דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

כתב הרכב טל שביט נהרג בתאונה

Getting your Trinity Audio player ready...




 

טל שביט, 55, מגדולי כתבי הרכב בישראל, נהרג אמש (2.3.11) בתאונת אופנוע במחלף מורשה במהלך מבחן שביצע. טל שביט שהיה כתב רכב ואופנועים, כתב בין היתר במגזין "אוטו" ובמגזין "מוטו", אשר בו גם היה העורך הראשון.

 

לא הכרתי את טל שביט באופן אישי, אבל את הכתבות ובעיקר את המדור הקבוע "מבט על" לא הרשתי לעצמי לפספס. הכתיבה שלו, המלאה בהומור, הייתה עוקצנית וחדה כמו חלק מהרכבים והאופנועים אותם כל כך היטיב לתאר, ומעל הכל ישירה ואמיתית.

 

כבישי ארצנו המשיכו גם היום להגיר דם, דם מיותר, קצת יותר תשומת לב ובגרות יכולים לחסוך כל כך הרבה חיי אדם.  אנא סעו בזהירות.

 

נתגעגע לכתיבה, להומור, וכמו שמספרים רבים וטובים, גם לאדם גדול. יהי זכרו ברוך.


מסתבר שאף אחד לא חסין מתאונות / אייזיק דוידוביץ

 

לא הכרתי אותך ממש באופן אישי, טל, אבל בהחלט הכרתי את טל שביט. עיתונאי מוערך, כרוז מעולה באירועים מוטורים, דמות צבעונית, מצחיקה, בולטת, לא רק בגלל הגובה, לא רק בגלל הכובע. התרבות המוטורית הייתה חשובה לך, הספורט המוטורי, בטיחות הרוכבים. לקרוא אותך היה תענוג, ללמוד ממך הייתה חובה. גם כמי שלא נשם וחי אופנועים, אלא מכוניות, ההערכה שלי אליך היא רבה.

 

לא הכרתי אותך אישית טל, אבל היה לנו לפחות דבר אחד משותף – אהבה לגלגלים, לחופש, לתנועה. כמה אירוני ועצוב שכך הסתיימו חייך. יש שיתנחמו שהדבר האחרון שעשית הייתה אהבתך הגדולה – רכיבה על אופנוע. השארת אותנו כאן עם התובנה – אם זה קורה גם למנוסים ביותר, למקצוענים, מסתבר שאף אחד לא חסין מתאונות, אף אחד!


האיש שתמיד היה שם / שמרון אנגל

כלא מעט אנשים שזכו להכיר אותו, גם אני מביט בתמונותיו, נזכר באיש, בפועלו ובעיקר, בחיוכו. האיש שתמיד היה שם, איננו - וזה עצוב.

 

לראשונה קראתי את כתבותיו הצבעוניות בטורבו של ראשית שנות השמונים - ואני טין אייג'ר שרוכב על אופנוע 50 סמ"ק ומפנטז על הדוקאטי מהשער של 'טורבו', אותו דוקאטי שטל היטיב כל כך לתאר. טל ליוה אותי לאחר מכן בשירותי הצבאי מעל דפי 'אוטו', תמיד קליל וכיפי לקריאה.

 

בתחילת שנות התשעים התחלתי לכתוב על מכוניות ואז פגשתי את האיש לראשונה, במגזין קצר חיים בשם 'רכב פלוס', שהוצא ע"י אנשי מוטו. טל היה שם, על קומתו התמירה, ההתלהבות והחיוך. עם חוש הומור שלא נגמר וגם קצת שטותניקיות, שעשתה אותו לצעיר נצחי.

 

מאז, נתקלתי בו אחת לשנה שנתיים בנסיבות מוטוריות כאלו ואחרות. אותו טל, אותו החיוך. אותו איש מקסים שתמיד, אבל תמיד, היה לי כיף לפגוש. עם האכפתיות והמעורבות והרצון לשנות דברים.

 

חבר טוב שלי זכה לשרת תחת פיקודו של טל בגדוד התותחנים עליו פיקד. אין עוד אחד כזה, אמר לי, הוא משהו מיוחד. עם מג"ד כזה, כיף לעשות מילואים.

 

רק יום אחד - וכבר חסרונו מורגש. יהי זכרך ברוך, טל. עשית טוב להרבה אנשים בחייך.


טל שביט, מורה לחיים / נועם ריין

עיתונות הרכב והאופנועים הישראלית נפרדה אתמול מאדם גדול, מורה דרך.

טל שביט היה אולי אחד מהאנשים שבזכותם אני אוהב מכוניות. תמיד התעניינתי בתחום, תמיד הכרתי כל דגם וכל גרסה אבל מטל למדתי שמכוניות זה לא רק ביזנס. מכוניות זאת אהבה.

מגיל צעיר אהבתי לקרוא את הטור שלו, יותר מכל מדור אחר ב´אוטו´. יש הרבה עיתונאי רכב טובים בארץ, אבל תמיד הערכתי את טל שביט כמשהו אחר. הוא נתפס אצלי ככותב רציני ונטול פניות, אדם שמונע מאהבה עצומה לתחום.

אני זוכר במיוחד כתבה מלפני כמה שנים, בה הוא השווה מרצדס E קלאס חדשה לרכב הפרטי שלו - מרצדס E קלאס משנת 1989. למרות שהיה ברור שהמרצדס החדשה עדיפה בכל פרמטר אפשרי, זה לא מה שהיה מעניין במבחן הזה. קראתי המון מבחני דרכים במהלך השנים, ומרובם אני זוכר את המסקנות החשובות. מהמבחן הזה, נחקק אצלי משהו אחר לגמרי. טל דיבר על הרכב שלו במונחים של אהבה, אמפתיה, רגש. ממנו למדתי, בין השאר, שמכונית זה לא רק חפץ קר. למכונית של טל שביט הייתה נשמה.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב
  • צור קשר בוואטסאפ
  • התקשר אלינו

הוספת תגובה

תגובות

תגובות לכתבה

חזור למעלה