית והאחיזה סבבה.
שאפו לפיאט. הצליחה לסחוט את לימון הנוסטלגיה, נקטרינה, אם תעדיפו, עד תום. הפנדה החדשה היא משהו חמוד ממש. מלאת אופי וקסם ושטויות ושטיקים שגורמים לך גם לתהות על שפיות דעתם של מעצביה וגם לאהוב אותם בו זמנית. היא מכונית שממש נחמד להעביר בה את הזמן בפקק – בתנאי שזו רומא באביב, לא תל אביב בקיץ – ועל כבישים שאינם מהירים, די נחמד לנהוג בה. היא גם מראה שאפשר בהחלט לנצל את השותפות עם הצרפתים באופן שירים את המותג (אהמממ, לנצ'יה, אלפא, מזראטי) בדרך לשיפור תזרים המזומנים והבטחת העתיד.
באירופה אגב היא זולה משמעותית מה-500e וזה אומר שיש לה פוטנציאל לקבל בישראל תג מחיר מעניין למדי. אם היא גם תעשה את זה, אין לנו ספק שהיא תהפוך בין לילה ללהיט מכירות איטלקי ראשון מאז, נו, פיאט אונו בערך.
פורסם לראשונה ב- 20.09.25
074-799-1900 
בשיתוף דלהום מוטורס
קבלו ייעוץ מומחה
