סטלנטיס ופולקסווגן חברו במטרה לבלום את חדירת המתחרות הסיניות לאירופה. במאמר דעה משותף שפורסם בעיתון לה אקו הצרפתי ובכלי תקשורת נוספים, פונים מנכ"לי שתי היצרניות בדרישה לפוליטיקאים האירופים ליצור תנאים שיגנו על התעשייה המקומית מפני כניסת המתחרות מסין.
"אירופה חוזה בעלייתן של יריבות גאופוליטיות חדשות", כך כותבים אנטוניו פילוסה, מנכ"ל סטלנטיס, ואוליבר בלום, מנכ"ל קבוצת פולקסווגן. "מסחר, טכנולוגיה ויכולת תעשייתית נרתמו (על-ידי שלטונות סין; ר"צ) יותר מאי פעם, כדי לשרת אינטרסים לאומיים. האיחוד האירופי חייב לבחור דרך במהרה".
מנכ"לי החברות דורשים הגנה באמצעות חסמי סחר וחוקים שיפלו את היריבות הסיניות לרעה. הפרסום בצרפת אינו מקרי: מדינה זו, משווקי הרכב הגדולים באירופה ואחת החזקות ביבשת מבחינת ייצור רכב, פועלת בשנים האחרונות בניסיון ליצירת "העדפה אירופית".
מדובר במנגנון שיחוקק בבריסל ויסייע לתעשייה המקומית להתחרות עם התוצרת הסינית, שזוכה לתמיכה וסבסוד ממשלתי משמעותי. תמיכה זו הגורמת לכך שהמכוניות הסיניות זולות משמעותית מהמתחרות מהמערב, וכתוצאה מכך כובשות נתח שוק מחוץ לסין במהירות, מבלי שהתעשייה במדינות ה"נכבשות" יכולה להגיב באופן תחרותי-רווחי.
שני המנכ"לים מבקשים מהאיחוד האירופי שיעניק "בונוסים" לפליטות תחמוצת החנקן, כך שכלי רכב המיוצרים באירופה יתוגמלו על-חשבון הסינים. מנכ"לי הקונצרנים הסבירו כי המטרה היא להגן על מקומות העבודה של תושבי האיחוד ועל יצרניות הרכב ואלפי ספקיות המשנה שמשרתות אותן, ומעסיקות אף הן מאות אלפי עובדים ברחבי היבשת.
לפי שעה, באיחוד האירופי – כהרגלם בביורוקרטיה – מתמהמהים בחקיקה שאמורה לפתור את המשבר, או לפחות להעניק ליצרניות המקומיות מנגנון הגנה יעיל. חקיקה דומה, שכונתה "תוצרת אירופה", הייתה אמורה לעלות על שולחן הדיונים עוד בחודש שעבר, אך הנושא לא קודם בגלל מחלוקות בין מדינות שונות בגוש וההחלטה לא צפויה להתקבל בחודש הקרוב.
סטלנטיס ביקרה לאחרונה את החלטת נציבות האיחוד, לפיה כדי לעודד את חדירת הרכב החשמלי ליבשת, יש לרכך את התקנות במקום להקשיחן. זאת, בין היתר משום שיצרניות המעוניינות לייצר מכוניות חשמליות ביבשת נתקלים בחסמים ביורוקרטיים ובעיקר בעלויות ייצור גבוהות משמעותית מאלו הקיימות בסין. "אנחנו משקיעים המון כדי לבנות את המגזר האירופי, החיוני לעצמאות הטכנולוגית שלנו, אבל הצרכנים מצפים בצדק למכוניות חשמליות זולות", כתבו מנכ"לי היצרניות.
כל רכב סיני מיוצא מקבל סבסוד של עד 10,000 $. אי יצוא הרכבים הללו יגרום לפשיטות רגל המוניות בסין ולאובדן מקומות עבודה, כלומר סין מייצאת אבטלה לאירופה ורק חמור לא יתגונן מפעולה כזאת.
עודף רגולציה, תקנים אינסופיים, מטרות שונות כמו זיהום אוויר ובטיחות ששמו אותן קרוב מדי (ואז דחו כי הלו"ז לא הגיוני) - כל אלו גורמים לתעשייה האירופאית לרדוף אחרי עצמה כדי להשתפר כל הזמן. זה טוב בתור מוצר, זה פחות טוב בתור יצרנית שצריכה גם להרוויח ולא להשקיע הון בלתי פוסק בפיתוח. הסינים יושבים בצד ומעתיקים בלי בושה. תכנון שלדה מתקדם? היום באירופה, מחר בסין. לעתים קרובות הם גם משפרים את ההעתקה. הרגולטור האירופאי יצטרך לתת מטרות קצת רחוקות יותר מראש כדי לתת לחברות הרכב המקומיות שם מרווח נשימה להתאים עצמן לתחרות מסין. כמובן שיש גם מכס ועוד דרכים, אבל קודם כל בדק בית.
למס' 14, אתה משווה סיני כמו דיפאל לטויוטה או ליונדאי, חוץ מעיצוב יפה הדיפאל לא שווה כלום, נסה למכור אותה עוד שנה, תפסיד 60/70% על הרכב.
כל הסיניות לא שוות כלום.
מכוניות טובות ואמינות עם שוק טוב וחירות זה רק יפני/קוריאני.
כל סיני שנמכר הוא חד פעמי.
תעשיות הרכב המיושנות מאירופה במשך שנים יצרו רכבים מיושנים עם תכנולוגיה שלא השנתה הרבה, הכל כדי לגרוף כספים רבים מלקוחות, מבלי להתאמץ יותר מדי ,שלא לדבר על עיצובי רכב מדכאים.
פתאום הגיע סין שעבדה קשה בכדי לחשוב אחרת והוציאה בעיקר דגמים חשמליים איכותיים ,תחרותיים .
מרצדס בבעיה ,פולקסווגן בבעיה ועוד ..
זה מה שקורה ששנים אין התקדמות בתעשיה שלהם!