מבחן השוואתי: יונדאי קונה, סקודה קאמיק, פיג'ו 2008 ורנו קפצ'ור

עיצוב וסגנון

הקפצ'ור הדו גווני (תוספת של 2,000 שקל למחיר) מרהיב, מאזכר את הדור הראשון החתיך וממזג את הקווים שלו עם אלה של הקליאו החדשה שעליה הוא מבוסס. תא הנוסעים שלו ממשיך עם סביבת נהג מודרנית וצבעונית, קונסולה "מרחפת" ודשבורד שבמרכזו צג מולטימדיה אנכי גדול, בהשראה מטסלה. איכות החומרים שלו מצוינת.

לטעמנו, הקפצ'ור הוא היחיד שיכול לאתגר את העיצוב המרהיב של ה-2008 הספורטיבי, שמציג חזית דרמטית הכוללת ניבים מתאורת לד, כך שתוכלו לזהות אותו בקלות המראה האחורית. ה-2008 חתיך מבחוץ ומרשים גם מבפנים, עם לוח מחוונים תלת מימדי, גלגל הגה קטנטן וחיתוכים יפהפיים בדשבורד. איכות החומרים שלו טובה מאוד בסך הכל.



מתיחת הפנים של הקונה עדכנה היטב את העיצוב, מאחור ובעיקר מלפנים, והצליחה להפוך אותו לרענן ונאה משהיה כאשר הושק לפני שלוש שנים. אך בניגוד לעיצוב החיצוני, תא הנוסעים של הקונה כמעט לא השתנה, מה שמותיר אותו עם סביבת נהג שמתחילה להראות סימני גיל. איכות החומרים לא גבוהה. עם זאת, לוח מחוונים דיגיטלי שמוצע בגרסה הבכירה משפר משמעותית את התחושות.

הקאמיק נאה בפני עצמו, אך סולידי יחסית לאחרים. צבע דו גווני יכול היה לשדרג אותו מאוד, ומדובר במשהו שבסקודה הציע בפאביה לפני עשור וחצי. הוא נראה נמוך מהשאר, אבל בפועל הוא גבוה בשלושה מ"מ מהפיג'ו ו-1.55 המטר שלו. תא הנוסעים של הקאמיק שגרתי, נעים לעין ולא מתחכם. אהבנו את שילוב הצבעים, את לוח המחוונים הדיגיטלי ואת איכות החומרים הגבוהה.

אבזור ותפעול

בקרב על גודל מסכי המולטימדיה מנצח הרנו עם 9.3 אינץ', כשבסקודה וביונדאי מסכי 8 אינץ' ובפיג'ו (וברנו הבסיסי) רק 7 אינץ'. המסך ביונדאי הוא הפשוט והאינטואטיבי ביותר לתפעול. גם זה שבסקודה נוח יחסית, אך חבל שחלק מפונקציות בקרת האקלים, כמו קביעת עוצמת האוורור, מבוצעות רק מהמסך.

אבזור? לכולם דיבורית בלוטות', קישוריות אנדרואיד וקארפליי במולטימדיה, חישוקים קלים (16-18 אינץ', תלוי בגרסה) ומצלמת רוורס, כאשר לפיג'ו יש גם מצלמה שמספקת מבט על שימושי. טעינה אלחוטית לניידים תומכים מוצעת בכל הגרסאות שנבחנו (אך ברנו רק בגרסה הבכירה). הרנו הוא היחידי שמציע כניסה והנעה ללא מפתח בכל הגרסאות, באחרים מדובר באביזר שלא מוצע בגרסאות הבסיס.

עוד תופינים? בבקשה: גגות שמש חשמליים תקבלו בגרסה הבכירה של הרנו וכאופציה בחלק מהגרסאות של פיג'ו וסקודה. לפיג'ו ולרנו יש ריפוד משולב עור כבר בגרסאות הביניים, לכולם חוץ מלקאמיק יש תאורת לד מלפנים, לפיג'ו ולרנו יש בלם יד חשמלי (ברנו גם עם פונקציית עמידה ברמזור.

בתחום הבטיחות, לכולם בלימת חירום אוטונומית והגה שמתקן סטייה מנתיב, והתרעה במראות על רכב בשטח מת, אך לא בגרסאות הבסיס. הקונה הוא היחידי ללא בקרת שיוט אדפטיבית, אבל גם היחידי עם התרעה על שכחת ילדים מאחור ומניעת פתיחת דלת במעבר רכב חולף. הפיג'ו הוא היחיד עם ארבעה כוכבים במבחן הריסוק האירופי, לכל האחרים יש את ציון חמשת הכוכבים המירבי.

הפיג'ו מאכזב בהנדסת האנוש, עם ההתעקשות המוכרת של הצרפתים לאפשר הפעלת מערכות כמו בקרת האקלים רק תוך שיטוט בין מסכי המולטימדיה, מה שעלול להיות מסוכן בנהיגה. ההגה הקטן מסתיר חלק מלוח המחוונים. חבל שגם סקודה בחרה ללכת בתוואי הזה, כאשר חלק מפונקציות בקרת האקלים, כמו קביעת עוצמת האוורור, מבוצעות רק מהמסך. אבל חוץ מזה הקאמיק מספק סביבת נהג ברורה וידידותית. לרנו הנדסת אנוש סבירה בלבד עם עומס מסוים בתצוגות בשני המסכים שמול הנהג. היונדאי נהנה מתפעול נוח וידידותי מאוד למשתמש.

שימושיות ומרווח

במושב האחורי מציעים הרנו והפיג'ו תנוחת ישיבה גבוהה יותר, כאשר הסקודה מעניק את מרווח הרגליים הטוב ביותר ואת הראות העדיפה החוצה. ברנו אפשר לשפר את המרווח לנוסעים באמצעות הזזת המושב האחורי על מסילה באורך של 16 ס"מ, על חשבון נפח תא המטען. ליונדאי דלת אחורית קטנה יחסית אך המרווח עצמו מפתיע לטובה - ואולי מושג על ידי כסא קצר מהאחרים.

החיסרון של ארבעתם לעומת משפחתיות כמו אוקטביה הוא ברוחב המושב האחורי, מה שעלול להגביל בהסעת שלושה פעוטות בהתקני ריסון. הקאמיק הוא הכי פחות צר, אחריו הקונה, הקפצ'ור שלישי ואחרון ה-2008, שהיה הצפוף ביותר בכל המדדים - תוצאה של העיצוב הדרמטי. חבל שיציאת מזגן למושב האחורי עדיין אינה מגיעה כסטנדרט ברכבים כאלה בעידן של התחממות גלובלית: מהיונדאי ומהפיג'ו היא עדיין נעדרת, סקודה ורנו לעומת זאת חשבו על הילדים שלכם באספקט הזה.

תאי מטען? לרנו הגדול ביותר, 422 עד 536 ליטר תלוי במיקום המושב האחורי, לעומת 405 ליטר בפיג'ו, 374 ליטר ביונדאי ו-363 ליטר בסקודה. בפועל נתון הנפח מעט משקר: ברנו הוא מושג על ידי הגבהה משמעותית של המדף, כך שבפועל הבגאז' של הסקודה הוא הרחב והעמוק ביותר כאן. לסקודה יש גם את הפתח הגדול ביותר, ומגוון וווי תלייה ורשתות מטען, שמאפשרות שימוש יעיל יותר בבגאז'. גם לפיג'ו תא מטען עמוק ורחב, אך נמוך יחסית; הבגאז' ביונדאי הוא הקטן ביותר באופן מעשי.

נוחות נסיעה

יונדאי קונה עבר שיפור מסוים ברמת הנוחות ביחס לדגם שלפני העדכון. הוא עדיין נוקשה מעט על השיבושים הקטנים, אך סופג טוב פסי האטה גדולים ולא מתבלבל גם על רצף שיבושים. מחוץ לעיר הוא משמעותית פחות נוח, מרבה לנוע על מתליו הקצרים וגם מבודד רעשים בצורה הכי פחות מוצלחת כאן.

הפיג'ו, אולי עקב הציפיות הגבוהות בתחום הזה, הפתיע לרעה, וגם אולי גם בגלל העובדה שפגשנו אותו בגרסת ה-GT ליין עם צמיגים נמוכי חתך. הוא נוקשה מצד אחד אך לא מספיק מרוסן, מתנועע על כבישים גליים ואמנם מבודד רעשים בצורה סבירה - אך לא מספק את הנוחות שהתרגלנו לפגוש בדגמי היצרן הצרפתי. גם בגרסת הפרימיום יש צמיגים זהים, אך האקטיב הבסיסית מצוידת בצמיגים סלחניים יותר וכנראה תציג יכולות  טובות יותר בתחום האמור.

רנו קפצ'ור עדיף על ה-2008 ביכולת הספיגה שלו, אך נוטה גם הוא לנוקשות מסוימת שמקשה עליו את ההתמודדות עם שברי אספלט בעיר. כשהמהירות עולה משתפרת רמת הנוחות שלו, וגם בידוד הרעשים מתגלה כסביר בהחלט.

סקודה קאמיק קוטף בקלות את הניקוד המירבי בסעיף הנוחות, עם רמת ריסון גבוהה, יכולת ספיגה מוצלחת של שיבושים מסוגים שונים וגם בידוד רעשים טוב מאוד. זוהי לא רמת הנוחות שתפגשו ברכבים משפחתיים קלאסיים, אך מבין הג'יפונים הקטנים - הקאמיק מצטיין.

מנוע וביצועים 

לכל הארבע מנועי טורבו בנזין, אבל כאן מסתיים הדמיון: הסקודה התייצבה בגרסת ה-1,000 סמ"ק 115 כ"ס (יש גם 1,500 סמ"ק, 150 כ"ס בתוספת 4,000 שקל). הפיג'ו הגיעה בגרסת ה-1,200 סמ"ק הנפוצה (130 כ"ס), כאשר בהיצע נמצאים גם דגמי דיזל וחשמל. לרנו יש 1,330 סמ"ק ו-154 כ"ס (131 כ"ס בגרסת הבסיס באותו נפח). והיונדאי? למנוע ה-1,600 סמ"ק של הקונה היו כבר לפני מתיחת הפנים 177 כ"ס החזקים בקבוצה. בקוריאה חששו שאולי חסר לו כוח, וכעת יש לו 198 כ"ס!



פיג'ו היחידה שמאמינה בתיבה אוטומטית קלאסית, עם 8 הילוכים. השאר עם התצורה הנפוצה יותר של תיבה רובוטית כפולת מצמדים, עם 7 הילוכים.

לא הופתענו לראות שהקונה היה הכי מהיר, עם ביצועים שמזכירים רכבי ספורט יעודיים, אבל המנוע הזה גדול על השלדה הזו, וכל תאוצה חריפה מזעיקה את בקרת המשיכה אפילו בקו ישר. הרנו קצת יותר איטי אבל מרשים בהרבה בתאוצה לינארית ושקטה יותר. הפיג'ו והסקודה נהנים ממנועי 3 צילינדרים לעומת 4 בשני הזריזים יותר, אבל הם עולים מהר בסל"ד, ויש להם צליל נחמד. הפיג'ו זריז יותר למרות הגיר האיטי, בסקודה גיר יעיל מקל בתאוצות עקיפה על המנוע החלש ביותר כאן, עם הביצועים האיטיים ביותר נגד השעון.



הקאמיק מפצה על הביצועים בצריכת הדלק הטובה ביותר בסוף היום: 12.6 ק"מ לליטר, לעומת 11.7 קמ"ל ברנו, 10.3 קמ"ל בפיג'ו ו-9.6 קמ"ל ביונדאי, שמספר את הסיפור ההפוך ומשלם במשאבה על הבעיטה בגב בכל לחיצה על הדוושה הימנית. בשיוט בין עירוני היה הרנו החסכוני ביותר (16.9 קמ"ל) לפני הסקודה (14.9), הפיג'ו (13.6) והיונדאי (13.5).

התנהגות כביש

יונדאי קונה מוכיח שיש דבר כזה "יותר מדי כוח". הוא קליל ודינאמי, כמעט ולא רוכן בעיקולים ונהנה מאחיזה בסיסית סבירה, אבל עודפי הכוח מובילים לתת היגוי, שינויי הכיוון שלו מהירים מדי ובסופו של יום אין הרבה מתאם בין יכולות השלדה הבינונית שלו לביצועים המצוינים.

הפיג'ו הוא תמונת המראה שלו: המנוע אמנם לא מרגש, אבל יש לו שלדה מעולה שמתמסרת אל הנהג, מתקשרת היטב ומאפשרת העברות משקל מדויקות. הרכינה קיימת אבל לא פוגעת בהנאה. ההיגוי המהיר והמדויק מתגמל גם הוא את הנהג.

הקפצ'ור אמנם לא מרבה לרכון על מתליו, אך הוא רחוק מלהיות ספורטיבי או מרגש בעיקולים. אחיזת הכביש שלו טובה למדי אך התקשורת מהשלדה לא קיימת וההיגוי לא מדויק במיוחד. מילא.

הקאמיק מרגיש טבעי יותר, נהנה מאחיזת כביש מצוינת שמשרה תחושת בטחון על הנהג והנוסעים - וגם אם אין לו את הניצוץ הספורטיבי של הפיג'ו, הוא לבטח לא מאכזב בין הסיבובים.

לסקודה יש גם את מרווח הגחון הגבוה ביותר, כמעט 19 ס"מ, לעומת 17.4 ברנו, 17 ס"מ בקונה ו-16 בפיג'ו. לכולם הנעה קדמית ואפס יומרות שטח, אבל הקאמיק יעניק יותר ביטחון בנהיגת שבילים.

השורה התחתונה

מחירים דומים, ממדים דומים, וארבעה צוותים שקיבלו בריף שונה מאוד.

היונדאי והפיג'ו הם רכבים עם יתרונות בתחומים מאוד מסוימים. ליונדאי קונה יש ביצועים חסרי תחרות בקטגוריה, הוא היה משאיר אבק גם לקאמיק 1.5 ליטר אם היה מתייצב כאן, באמת ייחודי מהבחינה הזאת. אבל הנוחות, התנהגות הכביש וצריכת הדלק פוגעות בציון הסופי שלו.

פיג'ו 2008 הוא חתיך אמיתי ומצדיק את המוניטין של היצרן בכבישי נהיגה, אבל הוא פחות מתבלט בדברים שחשובים יותר לשימוש משפחתי, כמו מרווח ונוחות, וסביבת הנהג המתקדמת שלו גובה מחיר גבוה מדי מהנדסת האנוש.

הקפצ'ור החדש הוא שדרוג משמעותי לעומת הדור הראשון. נאה כמוהו, אבל כעת עם מנוע מצוין, חזק וחסכוני ומרשים בתא הנוסעים. הוא פחות מרווח ופחות נוח מהסקודה, אבל רכב נהדר לכשעצמו.

לקאמיק אין את אפקט ההגעה שיש לשלושת האחרים, ואסור לזלזל בחשיבות של זה בקטגוריית הג'יפונים הקטנים, אבל יש בו את כל מה שצריך כדי להיות רכב פנאי משפחתי מוצלח: במרווח, בשימושיות, בנוחות, באבזור ובצריכת הדלק. הוא אוסף את הנקודות שלו בהתמדה ובפרטים הקטנים.

למאמר זה התפרסמו 11 תגובות