לא כולם אוהבים להיחשף לשמש. יוצאי פולין והסביבה למשל מצויים בניגוד עניינים. ובכלל, רבים פשוט סולדים מהחשיפה הפיזית לאלו שצועדים מעדנות על המדרכה ליד וחייבים לנדב עצות אופנתיות למי שיושב ברכב. אבל אלה וגם אלה, ופחות או יותר כל חובב רכב, יודעים שנסיעה ברודסטר היא אחת מחוויות הנהיגה הכי טהורות שאפשר לקבל.
רק שני מושבים, גג נפתח וגישה מינימליסטית. ולא במקרה זו גם הגדרה לאופנוע, אולי הכלי המענג ביותר להתנהלות על הכביש בכפוף למזג אוויר נוח ומספר המשתתפים. רק שבמכונית פתוחה ספורטיבית יש גג, ומזגן, והגנה משופרת. בלי קסדה, בלי חליפת עור וסליידרים וכפפות ונעלי רכיבה ואפוד מתנפח וסד צוואר ואטמי אוזניים.
את הקרב בין שניים לארבעה גלגלים נשאיר לפעם אחרת, ונחזור להתעסק בסיבה שלשמה התכנסנו - רודסטרים, שכמעט נעלמו מאולמות התצוגה. למה שיכחידו את הממתק המוטורי הזה? ובכן, אתם (כלומר אנחנו) אשמים. בפשטות, הציבור לא רוצה אותן. בין אם מדובר בדגמים נגישים יחסית כמו מאזדה MX5 שהפכה כבר לפני שנים לרודסטר הנמכרת בכל הזמנים, טויוטה MR2 הייחודית, הונדה S2000 הקיצונית או אודי TT ויגואר F-טייפ ומרצדס SLK. וגם פורשה בוקסטר, אליה נחזור מיד.
שלא במקרה, חלק מאלו שהוזכרו כרגע צפויות לעשות קאמבק שקט ונקי כשיעברו לחשמל. היחידה שכבר עשתה את זה - ועשו לנו טובה, עזבו את טסלה רודסטר הניסיונית והנעלמת - היא MG. כן, הסינית.
הצעירים שבין הקוראים יופתעו, הוותיקים פחות. שכן היום MG מוכרת בעיקר מכוניות לליבת השוק, עם תמהיל סופר מיני, משפחתי, פנאי בגרסאות הנעה שונות בדגש על חשמל, די רחוק מחלומות מוטוריים, למעט 4 מפלצתית כיציאה חד פעמית בינתיים. נספר לכם גם שסוג המכוניות היחיד שלא ניתן למכור ברפובליקה העממית הוא רכב עם גג נפתח. ככה.
אך הקוראים הוותיקים זוכרים את המקורות הבריטיים של MG מהמאה שעברה, שהייתה שם חיבה לרודסטרים והדגם הפופולרי ביותר בקטגוריה - לפני שמאזדה תפסה את הבכורה - היה MG-B. מכונית שהוצגה ב-1962 ומכרה למעלה מחצי מיליון יחידות במשך 18 שנה. המותג שחגג אשתקד מאה שנות קיום, העניק לעצמו מתנת יום הולדת - את הסייברסטר, רודסטר חדשה שקורצת לעבר. אבל עם חשמל. בדרך הוא הקדים את כל ענקיות התעשייה שמתכננות, ממש אוטוטו, להציג רודסטר חשמלית. אבל עוד לא הצליחו.
אחת מהן, ולא סתם אחת, היא פורשה. ומי שאמורה לקבל הנעה נטולת זיהום ורעש מפלט, היא הבוקסטר - בעידן הרק בנזין אולי הכי משכנעת, טובה ומרגשת מכולן. היא הוצעה בכל מיני אופנים וגרסאות, אחת מהן היא ה-T. מהטובות במבחר הגדול ומעורר החשק. אז החלטנו לנהוג בה לצד ה-MG. לא כדי להתעמת, אלא כדי לקבל מושג.
רודסטר היא סוג של דוגמנית מוטורית. חזקה או חלשה, יקרה או במחיר שפוי (זולה היא אף פעם לא הייתה). על הטיילת של תל אביב, כי את מעגן היאכטות במונטה קרלו עדיין לא העתיקו כאן, עם הגג פתוח וכשהשמש שוקעת, זה נראה מכל זווית כמו העמדה לקראת צילום תמונת שער. מופע ויזואלי שגורם לכל מי שעובר, וגם מי שמתקרב, להתבונן ולהרגיש קצת יותר טוב.
יש הבדלים גדולים בין שתי הדוגמניות שהתכנסו לצילום המשותף. הסייברסטר קורצת לשורשיה הבריטיים הרחוקים, עם מכסה קדמי ארוך קלאסי (שלא מכסה על מנוע), יחידות תאורה קדמיות שמרפררות לאלו של דגמי עבר ואחוריות שמזכירות את דגל היוניון ג'ק. זה חמוד, אבל אפשר היה ללכת עוד צעד או שניים לכיוון העבר. ועם פלטפורמה חשמלית שמשחררת את המהנדסים והמעצבים לעשות כמעט ככל העולה על רוחם, זה גם אמור להיות יחסית קל לביצוע.
למשל לוותר על שלל מסיטי האוויר שתכלס אין להם מטרה מלבד קישוט. וגם על הדלתות הנפתחות מעלה. צריך פעם אחת ולתמיד לדבר עליהן ברצינות. כן, אין ספק שמדובר במופע ויזואלי מרשים. כמו למבורגיני, ולא רק, כדי שאף אחד לא יפספס שנכנסתם או יצאתם ממנה. העניין הוא ש-MG, בבסיס שהיא מאמצת, כלל גם איפוק בריטי ויעילות תפעול. הדלתות האלה הן הכול, חוץ מיעילות תפעול ואיפוק.
ולכן ממש לא מפתיע שפורשה בוקסטר היא הפחות בולטת מבין השתיים, פחות מסובבת ראשים וגורמת לעצירת התנועה. ויש לזה סיבה נוספת, חוץ מהעובדה שהיא לא מגיעה מסין ולא שקטה לגמרי והדלתות שלה נפתחות רגיל - היא כמעט ולא שינתה מראה מאז הוצגה לפני 30 שנה כאחות הקטנה של המלכה האם, ה-911, שגם היא לא באמת עברה שינוי דרמטי כלשהו. היא בעיקר נראית ובכן, כמו שרודסטר קלאסית אמורה להיראות.
וכמו בחוץ, ככה גם בפנים. ה-MG דופקת מופע עתידני של הרבה צגים ומסכים ומעט מתגים. עם שניים שנענים למגע מצדי המסך האמצעי שכולל מד כוח. סידור מרשים מאוד ויזואלית אבל מפוספס קצת, כי שני המסכים בצד מוסתרים על ידי ההגה. מסך מגע נוסף בקונסולה המרכזית ואחראי על המיזוג, המושבים ומערכות הבטיחות, אבל צריך להוריד את הראש כדי לראות על מה לוחצים, וגם יש בו יותר מדי תפריטים מסרבלים.
לפורשה יש רק מסך מגע אחד, וכל השאר שומר על גישה אנלוגית קלאסית. מד סל"ד גדול במרכז, שעון בחלק העליון של הדשבורד ומפתח הנעה - פיזי, שאשכרה צריך לדחוף ולסובב - משמאל להגה, זכר לימי מרוצי 24 השעות של לה מאן. בגרסת T עם רצועת בד לפתיחת הדלת במקום ידית מסורתית, כאילו כדי להסיר משקל, בפועל כדי להעניק אווירת רכב מרוץ.
ובכלל, זה לא מאוד משנה אם תרצו להגביר את עוצמת המזגן, לשנות את מידת הקשיחות של בולמי הזעזועים או לנתק את בקרת היציבות. המתגים הרבים על הקונסולה ברורים ונגישים. לחובתה של הגרמנית - איכות חומרים. מפתיע מיצרנית שלא מתביישת לדרוש סכומי עתק על המכוניות שלה, אבל בוחרת ביותר מדי פלסטיק שחור ופשוט שמגיע מאמא פולקסווגן, ושוכחת תאי אחסון עד כדי כך שקשה למצוא מקום לטלפון ולארנק. בין השתיים, ה-MG מציעה בפירוש סביבת נהג יוקרתית יותר למראה ואיכותית יותר למגע. הפתעה.
מה שמציב את הבוקסטר מעל, זו תנוחת הישיבה. אין, לא הייתה ולא תהיה כמו פורשה לייצר תנוחת נהיגה מושלמת. וזה אפילו לא משנה - גם אם מעורר תהיות נוגות על עלויות מופרכות - שבמקרה של ה-T בה אנחנו נוהגים, צריך להשתמש בכוח היד כדי לכוון את המושב, ולא רק בשרירי האצבע על המתג. המושב תומך מעולה, מציב את התחת בדיוק במקום הנכון קרוב לאספלט ולציר המרכזי של הרכב. מושלם.
בשתיהן מנופי שליטה ידנית מאחורי ההגה. בפורשה כי ככה שולטים בהילוכים ברכב ספורטיבי, בעידן בו בורר ידני נתפס בעיני 95 אחוז מהנהגים כשריד ארכיאולוגי מיותר. ב-MG יש שני מנופים: אחד למידת הרגנרציה והשני למצבי נהיגה שנעים בין נוחות וספורט להתאמה אישית. קצת פחות אינטואיטיבי ודורש זמן כדי להתגבר על המחסום הפסיכולוגי, לפיו אין מצב שרודסטר תהיה בלי תיבה שמאפשרת בחירת הילוך מתאים. חשמליות, נו.
וחשמלית איט איז. 510 כ"ס יש למפלצת החשמל הזו. עם שני מנועים שמעבירים את הכוח ישירות לכל הגלגלים ומתיזים את הסייברסטר מעמידה ל-100 קמ"ש בזמן שלקח לכם לומר מאה קילומטר לשעה. למבורגיני הורקאן LP610-4 למשל. חתיכת אקזוטיקה שלא מעטים יהיו מוכנים למכור עבורה כליה, יד שמאל ורגל ימין, ושעולה כמו כל חלקי הגוף האלה פלוס עוד כמה, קבעה כשעלתה לכביש לפני כמה שנים זמן דמיוני של 3.2 שניות לזינוק הקלאסי. אז ה-MG מהירה כמוה. כן כן, יגידו קוראי האנטי חשמל, אבל איפה הצליל. ובכן, הוא מתחבר אי שם בין צרחות הפחד של מי שחווה לראשונה את הזינוק הזה לבין צליל ההקאה אחרי ארבעה ניסיונות רצופים.
הבוקסטר לא באותו אזור חיוג, או לוח שנה. למרות אחלה בקרת שיגור, ומשקל נמוך ב-600 ק"ג, היא מעבירה לגלגלים האחוריים 200 סוסים פחות. זה חתיכת עדר שהולך לאיבוד, וגם שנייה וחצי שמרגישות כמו שנה ורבע של פער בזינוק. קיצר, אם יש לכם בוקסטר ואיזה ילדון מחוצ'קן בסייברסטר עומד לידכם ועושה פרצוף של מרסלו וואלאס אחרי ששוחרר ממחסום הפה שענדו לו, אל תתפתו. ולא תעזור לכם העובדה שה-PDK שלכם (זה בערך "גיר" בגרמנית) הוא כנראה הטוב מסוגו בתעשייה.
כל הטוב הזה של החשמלית לא מגיע בחינם. ה-MG יונקת חשמל כמו גמל שהגיע לבאר אחרי שבועיים בסהרה. גם בשיוט נינוח שבסופו של יום זה הסגנון המועדף ברכב עם גג נפתח, היא מגיעה לטווח ריאלי של 350 ק"מ שנשאבים מסוללת 77 קוט"ש לא קטנה בכלל.
אז נכון, אתה לא דופק נסיעות חוצות יבשת עם מכונית שמאיימת להעיף לך את שורשי השיער כל הדרך לאיסטנבול, ויש גם את העניין הזה של טעינה מהירה עם חצי שעה ועוד קצת מ-10% ל-80%, אבל עדיין מדובר בדי הרבה עצירות חישמול ברואד טריפ ישראלי של הצפון והעוד יותר צפון והמרכז.
וזה לא שהבוקסטר נותנת לך לנהוג בלי חשבון לדלק. עם מיכל של 54 ליטר ששותה רק אוקטן 98 (שעולה כמו זהב), וצריכת דלק ריאלית של 8.1 ק"מ לליטר, אפשר לצלוח בעזרתה משהו כמו 440 ק"מ לפני עצירת תדלוק. ובמילים אחרות: אם אתם רוצים מכוניות שלא יהיו פתוחות ולא יגרמו לכם לחייך, קחו סיטרואן C4 עם מנוע דיזל.
בוקסטר T היא לטעמנו המכונית הטהורה והנכונה ביותר עבור מי שאוהב לנהוג ברודסטר שלו גם מחוץ לסיבוב דאווין במרובע הטיילת בהרצליה, הטיילת בתל אביב, בית קפה מיושן בסביון ומגרש הפועל בפתח תקווה. היא לא הכי חזקה במשפחה, רחוק מזה. יש לה בסך הכל מנוע 2 ליטר עם ארבעה צילינדרים ומגדש. היא לא מכונית לשיא המהירות, היא מכשיר להנאה מנהיגה מושחזת.
ובגלל זה יש לה רכיבים מכאניים משובחים מה-GTS הבכירה שעלתה כ-50% יותר ממנה כחדשה. מתלים משופרים, מרכב מונמך ב-2 ס"מ, בולמי זעזועים אדפטיביים, דיפרנציאל מוגבל החלקה, חישוקים גדולים ("20) וצמיגים עם חתך נמוך. ותאמינו לנו - או שתקנו אחת ותנסו - מספיקות חמש דקות מאחורי ההגה כדי להבין למה בחרנו בה כנציגת דור הבנזין של פעם. למרות התכנון הוותיק, למרות שהיא חלשלושה ביחס לסינית, כל קילומטר בה גורם לך להרגיש כמו נהג טוב יותר. כמו ללבוש חליפה שנמדדה ונתפרה בסביל רואו על ידי חייט ותיק, עלתה הון קטן אבל גרמה לכם להרגיש כמו בעלים של קרן הון סיכון שכן הקשיב לעצות של בזוס.
בתרגום למוטורית זה אומר שהתחושות שהיא מייצרת עוברות באופן ישיר כמעט - מהידיים, מהעכוז, מהאוזניים, וכשהגג פתוח גם מהאף - למחשב עיבוד הנתונים מתחת לקרקפת הנהג. עם מנוע שמוצב במרכז-אחור יש יותר משקל על הגלגלים האחוריים שעוזר לאחיזה, ופחות משקל על הקדמיים שעוזר לניהוג, ומרכז כובד אמיתי אי שם קרוב לגב, מה שמאפשר להרגיש כל מ"מ של תחילת החלקה. רמת הדיוק כאן מהפנטת, ובלי קשר למהירות הנסיעה, למרות שאף אחד לא יוכל להתייחס אליה כ"איטית מדי". אין, לא הייתה וספק אם תהיה רודסטר בנזין יותר מהנה לנהיגה, וזו חתיכת הצהרה שאנחנו לגמרי עומדים מאחוריה.
הסייברסטר לא חולקת את התחושות האלה. היא לא מעוניינת וגם אם הייתה, היא לא יכולה. אין שום דרך להסתיר הבדל משקל עצום שכזה. אז כן, העובדה שמשקל הסוללות ממוקם נמוך ומחולק שווה בשווה בין החרטום לירכתיים, עוזרת לחסל חלק ניכר מהרעות החולות שעודף שומן מייצר בעולם המוטורי. אבל חוקי ניוטון לא הלכו לשום מקום. ולמרות שהיא ארוכה מהפורשה רק ב-15 ס"מ, היא מרגישה גדולה הרבה יותר.
יש לזה יתרון ותיכף נגיע אליו, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאוטו הזה היה עולה לפחות מדרגה אחת - מה שהיה מציב אותו גבוה בקטגוריית הגג פתוח - אם הסינים היו לוקחים בחשבון את מתכנני ומבצעי עבודות האספלט על כבישי ישראל. הכביש המשובש להחריד כאן מנער אותה יותר מדי ומונע ממנה למצות את פוטנציאל הכוח האדיר שהיא מחביאה מתחת לכסות האטרקטיבית.
ואם לחזור לענייני משקל, שום חוכמה שבעולם לא תוכל להסוות את המאסה בזמן בלימה. היא מאטה באופן מרשים, ותודה לברמבו שעשו עבודה טובה, אבל היא עדיין צריכה לעצור בגופה מומנט ענק שנגזר ממשקלה.
מה שאומר שלצד השובבות של הבוקסטר, הסייברסטר היא בחירה נינוחה הרבה יותר, לא מפתה לקצב שבו כדאי לדעת מה עושים כדי שלא לייצר בעיות מהסוג הקריטי. מרגיעה יותר ומשדרת שהקצב הנינוח הזה מתאים לה מאוד. ואת זה היא עושה באופן חרישי שומט לסתות, כי נסו לחשוב על הפעם ההיא בה נסעתם במכונית עם גג פתוח וקולות מנוע ומפלט מילאו לכם את האוזניים. עכשיו, הורידו את כל רצועת הקול הזו ותישארו עם מעט רעש צמיגים, הרבה רעש רוח ובעיקר התמזגות מושלמת עם האווירה מבחוץ. כי בזמן שהפורשה מושכת אתכם להיות מרוכזים בנהיגה יוצאת מהכלל, הסייברסטר מפתה אתכם להיות חלק מהסביבה, עם מינימום הפרעה.
כן נו, כבר הבנתם שמדובר בשני עולמות שונים. נכון שרק המנוע מבדיל ביניהם רעיונית, אבל תחושת הנהיגה היא אחרת בעליל.
הסייברסטר מכוונת לדור חובבי רכב חדש. זה שפחות מתעניין בצליל אגזוז רועם ותגובות של קארטינג, אבל כן מתרפק על תאוצות מסחררות חסרות תקדים ושקט מוחלט. יחד עם ההרגשה שאתה נוהג בעתיד, ולא בעבר.
יש לנו המון כבוד ל-MG על התעוזה והביצוע, ויש לנו לא פחות כבוד לפורשה, שלמרות הגיל חתומים על הרודסטר הטובה בעולם עם מנוע בנזין. כשהם יגיעו לחשמל תקראו ל-MG. אז יהיה באמת מעניין.
074-799-1900 
בשיתוף דלהום מוטורס
קבלו ייעוץ מומחה
