מכוניות הסדאן חוזרות בעידן החשמל

כולם זוכרים את נוסחת הרכב המשפחתי הקלאסי בישראל של לפני שנים רבות. מרכב זוויתי עם ארבע דלתות ותא מטען נפרד, מנוע 1.6 ליטר עם תיבה אוטומטית במקרה של משפחתיות, 2.0 ליטר במקרה של משפחתיות גדולות. היו יוצאי דופן כמובן, אבל זו הייתה הנוסחה הקלאסית. ואז הפציעו רכבי הפנאי.

הם לא גילו מחדש את הגלגל, לא שינו מהותית את מערכת ההנעה (אם בכלל), אבל כן החליפו את המרכב. גבוה יותר, גדול במעט, בדרך כלל עם יותר מקום בתא הנוסעים ובעיקר מאחור. נוסחה פשוטה שהושיבה את הנהג גבוה יותר, והעניקה לרוכשים ביטחון של "שליטה בנעשה". הם צורכים יותר דלק, הם יותר מגושמים לנהיגה, אבל הם גם קשוחים יותר למראה ואלמנט הפוזה כידוע לכולנו, עובד חזק בישראל – ובשאר העולם.

והטרנד הזה התפשט במהירות לכל הקטגוריות. החל אפילו במכוניות מיני קטנות שמאופרות בכבדות, דרך סופר מיני, משפחתיות קטנות וקומפקטיות וכמובן משפחתיות גדולות. כולל – ובמקרים מסוימים עוד יותר אפילו – בקטגוריות יוקרה. רכב הפנאי החליף את כולם.

ואז הגיעה המהפכה החשמלית. לכאורה, לא אמור להיות קשר. טעמו של הנהג המודרני הפנה אותו לכלי רכב גבוהים וגדולים ומרשימים יותר, לא מערכת הנעה כזו או אחרת. אבל הפעם זה שונה. שכן לרוכשי רכב חשמלי יש "צרות" אחרות על הראש, חשובות יותר מפלסטיק שחור קשוח מסביב למרכב שמעניק מראה דרמטי יותר, או כניסה נוחה יותר לאחור.

הרכב החשמלי, על כל יתרונותיו העצומים, נדרש עדיין להתמודד עם אתגרי טווח הנסיעה. לא רק, שכן ישראל עדיין לא פרסה תשתית טעינה מספקת לאורך הכבישים המהירים ומייצרת בכך תלות גדולה עוד יותר בטווח האפקטיבי של הרכב החשמלי.

וכאן מתגלה יתרונה של משפחתית סדאן, עם מבנה אווירודינמי יותר שמאפשר עם אותה סוללה ויחידת הנעה להשיג טווח ארוך משמעותית. ניתן לזהות זאת בפערי הטווח בין טסלה מודל 3 וטסלה מודל Y הגבוה יותר, וגם ביונדאי איוניק 5 מול יונדאי איוניק 6. בשני המקרים מרכבי סדאן – גם אם אינם עונים בדיוק להגדרה הקלאסית – מעניקים טווח גדול יותר על אותה סוללה ויחידת הנעה, ומייצרים בכך יתרון של ממש עבור בעל הרכב.

מדובר בפער של עשרות קילומטרים ואף יותר, המצטברים כמובן לכל אורך חיי הרכב. וכמובן גם מבחינה פיננסית. אחרי הכל, טעינה מהירה בעמדות לאורך הכבישים המהירים אינה עסק זול.