מדריך: 10 מונחים של רכבי שטח

הילוך כוח

רבים מרכבי השטח בעלי היכולת הגבוהה, יציעו ידית נפרדת (או כפתורים) של מה שקרוי "הילוך כוח" או "Low". הכוונה היא לסידור נוסף של ההילוכים, עם יחסי העברה קצרים למיקוד הכוח ביכולת עבירות. תחשבו על ההילוכים הראשונים באופני 21 או 24 הילוכים: אי אפשר לנסוע איתם מהר, אבל באמצעותם מתורגם כוח הרגליים ליכולת גדולה הרבה יותר לטפס על עליות קשות.

נעילת דיפרנציאל

כשהמכונית שלנו פונה הצידה, הגלגלים ה"חיצוניים" (הפנימיים הם אלה שלכיוונם הפננו את ההגה) נוסעים מרחק גדול יותר. כדי שהאחיזה תישאר טובה ולא נשחק את הצמיגים, ישנו ה"דיפרנציאל", ששולח יותר כוח לגלגלים החיצוניים ומאפשר להם לנסוע מהר יותר.

גם כאן ההסברים הטכניים עשויים להזמין כתבה נפרדת, אולם בתמצית נאמר שהשיטה הזו עשויה דווקא לפגום מאוד באחיזה - כשאנחנו נוסעים בתנאי אחיזה בעייתיים, כמו במצב של "הצלבה", שבה שני גלגלים נגדיים מוצאים את עצמם באוויר (למשל, ימני קדמי ושמאלי אחורי, בעת טיפוס על סלע). בתנאים כאלה כל הכוח עשוי להישלח רק לגלגלים שבאוויר, ואלו שמחוברים לקרקע לא יוכלו להתקדם.



לכאן נכנסת האפשרות, ברכבי שטח מסוימים, ל"נעילת דיפרנציאל". לוחצים על כפתור והכוח מועבר שווה בשווה בין הגלגלים, והופ - מחזיר את האחיזה לאלו שמחוברים אל הקרקע.

ישנן שלוש נעילות דיפרנציאל אפשריות - נעילת דיפרנציאל מרכזית (שמאזנת את העברת הכוח בין צירי הגלגלים הקדמי והאחורי, נעילת דיפרנציאל קדמית (מאזנת את העברת הכוח בין הגלגל הקדמי ימני והגלגל הקדמי שמאלי) ונעילת דיפרנציאל אחורית (אותו דבר, לגלגלים האחוריים).

חשוב מאוד! אם החלטנו בשטח לנעול דיפרנציאל כדי להתמודד עם בעיית עבירות - חשוב לשחרר אותם ברגע שאנחנו יכולים להסתדר בלעדיהם.

מרווח גחון

המרחק הקטן ביותר בין מכלול בתחתית המרכב ובין הרצפה. הרבה פעמים מרווח הגחון יימדד בין הדיפרנציאל האחורי (הכדור הזה שממוקם בין הגלגלים האחוריים) ובין הרצפה. ככל שמרווח הגחון גדול, כך יכול הרכב לעבור בלי הטרדות מעל לאבנים, ערימות אדמה ושאר מכשולין בישין בשטח.

גם לדרך סידור המכלולים בגחון, ורמת החשיפה שלהם לפגיעה, ישנה משמעות, אבל כלל האצבע הראשון הוא מרווח הגחון, כדי לדעת עד כמה נוח יהיה לנסוע עם הרכב באזורים בעבירות מורכבת.

זווית גישה / זווית נטישה / זווית בטן

גם אם מרווח הגחון ברכב מצוין (או גרוע) אין הדבר מגלה הכל לגבי יכולת ההתמודדות של הרכב עם צליחת מכשולים. זוויות הגישה/נטישה/בטן מגלות לנו עד כמה קל לטפס או לרדת ממכשולים.

זווית הגישה מחושבת בין הקרקע, הגלגלים הקדמיים והנקודה הבולטת ביותר בחזית הרכב, הפגוש הקדמי למשל. ככל שהזווית הזו גדולה יותר, כך אפשר "לגשת" לטיפוס על מדרגות או סלעים גבוהים יותר. אם מצאתם רכב עם זווית גישה של למעלה מ-90 מעלות, אתם יכולים לטפס על קיר… (יש דברים כאלה).

זווית הנטישה דומה מאוד לזווית הגישה, אולם מחושבת מהגלגלים האחוריים לנקודה הבולטת ביותר באחורי הרכב. ככל שהיא גדולה יותר, כך אפשר "לנטוש" את המכשול, בהתיישרות מסוף הירידה, למשל. זווית הנטישה תהיה, לרוב, קטנה וגרועה מזווית הגישה.



זווית בטן, או זווית גחון - נמדדת בין הגלגלים הקדמיים, מרכז הגחון והגלגלים האחוריים. ככל שהיא גדולה, כך אפשר לעבור מעל למכשול גדול ומורכב יותר. אחת הדרכים להשיג זווית בטן גדולה וטובה היא לרכוש רכב קצר (אכן, במקרים רבים הגרסאות הקצרות של רכבי השטח ייהנו מעבירות משופרת, בעיקר בזכות זווית הבטן העדיפה).

מגן גחון

בין אם מרווח הגחון שלנו גבוה או לא, ובין אם זוויות הגישה, נטישה ובטן משובחות, סביר להניח שבנהיגת שטח אמיתית, רכב שטח יפגוש איזשהו סלע או ערימת אדמה קשיחה - ויחטוף אותם היישר בבטן הרכה. בגחון המכונית מותקנות כמה מערכות רגישות ויקרות, כמו תיבת ההילוכים, אגן השמן של המנוע ומיכל הדלק. כמו סמארטפון טוב שמתעטף בכיסוי להגנה מפני נפילה, כך אפשר גם למגן את גחון הרכב באמצעות יריעות אלומיניום או חומרים אחרים, שיחטפו את הסלעים במקום המערכות הרגישות. וכמו במקרה של הסמארטפון, מגן הגחון (מגן תיבת העברה, מגן גיר, מגן מיכל דלק וכו') יוצר סרבול מסוים - ראשית, הוא מוסיף משקל ויקר להתקנה (הגם שהוא עשוי לחסוך פגיעות יקרות יותר) ושנית, הוא גם פוגם ביכולת השטח, כיוון שהוא מצמצם את מרווח הגחון (ע"ע) וגם את הזוויות (גישה, נטישה ובטן, ע"ע)

מגן חזירים

היום (תודה לאל) הוא די נדיר, אבל פעם מגני החזירים היו נפוצים מאוד. מדובר במעין צינור מתכת שמעוקם כדי להתאים לחזית הרכב. המטרה המקורית שלו היתה הגנה על חזית רכב השטח בעת נסיעה מהירה בטבע מפני חיות גדולות. עם הזמן הפך האביזר למזוהה עם רכבי שטח קשוחים במיוחד, הותקן בכלי רכב רבים והתגלה כמסוכן עד אימה בפגיעה בהולכי רגל, בעיקר הנמוכים שבהם (ילדים, בעיקר), פגיעה שמזכירה הנפת מוט ברזל אדיר על ראשם, גם במהירות נמוכה במיוחד. מגן החזירים הוצא מחוץ לחוק במדינת ישראל, וטוב שכך.

שלדת סולם / מתלים נפרדים

רכבי שטח בעלי יכולת גבוהה במיוחד נוטים (לא תמיד) להיות בנויים על "שלדת סולם". הכוונה היא למעין מסגרת פלדה דמוית סולם, שממנה יוצאים מתלי הרכב - סרנים קשיחים שבשני קצותם גלגלים, ועליה מורכב שאר המרכב. זאת לעומת מרבית כלי הרכב המודרניים, כולל מרבית רכבי הכביש-שטח, שבהם השלדה/מרכב היא יחידה גדולה אחת, וכל מתלה מחובר אליה בנפרד.



יתרונות שלדת הסולם - היא קשיחה ועמידה הרבה יותר בעת נסיעה - גם מהירה ותובענית - בתנאי שטח. חסרונותיה - היא יציבה פחות בנסיעת כביש ונוחה הרבה פחות. במרכב אחוד עם מתלים נפרדים אחיזת הכביש והנוחות יהיו לרוב עדיפות, אבל בתנאי שטח קיצוניים רצפת המרכב צפויה הרבה יותר לחטוף פגיעות ישירות. מתלי אוויר עשויים לעזור…

מתלי אוויר

רכבי שטח יקרים (למשל אצל לנד רובר ומרצדס) מצוידים בטכנולוגיה של מתלי אוויר. מדובר במעין כריות אוויר גדולות נשלטות מחשב שניתן להנחות אותן להתנפח ולהתכווץ לפי הצורך, וכך לשנות את גובה המרכב. בעת נסיעת כביש מהירה, שבה אנחנו רוצים מרכז כובד נמוך ונסיעה יציבה, ננמיך את המרכב. ואם אנחנו רוצים לנסוע מעל לסלעים גבוהים - נוכל להגביה את המרכב בלחיצת כפתור ולשדרג דרמטית את יכולת השטח שלנו.ֱ

אביזרי חילוץ: כננת, וו גרירה, שאקלים (טבעות) ורצועות

נדיר לרדת לנסיעת שטח אמיתית, בלי שאחד מכלי הרכב ייתקע עמוק, מאחורי מכשול, או בתוך בוץ או בחול, למשל. היות שכך, רבים רוכשים אביזרי חילוץ שיישלפו מהבגאז', מבין ערכת הקפה והפויקה, כדי לחלץ רכב אחר שנתקע. כננת היא גלגלת, לרוב חשמלית אך לאו דווקא, עם תיל מתכת עבה וחזק, שמחוברת לרוב לפגוש הקדמי ובאמצעותה אפשר למשוך רכב בעזרת רכב אחר. רכב יכול גם לחלץ את עצמו באמצעותה, אם היא מתחבר באמצעותה לעץ או סלע חזקים ומנוע הכננת מושך אותו החוצה מהסבך.



וו גרירה, שאקלים (טבעות הידוק) ורצועות ייאפשרו חיבור של רכב תקוע לרכב אחר, וחילוץ הירואי מכל סבך שרק אפשר להעלות את הדעת. אם רק עושים את זה נכון. אבל גם זו סיבה לכתבה נפרדת.

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות