כביש סדום ערד, צהריים גשומים. אני וסיאט לאון קופרה R נכנסים לעוד אחת מרצף הפניות שמציע מסלול הנהיגה הטוב בישראל. ביציאה מהסיבוב הכביש מתיישר והמנוע המצויין של הלאון מטיס אותנו קדימה. אני ממהר כי הלאון היא רק המתאבן; מיד אחרי שאסיים איתה אשים את היד על שתיים ממכונות הנהיגה המרתקות ביותר בישראל: רנו מגאן RS ופורד פוקוס ST. המפגש הזה תוכנן זמן רב. תואמו מכוניות, צלם ונהגים, אך רק דבר אחד לא תוכנן - גשם בערד. האם ניתן לבחון חבורת מכוניות שכזאת בגשם שוטף? אלילת המזל עמדה לצידנו הפעם. 500 מטרים חולפים מתחילת הירידה לים המלח והגשם נפסק ומשאיר לנו מצע יבש. אפשר לשחרר אוויר ולהירגע - שום דבר לא מפריד בינינו לבין הקביעה שתסיים את היום הזה: מי המשפחתית הספורטיבית הטובה בישראל.
למבחן, כאמור, התייצבו שלוש משפחתיות שאכלו הרבה בשר ושמרו על כושר. פורד פוקוס, החדשה מבניהן, נחתה לאחרונה בישראל ומביאה איתה מסורת של מכוניות ספורטיביות שלא הכרנו בארץ הקודש. המתחרה הישירה, רנו מגאן RS, זכתה לאחרונה למתיחת פנים ולתוספת כוח שאמורה לשמור אותה כרכב הכי קרוב שיש למכונית מסלול, במיוחד עם שלדת ה-CUP הקיצונית. וסיאט לאון קופרה R, מה היא עושה כאן? המכונית של סיאט אוטוטו מתחלפת בדגם חדש ולמעשה כבר הפסיקה להימכר, אבל במשך השנים היא הייתה אמת מידה למכונית משפחתית עם מנוע גיבור - ומעניין יהיה לראות כיצד היא מתמודדת מול שתי החדשות. בתור תוספת קטנה ולא מזיקה צירפנו את המכונית שהיא הכל, רק לא משפחתית. המכונית שהצליחה לעשות באזז ענק מאז הגיעה ארצה, המכונית שאמורה ללמד את השלישייה המשפחתית איך עושים כיף: סובארו BRZ. קדימה לעבודה.
סיאט לאון קופרה Rסיאט לאון הוצגה עוד ב-2005, פרה-היסטוריה במונחי עולם הרכב. בהמשך הצטרפו להיצע גם גרסאות הקופרה והקופרה R הקיצונית, והאחרונה נחתה בישראל לפני פחות מ-3 שנים עם מנוע שהציב אותה הרחק בפסגה מבחינת הספק - 265 כ"ס. האם זה הפך אותה למשהו שעדיין לא ראינו? קונצרן פולקסווגן הביא לעולם לא מעט מכוניות ספורטיביות, אבל למעט גרסאות הקצה של אודי בדרך כלל הספורטיביות של המשפחה מקפידות להיות יותר חזקות ופחות "מתנהגות". איפה זה מציב את הלאון ביחס לספורטיביות הצעירות שהתמודדו מולה?
במבט ראשון הלאון נראית כמו מכונית משפחתית. אמנם עם שלל כיתובי ה-R והחישוקים העצומים המראה יותר "נושך" מזה של הלאון הרגילה, אבל אין כאן את אפקט ההגעה המרשים של המגאן. נוחות הנסיעה בלאון סבירה בהתחשב בג'אנטים הענקיים, אך היא נופלת מהפוקוס בסעיף זה. איכות ההרכבה לא רעה (בכל זאת, בת דודה של הגולף) אך מהעיצוב ומאיכות החומרים ניכר שהיא מתחלפת בקרוב. הנדסת האנוש טובה מאוד ומסייעת לנהג להתמקד בנהיגה: למעשה, מבין שלושת הרכבים במבחן, הלאון היא המכונית שבה פעולות בסיסיות כמו קיבוע תחנה ברדיו או חיפוש מתג בדשבורד יעשה באופן הפשוט והבטוח ביותר. המושבים הקדמיים סבירים אבל לא מתעלים לרמה של האחרות. הדלתות מאחור הופכות אותה למכונית הרבה יותר שימושית למשפחה לעומת המגאן, וגם תא המטען הגדול תורם לכך. המושב בשורה האחורית, לעומת זאת, פחות מרווח מזה של הפוקוס. ועכשיו אפשר בבקשה לתת בגז?
נתנו בגז, והרבה, ולמרות גילו המתקדם מתברר שלמנוע של הלאון יש מה להציע. אמנם לרנו יש הספק זהה והפוקוס מחסירה רק 15 סוסים, אך נראה שזה מקרה קלאסי בו לא הגיל מדבר אלא דווקא התרגיל. הוא סוחב כבר מסל"ד נמוך מאוד, ומטפס במעלה סקאלת הסל"ד בגרגור מענג. הנטייה שלו לפרוש מהמשחק ולהרעיש לשווא אחרי שיא ההספק קוטעת את החגיגה מוקדם מדי לטעמנו, ונהגים שבאמת מחפשים חגיגה עלולים להתאכזב מהליניאריות ומהנונשלנט של הלאון. הוא עד כדי כך לא מתאמץ, שהתאוצות על המחוג נראות מפחידות יותר מאשר על הכביש. ללאון חסרה את תחושת הסנסציה שנדרשת ממנוע כזה. על ידית ההילוכים קשה להגיד משהו טוב או רע - היא שם, עושה את מלאכתה נאמנה אבל אין לה מסלול קצר או תחושת "קליקיות" מגניבה שהמתחרות העתיקו ממשחקי המחשב.
לא פעם אנו מתלוננים על קהות החושים של כלי הרכב המודרניים, אבל דווקא המכונית הישנה בחבורה היא הסכין הכי קהה במגירה. הלאון מרגישה יותר כמו משפחתית חזקה ופחות כמו מכונית ספורט עצבנית ונושכת. השלדה נוטה לתת היגוי ולא ממש ששה לשחרר את הזנב בהרפיית דוושה. על המצע החלקלק של הרי ירושלים הנטייה הזאת מקצינה. ההגה, בדומה לסוכני מוסד, מקפיד לא למסור כל מידע. לזכותו יאמר שהוא מדוייק יחסית ומשקלו טוב. המתלים מכויילים על הצד הנוקשה של הסקאלה, אבל הנוקשות הזו מתבטאת יותר בחוסר נוחות מאשר בתגובות נחושות לפקודות הנהג. למרות הביקורת, המתלים מצטיינים ביכולת לשמור על קשר קרוב עם הכביש, אליו הלאון נדבקת באופן מעורר השתאות. אך על אף שאחיזת כביש הוא שמה השני של הלאון, בקרב הדינאמי היא נמצאת הרחק מאחור ביחס למתחרות.
רנו מגאן RSהמושג פוליטיקלי קורקט לא קיים במסדרונות של חטיבת הספורטיביות של רנו. ברנו-ספורט דואגים לשים את הדגש על אלמנט אחד בלבד - התנהגות כביש ספורטיבית, ולעזאזל היתר. לא מפתיע, אם כך, שבמקרה של המגאן הם העדיפו להציב על המסלול את גרסת הקופה של המשפחתית. מי צריך עוד 2 דלתות, למי זה טוב?
מרכב בעל 3 דלתות הוא לא בדיוק שיא השימושיות, והמגאן אכן לא מתעלה ביומיום. המרווח במושב האחורי בינוני, ותא המטען הוא בור עמוק שקשה להוציא ממנו ציוד. הבעיה המרכזית היא שדה הראיה המוגבל, אפילו ביחס לזה של נשים עטויות בורקה בשוק העירוני של קאבול. חיישני חנייה הם אביזר קריטי ברכב כזה. אבל ל-3 דלתות יש גם יתרונות: המגאן היא היחידה מבין השלוש שנראית כמו מכונית ספורט, והיא מסובבת ראשים עם עיצוב אגרסיבי וספורטיבי. הנדסת האנוש במגאן היא מהגרועות שפגשנו: אפילו פעולות פשוטות קשה לבצע בגלל מיקום נמוך של הרדיו והמזגן ובגלל ושפע הכפתורים הקטנטנים ומיקומם המבלבל. לכו תנסו להעביר תחנות עם כפתורים קטנטנים שנמצאים מאחורי ידית שנמצאת מתחת לידית המגבים.
אבל עזבו אתכם משימושיות, לא בשביל זה אנחנו כאן. ברגע שתדרכו על דוושת התאוצה של המגאן כל הצרות יעלמו ואיתן גם שאר המכוניות על הכביש. אמנם המגאן לא חזקה מהלאון, אבל המנוע שלה חי ובועט והיא מעבירה תחושה עצבנית וספורטיבית יותר ביחס לאחרות. בהתחלה זה מרגיש כמו סתם עוד מכונית חזקה - אבל כשהמחט מגיעה למדרגת הכוח הקטנה ב-3,000 סל"ד, המגאן פשוט נוטשת את כללי המשחק ועפה קדימה עם נתון תאוצה של 6.1 שניות. צפצוף קצר יזכיר שצריך בסוף להעביר הילוך, אי שם במהירות שלילה, ואז תגלו שגם ידית ההילוכים עשויה היטב ומסייעת בשמירה על הקצב ההיסטרי. למנוע הנהדר של המגאן יש גם סאונד לא רע, אבל כאן הטנור הצרפתי האומלל הסתבך עם שניים מהמעולים בתחומם - והוא פשוט לא מצליח לעלות לאוקטבות בהן מנוע הסיאט, ובעיקר המנוע של הפוקוס, מזמרים סרנדות.
למבחן התייצבה הרנו עם שלדת ה-Cup שמקשיחה את הרכב אף יותר, ובכביש סדום-ערד המגאן פשוט זרחה. סיבוב רודף סיבוב, העברות משקל והיגוי, והמכונית נצמדת לקו הנבחר באדיקות כמעט דתית. אם מודדים נהיגת מסלול במדדים של רוח, אז המגאן RS היא הוריקן. "קטרינה" לפחות. אבל למרות שעל הכביש מדובר במכונית המהירה והספורטיבית בחבורה, אחרי שעות של נהיגה עדיין היה חסר בה משהו קטן. זה ישמע מופרך, בערך כמו להגיד שרונאלדו הוא לא שחקן כדורגן פנומנאלי, אבל לרנו הזו חסרה מעט "אבקת קסמים". היא ממוקדת וסטרילית מדי, יותר מדי מסלולית ופחות קלילה ומשחקת. הנהג מרגיש כאילו החוקים נכתבו עבורה והוא רק המוציא לפועל. הזנב לא משוחרר והיא פחות נכונה למשחקי דוושה או פרובוקציות מאשר הפוקוס. גם ההגה, למרות שהוא מדוייק, לא מספיק מתקשר בקצב הנהיגה שהמבחן הכתיב. ואחרי הכל, אלו תלונות קטנות במכונית שלמה כל כך שהיא ללא ספק המהירה והספורטיבית בחבורה.
פורד פוקוס STבפורד, כמו ברנו, יודעים לבנות מכוניות ספורטיביות - ועל כך יעידו דורות של פוקוסים לוהטות. אבל למרות המסורת, ה-ST החדשה היא הראשונה בשושלת הספורטיביות שמגיעה לישראל. האם היא מסוגלת לנצח את המגאן המוערכת? והאם היא תספוג משהו מההצלחה האדירה של הפוקוס הסטנדרטית?
בסעיף השימושיות הפוקוס מביסה את המגאן. המושב מאחור הוא המרווח ביותר, תא המטען הוא הנוח ביותר להטענה וגם גודלו מספק. נוחות הנסיעה בפוקוס עדיפה על השתיים האחרות וגם בסעיף האבזור היא מציעה יותר מכל המשתתפות. הביקורת העיקרית נסובה סביב כמות הכפתורים העצומה בתא שעלולה להיות מבלבלת למי שנכנס לפוקוס בפעם הראשונה. וכאן נכנסת השאלה: האם הניצחון בסעיף היומיום יפריע לפוקוס לבלוט בסעיפים הבאים?
נתחיל בביקורת. בתור מכונית שנועדה לנהיגה ספורטיבית, מהלך ידית ההילוכים ארוך מדי ומפריע לתפעול תחת עומס. גם מיקום הידית לא היה נוח לכל הבוחנים. ההילוכים הראשונים קצרים מדי, עניין לא נחוץ ברכב עם מנוע כל כך גמיש. המנוע עצמו חלש ממנועי המתחרות במבחן הזה אבל - וכאן מסתיימת הביקורת - הוא מצויין בפני עצמו. הליניאריות בה הוא מטפס במעלה הסל"ד והעדר התחושה של כניסת הטורבו מובילה את הנהג בהיסח הדעת למהירויות שמוכרות מעולם התעופה, כך שכל כניסה לרכב צריכה להיות מלווה ב"אזהרת מסע" לרישיון הנהיגה. את מדליית הזהב קוטפים הצלילים המענגים הבוקעים מהאגזוז: נהמה או נעימה, זה לא משנה. הסאונד של הפוקוס פשוט חלומי, וגם כשנורת הדלק זורחת או כשמצלמת מהירות מתקרבת, הסאונד הממכר לא מאפשר לנהג להרפות מהדוושה. את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.
פורד פוקוס ST היא ספורטיבית מצויינת. היא מהירה, אוחזת באופן מעורר השראה ונכונה לשנות כיוון בצורה שתביך כמה פוליטיקאים מיומנים. בעולם הדייטים הפוקוס לא הייתה בהכרח הבחורה הכי היפה, אלא זאת שמדליקה אותך מבלי שתצליח להבין למה. היא מעט פחות אוחזת מהמגאן, היא גם דורשת יותר עבודה וריכוז בגלל ההגה שנכנע ללוחמת המומנט. אבל לפוקוס יש אופי. מין יכולת חמקמקה להעלות חיוך על הפרצוף ולא רק בגלל המהירות (והיא מאוד מהירה). הנכונות של ה-ST להענות לגחמות של הנהג, יהיו פסיכיות ככל שיהיו, הופכת אותה לצעצוע מענג מהסוג המהוגן. הזנב בפוקוס נענה לכל דרישה של ההגה השמנמן. ההגה גם מתקשר ביחס לשאר המתחרות, אף שמשקלו קל מדי. לחגיגה מצטרפים שני מושבי ספורט שבניגוד למקובל מציעים נוחות נפלאה לצד אחיזה מעולה. הבעיה? אם אתם רחבים מהממוצע יכול להיות שלא תצאו מהרכב, גם אם תרצו בכך מסיבה לא ברורה.
המספר הנוסף: סובארו BRZחיפושית היא מכונית רטרו? אולי פיאט 500? הצחקתם אותנו. סובארו BRZ היא המכונית הכי רטרו שאפשר לפגוש בימינו. למעשה ההבדל היחיד בינה לבין הדה-לוריאן מהסרט "בחזרה לעתיד" הוא שבמכונית הקולנועית תודלקו שאריות אשפה בעוד שב-BRZ תאלצו לשים אוקטן 98 יקר. ויש בעצם עוד הבדל קטנטן. ה-BRZ תוכל לקחת אתכם רק 15 שנה אחורה.
אם ניצמד לסעיפים המקוריים, כדאי לציין שהשימושיות לא עברה למתכננים בראש. הם הלא תכננו מכונית ספורט. מושב הנהג נמוך יותר מהדירוג של נבחרת ישראל בכדורגל ויציאה ממנו תהיה קלה יותר מהימלטות מגולאג סובייטי. ומלפנים המצב עוד טוב: נסיון להכניס בני משפחה למושב האחורי עלול להסתיים באלימות קשה, ולא רק בגלל שכולם רוצים לנהוג. אל תגידו שלא הזהרנו. שדה ראיה? האגזוז של האוטובוס מקדימה יהיה הדבר היחיד שתוכלו לראות, ותא המטען מכיל בעיקר צמיג רזרבי בגודל מלא. אבל עזבו שטויות. הסובארו לא נועדה ליום יום. הסובארו היא מכונית ספורט, לא משפחתית ספורטיבית, והיא ממוקדת אך ורק בזה.
יש רק בעיה אחת קטנה עם ההגדרה "מכונית ספורט". למכוניות ספורט יש מנוע בהתאם, ובדקות הראשונות של הנהיגה התחושה היא שמישהו בסובארו שכח את הפרט השולי הזה. 200 כ"ס על משקל של 1,258 ק"ג אמורים לנפק ביצועים מרשימים, אך בפועל רצועת הכוח של ה-BRZ צרה מספיק על מנת להיפסל על ידי "חוק הפוטושופ". בכדי לשמור על קצב נהיגה ראוי צריך לוודא שמחוג הסל"ד נמצא עמוק במעלה הסקאלה. אבל למרות הביקורת, למנוע של הסובארו יש צליל מיוחד של מנועי בוקסר והביצועים היו גורמים ליותר התלהבות במידה והשותפות למסע היו פחות חזקות. זו ממש לא מכונית חלשה. ידית ההילוכים מצויינת ונופלת בדיוק ליד, מהלכה קצר ואפילו העדר "קליק" בעת שילוב ההילוך לא פוגם בחגיגה.
בסוף המבחן רוב הבוחנים ציינו כי היו חוזרים עם ה-BRZ הביתה. למה? כי אנחנו חולי הגה, והסכין היפנית היא הדבר הכי קרוב למכונת ספורט שיש על הכביש. הסובארו הקלילה מהירה יותר בכניסה לסיבוב מהמהירות שגוגל מוצא תמונה של בר רפאלי. ההיענות המיידית לכל שינוי במינון הדוושות או בהיסט ההגה תגרום למתעמלות רומניות להרגיש מסורבלות, והזנב יותר משוחרר מצעירים במסיבת קולג' אמריקאית. משקל ההגה מדוד במיליגרמים, וההוא מדויק כמו צלפים של הימ"מ. רק התקשורת ממנו לא מספיקה בקצב בו התניידנו. חובבי ההגה שבוכים על העדרן של מכוניות ישירות ומתקשרות יכולים לרכוש את ה-BRZ ולבלוע קפסולה שתיקח אותם היישר לאמצע שנות ה-90, רק חבל שהיא עולה כמעט רבע מיליון שקל.
סיכוםסיאט לאון קופרה Rהלאון היא המכונית הדו קוטבית של המבחן הזה. מצד אחד היא מהירה ואוחזת בצורה יוצאת מהכלל, ומצד שני קשה להגדיר אותה כמכונית ספורטיבית. זה כמו לשים נפיל בגובה 2.20 מ' על מגרש הכדורסל מבלי שנגע בכדור הכתום בחייו - את הכללים של המשחק היא פשוט לא מכירה. אבל אל דאגה: בתוך שנה אמורה להגיע הלאון קופרה החדשה, שבוודאות תהיה חזקה ומהירה יותר. כל מה שנשאר זה לשדרג את התנהגות הכביש.
רנו מגאן RSאם כשאתם רואים סיבוב אתם פוצחים בחישוב מתמטי אחר הקו הישר והמהיר ביותר שניתן לבצע, אם יש לכם קטעי כביש שבהם אתם נוהגים נגד השעון, ואם מעט תת היגוי או היגוי יתר מתקבלים אצלכם בהלקאה עצמית קשה - כנראה שאתם נהגי מסלול בכל רמ"ח איבריכם. רנו מגאן RS היא המכונית שלכם.
פורד פוקוס STיש אנשים שהמהירות בדרך מנקודה A לנקודה B פחות רלוונטית, והם יותר מחפשים את החוויה שבדרך. פורד פוקוס ST היא לא המכונית המהירה כאן, אך היא ללא ספק המכונית החווייתית והמתגמלת ביותר במבחן הזה. עם זנב שמח, תקשורת נהג - שלדה מצוינת וגם מנוע מעולה, הפורד תתאים למי שבאמת מחפש לצאת לרקוד עם המכונית שלו. היא לא מתעלה על המגאן אבל ממש לא נופלת ממנה. את המשחק הזה סיימנו בתיקו מרובה שערים.
סובארו BRZתיקו? ובכן, זה המצב כל עוד לא משתפים את הסובארו בחגיגה. הסובארו מובסת בכל פרמטר שנוגע למנוע או לשימושיות, אבל הסובארו היא הדוגמא הקיצונית של ניצחון הרוח. היא חלשה יחסית למתחרות, צפופה ולא מאובזרת. למרות כל זאת, הסובארו מנצחת במשחק הספורטיבי שם היא רומסת את האחרות ברגל גסה. מול המיידיות, התקשורת עם השלדה והנחישות בסיבובים, המתחרות פשוט הופכות ללא רלוונטיות. מכונית הספורט היחידה שהגיעה לכאן, זאת שנקנית על מנת לשרת מטרה אחת ולא שתיים, היא סובארו BRZ. היא עושה את זה כל כך טוב, כך שאנחנו כבר פתחנו תוכנית חסכון.
הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון חודש פברואר של מגזין iCar
ערוץ הוואטסאפ של 
