יש כמה דרכים הגיוניות להגיע ללאס-וגאס. אפשר בטיסה ישירה מלונדון, עדיף במחלקת העסקים המדהימה של בריטיש. אפשר גם בנהיגה של ארבע שעות מלוס-אנג'לס ברכב שכור, פלוס חצי שעה בדיינר פגי סו שבאמצע הדרך (המילק שייק מדהים, ההמבורגר קצת פחות), למי שסנטה-מוניקה עיצבנה אותו ומאליבו גרמה לו להירדם באמצע היום. ואפשר גם להגיע לשם מהמדבר עם רכב פנאי קוריאני ענק ונוצץ, ולנהוג לאורך הסטריפ המפורסם בביטחון של מהמר שכרגע הפסיד את התחתונים בבלאק ג'ק, אבל עדיין משוכנע שהרולטה היא זו שחייבת לו התנצלות.
ולמרות שלא מדובר בטנדר חלוד עם שני היספאנים מקושטי בנדנות, כזה שיושב ארבעה מילימטר מעל האספלט ועושה רעש של מוזיקת ראפ מרמקולים בהספק של מיליון ואט, הוא עדיין מושך תשומת לב. לא כזה שגורם לאנשים לשלוף סלולרי ולהבזיק עם חיוך רחב. כן מאלה שמעריכים את הצורך הבלתי נשלט להתנדב להוביל ערימת ילדים מזיעים בני שבע וחצי בחזרה מאימון, ואחר כך לצאת לעיר עם פוזה של סוכן FBI מבסוט מעצמו יותר מדי.
בעניין אחר אבל קשור, תראו איזה מהפך עשתה יונדאי בעשור וחצי האחרון. ממעמד של שחקן ספסל בקבוצת כדורסל, למועמד לגיטימי לתואר MVP. מיצרנית של כלי רכב יעילים ואמינים אך כה משעממים ואפורים, לאחת המובילות כיום עם שורת דגמים סופר איכותיים. ממישהי שהעדות היחידה לתאווה ספורט מוטורית נמצאה אצלה תלויה כגזיר עיתון על קיר הקיוביקל של תת-עוזר מעצב ידית בלם החניה, לזו שייצרה בשנים האחרונות כמה מהדגמים הספורטיביים הכי מעניינים בשוק הרכב מתחת לרף של חצי מיליון שקל. מאחת שנגררת ומעתיקה, למי שהמציאה במו גלגליה את קטגוריית המשפחתית החשמלית הלוהטת, ועדיין מייצרת כנראה את הספורט חשמל הטובה ביותר.
ובעולם הרגוע יותר, כבר שנים שהיא משווקת באירופה דגמי ליבה בקטגוריות סופר מיני, משפחתיות קומפקטיות ורכבי פנאי, שמתמודדים ללא רגשי נחיתות - ולא פעם גם עם תחושת עליונות מוצדקת - מול המיטב של פולקסווגן העצומה. אה, והמשפחתית החשמלית שלה, איוניק 5 שתוכננה אי שם בתחילת העשור? היא עדיין הפייבוריטית שלנו - ולא רק שלנו - כקנייה מועדפת ב-200 וקצת אלף שקל. אולי "מהפך" היא מילה צנועה מדי עבור התהליך שעברה יונדאי.
אבל עכשיו אני בצד השני של האטלנטי, וכאן יש ליונדאי סיפור קצת פחות מוכר, גם אם לא פחות מרשים. לאמריקאים, כמו שיודע לדקלם כל ילד, יש טעם מאוד ספציפי במכוניות. וזו דרך נחמדה לכתוב שהם אוהבים אותן כמה שיותר גדולות, גבוהות, מאובזרות ונראות כמו בלוק איטונג על גלגלים, וזה כשמדובר בזוג צעיר בלי ילדים. משפחה עם שני זאטוטים כבר צריכה כאן רכב פנאי עצום מידות עם שלוש שורות מושבים לפחות ותא מטען ענק ושני מטר גובה מינימום וחישוקי "20. כאלה שאפשר לרכוש אצל הדילר הקרוב של פורד בדמות אקספלורר, או אצל השכן שלו שמתעסק עם שברולט ויסכים למכור להם טראוורס. ובואו, כמו אוכל בטנסי וברבן בקנטאקי השכנה, לא מדובר במתכון מסובך יותר מדי. ועדיין, נדמה שרק יצרנית רכב שנשמה זיהום אוויר בקיץ וקפאה בחורף בדטרויט הקשוחה הצליחה לספק תוצרת מתאימה. עד שהגיעו הקוריאנים.
תראו, הפליסייד שנחת בארה"ב לראשונה לפני שמונה שנים הצליח, יחד עם אחיו התאום לקונצרן הקוריאני (קיה טליורייד), להיות היחיד שמשדרג עבור האמריקאים את התבשיל שהם כל כך אוהבים. וזה בפשטות סוד הצלחתו האדירה שם. אם להתבטא בעדינות הראויה, הוא הצליח להוכיח לבני ניו המפשייר ולבנות בוסטון שאפשר לקבל את כל הגודל והאבזור והפוזה, ותא המטען שמשאיר לצד עגלת התאומים הלא מתקפלת גם מקום לשני שקי פחמים, מנגל משוכלל ושידת עץ מדהימה שנרכשה בגראז' סייל לחדר עבודה, בלי איכות נסיעה מבאסת על פלטות הבטון האלה בכביש המהיר, ועוד יותר על הכבישים הצדדיים ובתוך העיר.
נחזור רגע לגודל. למרות מפלצות הענק שממלאות באופן קבוע כל מגרש חניה במול מזדמן כאן (ההוא מחוץ לווגאס ממש מומלץ), לא יהיה לכם קשה למצוא את הפליסייד החדש. אגב, לא (רק) בגלל שהוא כזה ג'אמוס שמחזיק בקלות בתואר הקוריאני הכי גדול, אלא גם כי יחידות התאורה הענקיות יהבהבו לכם עם לחיצה על השלט. אה, ולמרות שהוא גדול ב-6-7 ס"מ בבסיס הגלגלים ובאורך הכללי, המרחק בין מרכז הגלגל הקדמי לחרטום דווקא התקצר משמעותית. ויחד עם קורות צד מושחרות וחישוקי ענק, הוא לא יגרום לכם להתבלבל לרגע. אולי רק אם תגיעו מאחור ולצידו יעמוד ריינג' רובר. במילים אחרות ופשוטות: הוא נראה טוב, אלגנטי ומתקדם בהרבה ממתחריו האמריקאיים הגמלוניים חסרי הייחוד והאופי.
בפנים אין המון הפתעות, וזה בהחלט אחד הדברים הכי חיוביים שאפשר לומר על נושא הגייסות הזה. כי סביבת הנהג היא המוכרת של יונדאי, שלטעמנו משלבת כיום - וטוב מכולם - בין הסיפור הזה של מסכים (יש שניים, "12.3 כל אחד) לתפעול נוח באמצעות מתגים. משהו שמטריף את הדעת כמעט בכל רכב סיני, וגם במרבית האירופיים כיום.
המסכים מחוברים ליחידה אחת ארוכה שמתפקדת כלוח מחוונים ומסך מגע, המתגים הפיזיים אחראים לעוצמת המאוורר ולמספור הטמפרטורה. וגם לחימום ולאוורור המושבים. וגם למערכת השמע. ולבורר מצבי הנהיגה, ולעוד דברים. מערכות שביותר מדי מכוניות תיאלצו להסיט מבט ארוך אל המסך ולהתחיל לדפדף בתפריטים ובתת תפריטים, ומדי פעם תטעו ותכוונו בטעות את המראות או את פתחי המיזוג. תפעול קלאסי למערכות חיוניות שמופעלות תדיר בזמן נהיגה, תפעול באמצעות מסך מגע לשאר. זה גורם לי להרגיש מיד בבית, וזה יגרום כך גם לכם, אפילו אם לא נהגתם בשנים האחרונות ביונדאי. מתגי ההילוכים התעופפו לידית מימין להגה שבתחילה לא אהבנו אבל עכשיו התרגלנו, בעיקר לאחר שעוצבה מחדש. וזה מאפשר קונסולה צפה בין המושבים הקדמיים, כך שיש מקום לתאי אחסון שימושיים וענקיים. כמובן.
בהתאם למעמדו כספינת דגל, איכות החומרים גבוהה עם ריפודי ודיפוני עור ונאפה, וסוללה ארוכה מאוד של אבזור מתקדם. כולל מצלמות היקפיות שמקרינות שטח מת על לוח המחוונים בהפעלת איתות, מצלמת דרך משולבת מאחורי המראה המרכזית, הדום לרגליים למושבים הקדמיים (וגם חימום, אוורור ועיסוי), ואפשרות כניסה ויציאה לחניה צפופה בלי שישב מאחורי ההגה מישהו עם מחשבות טורדניות על הבורקס האחרון שהוא תקע, אלא באמצעות שלט. וגם צמד חלונות שמש.
גם מאחור די נחמד. מרחב המחיה גדל לעומת הדגם היוצא, כשבשורה השנייה יש אופציה לצמד מושבי קפטן עם כל הפיצ'רים המפנקים וגם וילונות הצללה לחלונות צד. אם אתם מעדיפים להעמיס כמה שיותר ילדים מאחור, ואחרת כנראה לא הייתם רוכשים אחד, יש גם ספסל רגיל שמאפשר לאכלס שבעה לא כולל נהג תורן.
הגישה לשורה השלישית כאן נוחה ויש שם מקום לשני מתבגרים, ולעוד חבר שלהם שמאחר להתפתח. וגם זה רק לנסיעות קצרות. שקעי טעינה לילדים יש לשתי השורות מאחור, ולנהג מוצעת אופציה ממש חמודה להתחפש לנהג הסעות מהמניין, אבל ממש. מיקרופון מלפנים מחובר לרמקולים מאחור כך שלא תצטרכו להרגיע את הנוער בעזרת צרחות מביכות. יש גם יחידת מיזוג נפרדת לנוסעים שם, עם פתחים ייעודיים לכל מושב. ככה שאין להם כבר סיבה לעצבן.
גם תא המטען גדל, איך לא. 540 ליטר כשכל הנוסעים יושבים. אם תרצו אפשר לקפל את השורה השלישית - חשמלית, ברור, באמצעות מתג מאחור או במסך המגע מלפנים בלי לצאת מהרכב - ולקבל משטח הטענה של מסחרית ממוצעת (1,310 ליטר), או גם את השורה האמצעית, ואז אתם באמת יכולים לעבור להשלים הכנסה באמצעות העברת דירות.
בווגאס, הסטריפ הוא בדרך כלל ובמרבית שעות היום פקק תנועה אחד גדול עם אורות ניאון שצורחים "שים את הכסף שלך על 21 קינג, הפעם בטוח תזכה". להשתחל עם הקוריאני הענק בין מוניות צהובות לאוּבֶּרים ממהרים, סתם חוליגנים ותיירים שחוצים באדום כי הם קצת שיכורים בגלל הצינור אלכוהול הזה שיש להם ביד, זה כמו לנהוג עם אושקוש ממוגן בתוך מחנה פליטים. זה אפשרי, אבל אם אתה לא רוצה להוריד כמה עצמים בדרך, אתה חייב להתרכז. ואפרופו ריכוז.
מערכת ההנעה כאן היא החידוש המרכזי. ברור, יש עדיין אפשרות ל-V6 כמו שהאמריקאים של פעם אהבו (וחוזרים לאהוב בזכות טראמפ), אבל גם הנעה היברידית שצוברת במהירות מעריצים לאור מחירי הדלק המאמירים. עם מנוע בנזין ארבעה צילינדרים מוגדש בנפח 2.5 ליטר (258 כ"ס) ומנוע חשמלי (72 כ"ס) שמעלה את העדר ל-329 סוסים. וגם תיבת 6 הילוכים אוטומטית והנעה כפולה.
אני נוהג באפשרות היותר מעניינת, והמנוע החשמלי מחליק את נושאת המטוסים המשוכללת הזו בשקט מתנשא, ועל הדרך חוסך לי המון רגשות אשם על הבנזין שעוד מעט אשפוך דרך המפלט לאוויר. וגם מאפשר לי לנצל את בידוד הרעשים המצוין - תודה לחומרי בידוד מסיביים ולשמשות כפולות מלפנים ומאחור - שלא רק מציג לי את "אחים לנשק" של דייר סטרייטס דרך סוללת 14 רמקולים של בוס, אלא גם מוריד את הווליום של וגאס לרמת הסרט האילם.
אוקיי, עם 2.3 טון לפני ערימת ילדים מצווחת ובוגר אחרי סטייק בריא, הפליסייד הוא לא מה שהייתם מכנים ארנבת רמזורים, או כל קלישאה מביכה אחרת. גם אין כאן גרגור מוכר של מנוע בנזין בריא.
אבל עכשיו, וגם אחר כך, אגלה שהמערכת הזו סופר נעימה ביומיום. עם אספקת כוח חלקה בתחילת נסיעה ומספיק כוח בנזין כשהספינה צריכה לתת גז. למשל כשמשאירים את הסטריפ מאחור ושמים חרטום מערבה לכיוון סלעי הענק האדומים של הרד-רוק קניון. בכביש הנהדר והמתפתל הזה אתה מגלה די מהר שלא מדובר ב-i30N, אבל עם מומנט זמין הודות ליעילות המנוע החשמלי, ההאצה די מרשימה. ביונדאי גם די משוכנעים שאין באמת סיטואציה שתפריע לענק הזה לטפס לרמת הגולן בתפוסה מלאה ובתוספת עגלה רתומה מאחור. כי לצד כושר גרירה רשמי מרשים (1.8 טון), יש אשכרה מצב ייעודי לכך בבורר הנהיגה, שאחראי על שינוי מפת ניהול המנוע והגיר לצד שדרוג בלימת מנוע בירידות.
עם היגוי סביר לגמרי בהתחשב בגודל ובייעוד, וגם מערך מתלים מרשים מאוד כשאני לבד ברכב ומחפש את האייפקס הבא, לא יכול לומר איך זה עם כמעט טון נוסף של מטען אנושי. ומכיוון שזו גרסה כפולת הנעה, יש בבורר מצבי הנהיגה מצבי שטח (בוץ, שלג וחול). נחמד, אבל ויתרתי על התענוג והסתפקתי בשבילים עם אחיזה לא משהו.
כן, אפשר לשחק. ולא, לא מומלץ לעשות את זה בלי ביטוח מקיף. בלמים? בסדר כזה, לא יותר, ופה ושם גם פחות. מצד שני, הפחות הגיע במצבים שבעלי פליסייד חווים רק כשהם נחשפים לקטעי מרדף בסרטים. אז פחות משנה. מה שכן חשוב הוא שההרגשה במכונית הגדולה הזו על המגבלות, וגם במרחק די סביר מהן, טובה משמעותית מזו שתחוו בכל אחד מהמתחרים. עליי.
בסוף, יונדאי פליסייד, בדומה לכמעט כל דגם של המותג בשנים האחרונות, מצליח לדגדג את צמרת הקטגוריה שבה הוא נמצא, ובמקרים מסוימים גם להשתקע בה. תראו את זו של הפליסייד. ממדי ענק? צ'ק. תא נוסעים מפואר, מרווח ומאובזר? צ'ק בריבוע. ועל זה, מערכת הנעה היברידית חסכונית יחסית ואיכות נסיעה טובה בהרבה ממה שמרכזי הפיתוח בדטרויט מעוניינים לייצר. כאן הוא להיט, בישראל המצב עשוי להיות שונה. הסנטה פה, שהוא אחיו הקטן, סוחב אצלנו תג מחיר שמיישר קו עם המתחרים של הפליסייד בארה"ב. וזה אומר שמחירו של האחרון חייב להיות גבוה יותר, אלא אם נופתע מאוד. נשמח לגלות תמחור אגרסיבי במיוחד, למרות שהסיכויים לכך אינם - אה-לה פליסייד - ענקיים.
074-799-1900 
בשיתוף כלמוביל
קבלו ייעוץ מומחה
* אני עדיין בתקופת למידה של התוכן באתר וייתכנו טעויות
