הגשם שטף את האיירבוס 319 של בריטיש איירוויז. מצד אחד זה קטע, כי לונדון הייתה שמשית ומחויכת לגמרי לפני שעה וחצי. מצד שני איך אפשר אחרת. אם מקשיבים טוב אפשר לשמוע את הטיפות לוחשות "וולקאם טו סקוטלנד פאל". בסך הכל שינוי די מרענן עבור מי שיממה קודם עוד אכל אבק עם קצת אדי סולר ב-34 מעלות, וגם חדשות רעות עבור אותו אחד שנסחב משהו כמו 16 שעות כדי לנהוג במכונית עם גג נפתח.
רגע, מהתחלה, ועוד קצת לפניה. בנטלי קונטיננטל GT היא המכונית שמסמלת יותר מכל את השינוי שעברה היצרנית האריסטוקרטית הבריטית מאז נרכשה על ידי פולקסווגן - זו שה-DNA שלה טוען בדיוק ההפך, ע"ע "מכונית העם" - בסוף הניינטיז. כל זאת אחרי שנים ארוכות בהן ייצרה דגמים כמעט זהים לאחות היותר מפורסמת, רולס רויס. מכוניות גדולות ומגושמות, ארכאיות מבחינות רבות, חסרות תשוקה מוטורית וממוקדות בעיקר בהסעה נוחה של שועי עולם מהטירה לקוקטייל של שעת ערב מוקדמת בבית האציל השכן. והקונטי, שם חיבה שממש חביב עלינו, בלבוש GT ובבית הגרמני, הייתה בדיוק ההפך.
את הבסיס העניקה לה A8 אימתנית, יוקרתית ואיכותית מאוד, ועליו הוצב מרכב קופה אלגנטי מהמם. היא הייתה גדולה, אבל מאוד אתלטית למראה וגם לביצוע. וכך הפכה במהרה לתכשיט מוטורי נחשק על ידי כל מי שיכול היה להרשות אותה לעצמו. במספרים אבסולוטיים לא מדובר בהמון לקוחות, הלכה למעשה מדובר בזינוק במכירות. כדי לתת לכם פרופורציה: ב-1998, ממש לפני שנרכשה על ידי פולקסווגן, בנטלי מכרה בעולם 400 מכוניות. בערך מכונית אחת ליום ומעט מאוד עבודה עבור הבריטים שייצרו אותה לאט לאט. בשנת השיווק הראשונה שלה על ידי הגרמנים המספר זינק ל-7,000. בני אצולה חובבי מוטוריקה רצו אותה, בנקאי לונדון הבכירים רצו אותה, ראפרים עצבניים רצו אותה וגם כדורגלנים צעירים שמרוויחים 2 מיליון שקל לשבוע ולא עושים כלום על המגרש (כן ראשפורד, אנחנו מדברים עליך) היו בעניין. הקונטיננטל GT הגדירה מחדש את המושג "להיט מכירות" בקטגוריית מחיר של מיליון וצפונה.
בבנטלי נשבעים שהקונטי הזו היא מכונית חדשה מהייסוד. עכשיו, נגיד שהם צודקים (והם לא), אבל הדור הרביעי בשושלת נראה יותר כמו מתיחת פנים קלה לקודמת. לקוחות ותיקים עם חצאית משובצת, רובה ציד וסינגל מאלט ביד יבחינו אולי בשינויים עיצוביים. לי, עם ג'ינס וסוויטשירט "עד מתי מרץ 2004" זה קצת פחות בולט. זה דורש ממני לפשפש בברושור ולגלות שהפנסים מלפנים ומאחור שונים. נהדר. וגם הפגושים מאחור ומלפנים. יופי. היא נראית ככה קצת יותר דינמית אם ממש מתאמצים.
לא יודע מה איתכם, על חישוקים מושחרים ברכב ההדגמה הייתי מוותר. חלאס עם השטויות האלה. תשאירו את המושחר למתלהבים בב.מ.וו עממית. ואם כבר, שחררו את המכונית הזו ממנגנון המגנט שמנסה ללא הצלחה להשאיר את ה-B של בנטלי מאוזן במרכז החישוק תוך כדי נסיעה כדי שמי שנעקף או עוקף, יוכל להתרשם ולמלמל לעצמו משהו חסר חשיבות. הוא מתנדנד בכל עצירה ונראה כמו משהו שהורכב במסגריה בדרום תל אביב ולא במפעל גאה בבריטניה.
בפנים זה מאתגר עוד יותר כי היא נראית באמת מאוד דומה לקודמת. לצד הקונטי שאני עומד לנהוג בה עומדת אחת מדור קודם. אל תשאלו למה, ביקשתי. וגם אחרי כמה פעמים שבהן עברתי מאחת לשנייה, התקשתי להבחין בהבדלים. אה, מצאתי. יש תצוגה שונה (במעט) ללוח המחוונים הדיגיטלי שמחביא גם מצלמה תרמית לראיית לילה. עדיין עם שעון זמן אנלוגי, עדיין עם פתחי מיזוג עם ידית סגירה מכנית שמפעילה מנוע חשמלי, עדיין עם מנגנון היפוך מסך המגע המרכזי שמחליף בין מסך מגע מודרני לשלושה מחוונים אנלוגיים (טמפרטורה, מצפן וכרונומטר) ועובר לגימור חלק כשמכבים את המנוע. מופע בלט מסוגנן של דשבורד שמגניב בפעמים הראשונות ואחר כך בעיקר נועד להדהים את הנוסעים האורחים. ואפרופו, כמו שהרגשתי ברכב הקודם, כך גם עכשיו: הגיע הזמן להתקדם. העולם, גם השמרן והמליין, כבר לא מתרשם מעומס מתגים. התפעול גם ככה מסורבל והסחת הדעת מטרידה.
וזה עוד כלום לעומת אפשרות התאמת צבעים וריפודים בתא הנוסעים. ברכב שקיבלתי המצב סביר פלוס. מבט במכוניות האחרות מגלה שהליברליות של אנשי המכירות במותג שוברת שיאים של חוסר טעם. זה נע בין רמה גבוהה של סטייל לוולגריות שמתחברת בעיקר לנסיכי נפט בני 18 שבוחרים את הצבע לפי קיט משחקי הבית של מנצ'סטר סיטי. אפשר להעביר 24 שעות בקונפיגורטור הדיגיטלי של החברה מבלי למצות אפילו 10 אחוז מהאפשרויות. אבל במקרה של הקונטי שלי, נראה שניצלו רק שבריר מהזמן. כי גימורי הקרבון כאן מיותרים. עדיף היה להחליף אותם בעץ או מקסימום באלומיניום מוברש. גם פסי התכלת לא ממש קשורים. אבל רמת האיכות והביצוע גבוהה מאוד, יהיה צבע הריפוד אשר יהיה. חצי מדרגה מעל מרצדס S קלאס, חצי מתחת לרולס רויס ספקטר.
אה, וקבלו קטע. המושבים האחוריים במכונית הענקית הזו עדיין מתאימים בעיקר לילדים מחונכים ולנסיעות ממש קצרות. סטיה כלשהי משתי ההגדרות האלה תביא עימה צרות מאלה שמחרבות נסיעה או מבטלות אותה, אם אפשר עדיין לעשות U-טרן ולחזור הביתה. וגם, אל תבנו על ציוד משפחתי לסוף שבוע, כי הסוללות של מערכת ההנעה ההיברידית גוזלות משהו כמו 100 ליטר מתא המטען הזעיר גם ככה ב-GTC היוצאת, ומשאירות 134 ליטר למטען. בקיה פיקנטו יש יותר.
עכשיו אני בדרך אל נקודה ספציפית בצפון - לכביש שבה צולמה הסצנה הנהדרת והמלנכולית שבה דניאל ג'יימס בונד קרייג מביט באחוזת סקייפול. חשבתי שיהיה נחמד לצלם שם את הבנטלי. טעיתי. המקום נראה מדהים, אבל בסרט לא היה פקק תנועה של תיירים סקרנים. אף אחד מהם לא יודע אגב שבספר המקורי שכתב איאן פלמינג, ושימש בסיס לסדרת הסרטים האגדית, בונד לא נוהג באסטון מרטין אלא דווקא בבנטלי.
את הגג אני משאיר בינתיים סגור. אפשר לפתוח אותו בכל מהירות מתחת ל-50 קמ"ש, תהליך שלוקח 19 שניות. אם תעשו את זה מהשלט, תפעילו גם אוטומטית את בקרת האקלים יחד עם אוורור המושבים. כדי שחלילה לא תיכנסו לרכב שהטמפרטורה בו אינה מתאימה לכם בגלל מזג האוויר בחוץ. ככה זה, לממש מפונקים. מי שמאפשרת את כל הטוב הממונע הזה היא המערכת ההיברידית החדשה עבור בנטלי, די ותיקה עבור בת הקונצרן האחרת, פורשה.
הפנמרה טורבו S ההיברידית תרמה באי-חשק V8 כפול מגדשים בנפח 4.0 ליטר עם הספק מרבי של 600 כ"ס, והוסיפה לו על הראש עוד 190 כ"ס של מנוע חשמלי. תערובת הבנזין והחשמל משחררת יחד 782 כ"ס ובכך היא הופכת לבנטלי הכי חזקה שיוצרה מעולם. עם תיבת 8 הילוכים כפולת מצמד והנעה כפולה היא משתחררת ממצב עמידה ומגיעה ל-100 קמ"ש תוך 3.4 שניות. אם תתעקשו לראות עד להיכן המחט במד המהירות תגיע - התעקשתי, לא היה כביש פנוי והכלב אכל לי את השיעורים - תוכלו כמעט לגרד את ה-300. רק 285 קמ"ש כאן לעומת 335 קמ"ש בספיד הקודמת ועדיין במהירות כזו עם גג נפתח זה אומר כרטיס טיסה לאיסטנבול כדי להצמיח מחדש שיער על הקרקפת.
כשהגג פתוח, סימפוניית פליטת הטיטניום לבית אקרפוביץ' ב-R מז'ור נשמעת פנטסטי. כמו אודי RSQ8 פרפורמנס שעולה חצי ממנה כי זה אותו מנוע ואותה מערכת פליטה. ועם כל הכבוד, זה לא הצליל של ה-W12 המפלצתי היוצא, שנשמע כמו אף אחד אחר. גם הסוללה הגיעה מפורשה, 25.9 קוט"ש שמבטיחה 80 ק"מ מאוד תיאורטיים. בגדול, זה כאן כדי לאפשר להיכנס למרכזי ערים עם תקנות אפס פליטה. פונקציונלי זה לא וגם על הרעש שהמנוע עושה לשכנים זה לא משפיע, כי הם בכל מקרה גרים קילומטר וחצי משביל הגישה והגראז' הייעודי.
בדומה לדגמים חשמליים שעולים 5 אחוז ממנה, גם כאן יש מערכת רגנרציה אוטומטית שמתאימה את העוצמה באמצעות נתונים מהרדאר, אבל בניגוד אליהם היא לא פועלת באופן חלק ולעיתים מייצרת האטה שלא לצורך. ועוד עצבים, בנטלי בחרו בשיטה של החשמליות של מרצדס, והכניסו לכאן את דוושת הבלם בעלת הגובה המשתנה בהתאם לרמת העוצמה. אחד הרעיונות היותר מרגיזים שפגשתי בתעשיית הרכב.
באופן היסטורי, בז'רגון של בנטלי השם "ספיד" שמור לגרסאות החזקות והספורטיביות ביותר, עם שורת שדרוגים מתבקשים, אבל בחדשה זה לא המצב. גם גרסאות הבסיס (Azure) מצוידות באותה מערכת הנעה (עם הספק מופחת) ובאותם מכלולים כולל דיפרנציאל מוגבל החלקה מאחור (קצת מיותר) והיגוי לגלגלים האחוריים (נהדר) שמסייע כשאתם צריכים לנווט את הספינה הזו בכבישים עירוניים וצרים. בהנחה והמכונית הזו תמצא את עצמה ברחוב תל אביבי צר עם תמ"א מימין ומשמאל לכל אורך הדרך. היא לא.
בנסיעה עכשיו אני נינוח יותר, כי הכביש צר, הכבשים מרובות ופה ושם יש גם קצת בוץ ואיזה טרקטור עם חקלאי שלא רואה שהוא חוסם לי את הדרך. זמן טוב להתרשם ממתלי האוויר המשודרגים והנוחים בטירוף, שכוללים עדיין מוטות מייצבים אקטיביים בהפעלה חשמלית, אבל התגובות מהירות יותר - הידד למפתחי הצ'יפים - וכך נשמר מרכב די מאוזן גם בעומסי פניה קיצוניים, בלימה חריפה או כל שטות שתרצו לעשות עם מכונית במשקל שמתקרב לשלושה טון עם מכל מלא ונהג שבע. גם תנועות פיתול המרכב, ממנו סובלת כל קבריולה נטולת גג שיוצרה אי פעם, פחות מורגשות כאן.
ותשמעו קטע. נגיד שאתם גרים בישראל ונניח שיש לכם מספיק כסף לקנות אותה, ונשער שאתם גם רוצים לעשות את זה. עכשיו, ברור לגמרי שאתם מעוניינים בדיסקים קרמיים גדולים יותר מהרגילים (410-440 מ"מ לפנים-אחור, עוד 30-20 מ"מ בהתאמה). כי אתם רוצים לבלום ממש חזק וגם כי זה נראה קצת טוב יותר. "כמה יעלה לי" אתם שואלים את איש המכירות, והוא יגרד שנייה בראש ויעשה טלפון מהיר ויתקתק משהו במחשבון. ואז יסביר שהוא הצליח לארגן לכם הנחה כי אתם לקוחות נהדרים והוא אוהב את הגישה. 226 אלף שקל. לעוד 25 מ"מ בממוצע לגודל הדיסק ועוד כמה פרטים. מאתיים עשרים ושישה אלפי שקלים ישראליים בלבד. לדיסקים.
תראו. בואו לא ניתמם. תנו לי לנהוג כל היום (וגם הלילה) בבנטלי קונטיננטל GTC ספיד ואני אהיה די מאושר. אם יהיה לי גם כרטיס תדלוק על חשבונכם. אם כבר, תוסיפו לי גם קידומת סר לשם וסדרו לי גם טירה צנועה באזור האגמים הצפוני של המדינה. ה-GT החדשה, עם גג או בלי, היא מכונית טובה יותר מזו שהחליפה. נוחה יותר, מתנהגת טוב יותר, מהירה יותר וחסכונית יותר. והיא עדיין מכונית שמסוגלת לנסוע למרחקים גדולים בכל תוואי דרך או מזג אוויר הטובה בעולם. אבל המנוע.
כי בנטלי אתה קונה, בהנחה המופרכת שמי שקורא את השורות האלה שוקל לקנות אחת, לא רק כי היא הטובה ביותר, אלא בעיקר בגלל האקסקלוסיביות, הייחודיות והאופי. וברור שאנחנו מבינים את פולקסווגן שרוצה לקצץ עלויות ולהתאים לעולם החדש בו אי אפשר להפעיל מנוע בעירה פנימית בעיר. גם את בנטלי אפשר להבין, כי היא רוצה לשרוד. אבל ראבאק, המנוע הקודם היה משהו מעולם אחר שלא דופק חשבון ולא מתנצל ולא מתאים את עצמו למציאות האפורה. זה מה שהפך את בנטלי למי שהיא. עכשיו היא בת זמננו, ולא בטוח שאנחנו מאושרים מהכיוון שהיא לוקחת.
פורסם לראשונה ב- 20.09.25
074-799-1900 
בשיתוף דלהום מוטורס
קבלו ייעוץ מומחה
