בשנים היפות כל מי שקנה טנדר קיבל החזר מע"מ. ולא משנה אם זה היה עצמאי לבן צווארון שבמקרה הטוב העמיס על הארגז של הטנדר את האופניים של הבן שלו (עם גלגלי העזר). אבל משרד האוצר סגר את הפרצה, המחירים הריאליים של הטנדרים החדשים קפצו מעלה והמכירות נפלו מטה. רבים עברו לקנות את הטנדר שלהם כמשומש. המנועים של הטנדרים משנות ה-2000 חזקים ברובם וגם נוחות הנסיעה כבר לא גרועה כמו פעם. יש טנדרים, כמו ניסאן נבארה, שיושבים על פלטפורמה זהה לזו של רכב כביש-שטח מן המניין - ניסאן פאתפיינדר, במקרה זה. 
הם גדולים, ממש ענקיים. הם דורשים רישיון נהיגה של משאית קלה (רישיון ג'). הם לא שימושיים בעיר. מה זה לא שימושיים - יש סימטאות בתל-אביב שפשוט לא יכילו את הגודל שלהם ואנחנו לא מדברים על הסיכוי האפסי למצוא חניה. אבל טנדרי העבודה הגדולים נהנים מיתרונות אחרים: משקל העמסה ושטח העמסה ללא תחרות בהשוואה לטנדרים הרגילים. מבחינת מס הכנסה מדובר במשאיות לכל דבר - ההוצאות מוכרות מהקילומטר הראשון, החזר מע"מ מלא, שווי שימוש קבוצת אפס. וכך קורה שבקיזוז המע"מ המחיר מסתכם בכ-200 אלף שקל - מחיר דומה לזה של הטנדרים היפאניים הרגילים. וזה לא מקרה ששני הנציגים היחידים בתת-קטגוריה זו, פורד F350 ושברולט סילברדו, נולדו בארץ הביג מק והאפשרויות הבלתי מוגבלות.
074-799-1900 
קבלו ייעוץ מומחה
