פלסן סנדקאט MK5 - חתול פרא

יש משהו ברכב גדול, אבל ממש גדול, עם המון פלדה בצבע חום-חאקי, שיש לו גלגלים עצומים והוא מרעיש כמו רכבת, שגורם לסביבה לעשות לו כבוד. אולי זה באמת הצבע, ואולי זה כי הוא נראה, ובכן, כמו מפלצת כוחנית שאם רק תעיף בה מבט אחד לא לעניין, היא עשויה לקחת אותך אל יערות האופל, ולא להחזיר את כולך משם. רק חלקים מסוימים ששווים במחלקת השתלות בבילינסון.

וזה עובד. גם על סתם אנשים ברחוב, וגם על הש"ג בבסיס סודי אי שם בראש הר צפוני מסוים, שפותח את השער בלי שאלות רק כי האורות הקדמיים היבהבו לו לפני כן. טוב למה לשקר, בעצם התקשרנו אליו מהדרך וביקשנו יפה שיפתח את השער וגם הבאנו לו ערכת קדאיף עם תה. כשחושבים על זה, מעניין איך יגיבו נהגי הייטק אם הרכב הזה יעצור באמצע נתיבי איילון ב-8:15. סתם מוטי, אל תנסה את זה, שומע?

עברו בערך שני עשורים מאז התיישבתי מאחורי ההגה של קרקל דור ראשון, והנה אני יושב מאחורי ההגה של הדור החמישי ששינה את שמו לסנדקאט. חתול החול על כל מה שזה אמור להגיד למישהו או לא. יותר מ-1,800 יחידות של הדגם יוצרו ב-20 השנים האחרונות במפעל פלסן שבקיבוץ סאסא. חברה קטנה שמפתחת קפסולות מיגון עבור חברות ממש גדולות כמו לוקהיד מרטין, AM ג'נרל, אושקוש, כאלה. בעוד הסנדקאט שהיא מייצרת נרכש על ידי מדינות חביבות כמו אזרבייג'אן, בולגריה, בריטניה, טורקמניסטן, מקסיקו, פולין, קולומביה, קוריאה, קזחסטן, קנדה, צ'ילה, רומניה, שוודיה, ועוד ערימה לא פחות גדולה של מדינות שאי אפשר לציין את שמן.

לקח כמה שלקח, אבל עכשיו גם צה"ל, הגוף הביטחוני המוביל של מדינה קטנה במזרח התיכון, הסכים לרכוש ממנה, וישר לשנות את השם לטיגריס. מצד אחד, בחייאת. מצד שני, לפחות שמרו על קשר מסורתי למשפחת החתוליים החביבה על אנשי פלסן.

כמה גדול

יותר משישה מטרים בין פגושי הפלדה (חלום שלי להיכנס איתו לחניה ברחוב הקטן הזה בכרמל הצרפתי בחיפה) ו-2.3 מטר בין מראות הצד. ככה הוא גדול. גדול מאוד גם כי הוא די גבוה - 2.5 מטר לא כולל מתקון ייעודי - בלשון המעטה. נהג ועשרה לוחמים יכולים להיכנס אליו בלי בעיה, עם הציוד, ואם הם רוצים לברוח ממנו ממש מהר, הם יכולים לפרוק במהירות דרך אחת מחמש דלתות. ואם זה נראה להם משעמם, הם מוזמנים להשתמש בפתח החירום שבגג. אבל כדי שזה יהיה יעיל צריך קודם כל להתהפך. אז נראה לנו שזה קצת פחות רלוונטי לפעילות רגילה.

בפלסן לא התאמצו יותר מדי לשנות את מה שלא ממש היה חובה להתאמץ לשנות, ולכן הדשבורד נלקח ללא שינוי מפורד F550 האמריקאי שעליו הוא מבוסס. עם לוח מחוונים מאוד מפורט, מסך מגע, מצלמת נסיעה לאחור ושקעי טעינה (יש כאן 12V ,120V וגם USB) ואפילו, שומו שמים, בלם יד חשמלי. יש יופי של אפשרויות כיוון למושב הנהג ולהגה, ובסך הכל אפשר להתארגן על תנוחת נהיגה שתאפשר עמידות תחת לאורך זמן. אה, ויש גם שדה ראייה מצוין ביחס לרכב שצריך להגן מפני קליעים ופצצות ובלוקים.

אפרופו הגנה, בשונה ממרבית היצרניות שמנסות לחסוך בשמשות ממוגנות יקרות לייצור מלוחות פלדה, השמשה הקדמית (הממוגנת, כמובן שהיא ממוגנת) עצומת ממדים. ואני בטוח שתשמחו לקרוא שאם חלילה היא נפגעת, מנגנון חיבור ייחודי מאפשר להחליף אותה בתוך פחות מחצי שעה ולהחזיר במהירות את הכלי לכשירות מבצעית. תודו שתהיתם.

ובעניין המיגון. התקן שאיתו מתיישר הסנדקאט הוא STANAG 2. נשמע כמו סתם צירוף אותיות חסר משמעות באנגלית, נכון? נכון, וגם לא. כי הוא מבטא הבטחה להגנה מירי צלפים בכדורים חודרי שריון, מקלעים, רובי סער, מטעני צד ומוקשים. ובזמן שכל אלה נזרקים על הרכב המגיב בגיחוך, 11 הלוחמים שבפנים יכולים ליהנות מיחידת מיזוג אחורית נפרדת שמקפיאה כשצריך, וגם ממערכת לטיהור מהיר של גזים. זה לא קשור לפעילות אחר הצהריים, זה כן במקרה של ירי מתוך תא הנוסעים. תתביישו.

ככה חזק

את הבסיס מעניק כאמור הטנדר הכי גדול שיש לפורד להציע, ה-F550 עם שלדה ומכלולים מכניים שמסוגלים לשאת 7.3 טון של משקל עצמי עם יכולת העמסת שני טון נוספים של חומר אנושי מובחר וציוד ייעודי. ושתי דקות מאחורי ההגה יבהירו לכם עד כמה זה שונה מכל אותם כלים ממוגנים שבהם אולי נהגתם או נסעתם במילואים או בסדיר, עם עודף פסיכי של משקל על שלדה שממש לא אוהבת את זה. מישהו בשורה האחורית צעק "סופה ממוגנת" והתחיל לצחוק.

גם מערכת ההנעה של פורד נותרה כאן ללא שינוי: V8 טורבו דיזל בנפח 6.7 ליטר אבל עם הספק מופחת (330 כ"ס) לטובת אמינות גבוהה יותר. יש גם תיבת 10 הילוכים אוטומטית כמו בטנדר האזרחי, וגם בחירה בין הנעה אחורית לכביש, כפולה לשטח והילוך כוח. נכון, בול כמו בטנדר האזרחי. עם מכל סולר של 150 ליטר הוא צריך להסתדר לאורך 600 עד 900 ק"מ, תלוי בתוואי ובמשקל הרגל של הנהג ובכמה מהר הטנדר טויוטה הלבן של המחבלים מצליח לנסוע בשטח. ובעניין המהירות, אין לו שום בעיה לשמור על שיוט קבוע של 130 על כביש 6 נגיד, אם כי התגובות מסביב קצת מצחיקות.

קצת פחות צחוקים גילינו על פרצופם של אנשי עמק החולה כשנסענו בשבילים שם במהירות שמוכרת לנו בעיקר מכביש 6. איך? עם המון רצון ורגל כבדה, אך בעיקר הודות למערכת מתלים שעברה השבחה מרשימה. הסרנים מלפנים ומאחור חוזקו, קפיצים שונו, הותקנו בולמי זעזועים של בילשטיין (בקוטר "2.5) עם מכל חנקן לקירור ועל הקשר לקרקע אחראים צמיגי מישלין X-פורס אל-תקר בגודל "41. כן, זה "4 יותר מהצמיגים של האמר H1.

וכל הטוב הזה מאפשר לחלוף על פני החריצים שנוצרו אחרי הגשמים האחרונים מבלי להוריד את הרגל מהמצערת, כאילו אנחנו דוהרים על מסלול המראה שנסלל זה עתה.

התחושה מאחורי ההגה היא של רכב פחות מאיים וכבד מכפי שהוא באמת, והתוצאה המיידית היא אקסטרה ביטחון לנהג. כדאי גם שהוא לא ישכח שעם כמעט 10 טון שדוחפים לך את הגב, לפיזיקה יש גם מה לומר, ולא רק לטכנולוגיה. יש אמנם ABS ובקרת יציבות ומשיכה, אבל מרחקי הבלימה של הסנדקאט הם משהו שצריך להיות מודעים אליו.

חתלתול

טוב אין בכלל שאלה. הסדנקאט הזה הוא בפער עצום, כלי הרכב הצבאי הממוגן המרשים ביותר שפותח עד היום בישראל. והוא גם שיפור בלתי נתפס לאותו רעיון שבו נהגתי לפני שני עשורים. כל סעיף, אבל ממש כל סעיף, מציג התקדמות מטאורית. וזה בסדר, ככה צריך. אם רוצים להתברג לתוך מכרזי ביטחון של מדינות רועדות עם ארנק מלא, צריך להתייחס בכבוד לדרישות. ואלה מאוד גבוהות היום, בעיקר לאור ההיצע האדיר.

העובדה שפלסן אכן נחשקת מספיק כדי למכור בלי בעיות לכל כך הרבה מדינות, היא יותר מהכל הוכחה שיש לנו תעשיית כלי רכב ממוגנים שעומדת בשורה אחת ובלי להתבייש עם הטובות שבתעשייה. אנחנו לא בטוחים, אבל נדמה לנו שיש מעט מאוד דוגמאות כאלה בתחום הצבאי.