על הקלאץ' ועל האקשן: ידני מול אוטומטי

פעם זה היה ברור. כל מכונית ספורט – ולא משנה אם היא קומפקטית גרמנית חמה (היי גולף), שרירית אמריקאית (אהלן צ'ארג'ר), או אקזוטית מאיטליה (מה הולך, טסטה רוסה) – הגיעה עם תיבת הילוכים ידנית. במרבית המקרים, בלי שתהיה אפילו אופציה לנהיגה עצלה. היום זה לא המצב. ממש ממש ממש לא. פינוק אנושי טבעי בשילוב אבולוציה טכנולוגית מתבקשת הובילו לפיתוח משמעותי בתחום התיבות האוטומטיות. עם האצת תפעול מובהקת וחיסול מסיבי של הפסדי כוח. ובהתאם, האוטומטיות אחראיות כיום לביצועים טובים משמעותית מתיבה ידנית. גם בספורט המוטורי, מיטב הנהגים על הפלנטה וכמעט בכל קטגוריה הפסיקו לדרוך עם הרגל על מצמד.

ואצל ההמונים? שם זה כמעט מופרך. למרות יתרונות ברורים של הידנית שאינם נוגעים להנאה מנהיגה, למשל חסכון בדלק או עלות רכישה ואחזקה, אף אחד לא רוצה לנהוג בידנית. בשנה שעברה עלו על כבישי ישראל יותר מ-270 אלף מכוניות חדשות. מתוכן, רק כ-1,400 (כמחצית האחוז) ידניות, ורובן המכריע היו מסחריות. המצב כה קיצוני, עד שכיום קשה למצוא מורה לנהיגה שמלמד על רכב עם גיר ידני. אפילו יצרניות מכוניות ספורט כמו פרארי ולמבורגיני הפסיקו להציע תיבה ידנית לפני למעלה מעשור. פולקסווגן הסירה את האפשרות הזו במשפחתיות הביצועים של מותגי הקונצרן השונים. המעבר להנעה חשמלית שלא זקוקה לתיבה, נתן דחיפה נוספת לגיר הידני לכיוון אזור המוצגים הארכיאולוגיים במוזיאונים מתאימים.

בישראל נמכרים כיום בדיוק שני דגמים ספורטיביים שבהם אפשר לבחור בין שלוש דוושות לשתיים. לאחד קוראים יונדאי אלנטרה N, השני עולה בערך פי עשרה ממנו – פורשה 911 בגרסת GT3 קיצונית. בחרנו בראשון כי הפורשה בדיוק הייתה בטיפול. סתם, לקחנו מה שנתנו לנו ויצאנו לסיבוב עוטף איזראל עם מסלול בקצה.

כביש החוף

ב-4:00, עוד לפני זריחת השמש, אנחנו מעירים את צמד האלנטרות. השחורה עם תיבה ידנית, בורר מכני, דוושת מצמד, שישה יחסי העברה קדמיים ועוד אחד לרוורס. את האוטומטית שלחו אלינו בצבעי חטיבת הביצועים של יונדאי, שזה מין תכלת עם כל מיני קישוטים אדומים. את הבורר שלה אפשר לעזוב לנפשו אחרי תחילת תנועה אם רוצים, או לשלוט בו עם צמד מנופים מאחורי ההגה שבוחר אחד משמונה קדמיים. ממש מוקדם, והחברים שלנו לנסיעה צפונה הם בעיקר נהגי משאיות חלוקה שעוד שותים את השחור בוץ ביד אחת. מי עדיפה? זה לא כוחות. בנטרול עניינים סובייקטיביים, האוטומטית נוחה יותר. הרבה יותר נוחה. כולל העובדה שבשיוט ארוך מד הסל"ד בידנית מוצב גבוה יותר, שכן השביעי-שמיני של האוטומטית הם הילוכי שיוט מובהקים לחיסכון בדלק וברעש.

הנייר מספר שהאוטומטית גם מהירה יותר בזינוק ל-100 קמ"ש, מכסחת חצי שנייה מהזמן של הידנית – 5.3 שניות לעומת 5.8. ועוד לא דיברנו על כמה קל לבסס את זה. עם הידנית צריך מיומנות גבוהה שתמנע שריפת מצמד וצווחת צמיגים,  וחובה גם החלפות מדויקות בזמן. כל הדברים שנהג ממוצע יתקשה מאוד לבצע. האוטומטית? בקרת השיגור דורשת רגל ימין חזקה על הגז ושמאל על הברקס, שחרור הבלם ויאללה לעבודה. פעם אחר פעם, בלי צורך בכישרון או במיומנות. וכנ"ל גם בעקיפה. בידנית צריך לשלב להילוך המתאים כדי לשגר את מלוא הכוח בסל"ד האופטימלי. באוטומטית דורכים פול גז כמו פלאחים וזהו.

במפתיע, צריכת הדלק בשיוט נינוח בקטע המנהלתי הייתה זהה, 12.5 ק"מ לליטר. עוד יתרון אפשרי לידנית שנעלם.

גז ביניים

כביש 899, שמחבר בין שלומי לצומת כוח, הוא חתיכת אספלט של 60 ק"מ מהמהנות והמאתגרות לנהיגה. עם רצף בלתי פוסק של שינויי גובה ופניות מכל סוג ומין, מסוויפרים מהירים בשלישי-רביעי ועד היירפינ'ס של הילוך ראשון. וגם, עם מעט מאוד תנועה כי למרות הפסקת האש, התושבים והמבקרים עדיין חוששים להגיע.

הידנית מסדרת לכם כאן עבודה במשרה מלאה כולל שעות נוספות. אין מקום להסחת דעת, וחובה להתרכז בכל פעולה ולנצל למקסימום את ההיכרות וההבנה המוטורית, וגם אז קשה לנער את האוטומטית מהזנב. אפילו כדי לשמור על הקצב שלה אתה חייב כל הזמן לחשוב קדימה, לנתח את הפנייה שמגיעה ולדעת בדיוק איך אתה רוצה לקחת אותה וכמה כוח ואיזו מהירות צריך ביציאה. אולי מספיקה בלימה קלה, אולי הורדת הילוך אחד, או שניים? והכל צריך לקרות ממש מהר, כי אחרת אתה נתקע.

לאלנטרה N הידנית יש מערכת גז ביניים אוטומטית שמתאימה את סל"ד המנוע במדויק להורדת הילוך רגע לפני שחרור המצמד. ובמקרה שתהיתם – אז היא עושה זאת טוב ממני, ולא משנה כמה השתדלתי. אבל כדי לקבל את החוויה האולטימטיבית, אני מוותר עליה. התהליך כולל בלימה ברגל ימין, דריכה בשמאל על הקלאץ', הורדת הילוך ביד ימין, שמירה על לחץ בלימה עם החלק העליון של הנעל והסטת העקב ללחיצה קלה על המצערת, ואז שחרור הקלאץ'. לקח לכם קצת יותר מעשר שניות לקרוא את המשפט הזה. במציאות, כל המהלך הזה אמור להימשך פחות מחצי שנייה. כשזה מצליח, ההנאה מושלמת כי המכונית זורמת, נתקעת כמה שפחות בתהליך בלימה ארוך והילוך לא מתאים. היא גם מייצרת תחושת חיבור אדם-מכונה יוצאת דופן. אולי לא הכי מהיר, אבל בהחלט תענוג שמורח חיוך ענק על הפרצוף.

לאלנטרה N האוטומטית תיבה כפולת מצמדים, למעשה ידנית עם שני מצמדים – האחד אחראי על יחסים אי-זוגיים (1, 3, 5 ו-7) השני לזוגיים (מה שנשאר, תספרו לבד) – אבל אוטומטית בתפעול. מבלי להיכנס לעובי קורת ההסבר הטכני, בכל זמן נתון יש שני הילוכים מחוברים, כך שבחירת החלפה על ידי המחשב, אם זו הורדה או העלאה בהתאם לנתוני תאוצה או בלימה, היא למעשה רק שחרור מצמד אחד וחיבור השני. זמן השילוב שנחסך הופך אותה למהירה במיוחד. בתיאוריה זה הטוב מכל העולמות: נוחות וקלות תפעול של תיבה אוטומטית רגילה והעברת כוח ישירה כמו בתיבה ידנית, בלי ההפסד היקר שגורם ממיר מומנט באוטומטית "רגילה".

התוצאה בתיבות המתקדמות האלה כל כך מרשימה, עד שגם נהג המרוצים הכי מקצועי ומהיר עם גיר ידני לא יצליח להתקרב לזמן ההעברה של התיבה האוטומטית. אפשר גם לתת למחשב לעשות הכל, ובמצב N הוא יודע לתזמן בצורה נהדרת, ואפשר גם לשלוט ידנית דרך המנופים שמאחורי ההגה.

זה לא רק זה. הנהיגה באוטומטית מורידה המון עומס מנטלי מהנהג ומאפשרת להתמקד בתפעול ההגה, התאוצה והבלימה, ולכן היא גם סלחנית יותר לטעויות. נניח והגעת מהר מדי לפנייה, ואתה מתחיל להרחיב קו תוך פריחת ניצני תת ההיגוי. אם המהירות גם גבוהה כי הפנייה לא כזו איטית, אתה עשוי להיות בבעיה אם תקלוט מולך פתאום איזה טנדר גדול. רגל שמאל שמשוחררת מעול מצמד תוזעק לטובת נגיעה קלה בבלם, תעביר משקל קדימה, תגדיל את האחיזה של הגומי מלפנים ותחסל את תת ההיגוי תוך האטה רצויה, בזמן שהידיים על ההגה ומפמפמות שני הילוכים למטה לשמירה על מומנט זמין.

כל נהג עם ראש רגוע וניסיון ייצא מזה כמו גדול. בידנית אנחנו כבר במצב חירום. ועדיין, טעויות קורות יותר באוטומטית כי היא לא מביאה אתכם למחויבות מלאה כמו הידנית ומאפשרת למחשבות לנדוד. ככה אומרים. באותה מידה טענו כנגד ה-ABS שהוא גורם ליותר תאונות כי אנשים סומכים עליו יותר. יש מצב שבשני המקרים אלו הערכות לא ממש מבוססות.

נגד השעון

מסלול פצאל שבבקעת הירדן הוא הראשון שנפתח בישראל, ולפני קצת יותר משלוש שנים עבר שיפוץ משמעותי שבין היתר הכפיל את אורכו (2.4 ק"מ), הגדיל את מספר הפניות (17) והוסיף ישורת ארוכה יחסית של כ-600 מטר. גם הוא, כמו כביש הצפון, חווה ירידה משמעותית במספר המבקרים בשנתיים האחרונות, שכן הגעה אליו מהמרכז מחייבת את חציית הקו הירוק, ואפשר להבין מדוע רבים מעדיפים לוותר.

המסלול עצמו הוא כנראה הטוב ביותר בארץ כיום. הוא משלב היטב בין קטעים טכניים למהירים, כך שזהו המקום האידיאלי לבחון את שתי המכוניות עם התיבות השונות בלי לחשוש מהזרוע האוכפת, בלי לפחד מנהגים לא אחראים ומבלי לשקשק מהבור ההוא בכביש שכבר שנתיים ממתין לתיקון ובמקרה הטוב מחסל צמיג. במקרה הרע, אל תשאלו.

כמו בכביש המפותל, גם כאן האוטומטית קלה בהרבה לנהיגה – רק ריכוז בעבודת בלימה, היגוי והאצה. הידנית שוב מחייבת הרבה יותר ריכוז ותכנון קדימה, כך שלהיות מהיר איתה זה הרבה הרבה הרבה יותר מאתגר לצד דופק גבוה יותר וזיעה בדליים. אבל יש לידנית יתרון של 40 ק"ג שיורדים כולם מהסרן הקדמי, וזה המון, בטח בסביבה הסטרילית הזו. על הכביש הציבורי זה פחות מורגש מהרבה סיבות, כאן זה צועק. החרטום מגיב טוב יותר לשינויי כיוון ולהעברות משקל ומאפשר מהירות גבוהה יותר בכניסה לפנייה. אגב, למרות העברות הילוכים מהירות יותר ומצב בוסט המאפשר תוספת כוח למשך 20 שניות, בקצה הישורת האוטומטית הייתה מהירה רק בקמ"ש אחד מהידנית (168 לעומת 167).

ואם אתם כבר מריחים כאן תוצאות מפתיעות, צדקתם. ההקפה המהירה ביותר באלנטרה האוטומטית עמדה על דקה, 7 שניות ו-66 מאיות השנייה. ההקפה המהירה ביותר של הידנית קיצצה שלוש מאיות שנייה לא מאוד רלוונטיות לתחרות, אבל כן משמעותיות לרעיון. כי היא קיזזה את זמן העברת ההילוכים הארוך יותר והפסד המהירות הנגרם מכך, בכניסה ויציאה מהירה יותר בפניות. האוטומטית הייתה עקבית יותר בזמני ההקפה, כי יותר פשוט לנהוג בה מהר. הידנית מענישה יותר על טעויות קטנות. וכן, המשמעות היא שבמרוץ סיבולת האוטומטית תהיה מהירה יותר.

בחירה קשה

התחלנו קצר ונסיים פשוט. הסיבה היחידה להעדיף את הידנית – בהנחה שאתם לא עומדים להריץ אותה על מסלול במרוצי סוף שבוע – יכולה להגיע ממחוזות האישיות, לא משום בחירה פונקציונלית או אפילו ספורטיבית. הידנית תעניק חיבור רגשי-מכני טוב יותר, תגרום לאושר וסיפוק שהאוטומטית לא מסוגלת להן מתוקף היותה, ובכן, אוטומטית.

הידנית מעייפת, תובענית, אבל היא גם תיתן לכם הרגשה ספורטיבית אפילו בתנועה הכבדה של הבוקר בדרך למשרד. מי שלעומת זאת מחפש מקסימום ביצועים במינימום מאמץ, האוטומטית היא החיה שלו. מרב הסיכויים שיהיה מהיר איתה יותר, בטוח יותר, טועה פחות. מה שמסביר למה הייתי בוחר כל יום, וכל היום, בידנית. בלי לחשוב פעמיים.