רנו 4 עושה קאמבק מחושמל

רנו 4 המקורית הייתה המכונית הראשונה של רנו עם הנעה קדמית ומתלה אחורי מתוחכם, שהעניק בנוסף למרחב מחייה יוצא דופן לנוסעים ביחס לממדיה הצנועים, גם נוחות נסיעה נהדרת. ה-4 יוצרה במשך יותר משלושה עשורים וביותר מ-8 מיליון יחידות ברחבי העולם. גם בישראל זכתה ה-4 להצלחה חסרת תקדים כשנחתה כאן בשנות ה-60, יותר מכל מכונית צרפתית לפניה ואף שירתה את קציני צה"ל.

עיצוב האב הטיפוס שואב השראה מגרסת המקור, בעיקר בעיצוב יחידות התאורה בחזית (כעת מטריקס-לד) ומאחור. אך רנו בחרה במראה קשוח יותר, אולי כהומאז' גם ל-4 Sinpar כפולת הנעה, שהשתתפה בראלי פריז דקאר של 1980 עם צוות פרטי, שלא בחסות היצרן, של האחים ברנרד וקלוד מארו, וסיימה אותו במקום השלישי.

בתי הגלגלים מודגשים משכנים צמיגים דו-שימושיים (קונטיננטל קרוס קונטק), כונסי אוויר ואוזני עיגון על מכסה המנוע, גגון עם גלגל חלופי ומתקן לשפאלות חילוץ על דלת תא המטען. התוצאה מרשימה, אך לטעמנו מתאמצת מדי. זו גם חלק מהאסטרטגיה של רנו, למצב את ה-4 כגרסת פנאי ל-5, בדומה לקשר בין הקליאו לקפצ'ור.

כבסיס תשמש פלטפורמת CMF-BEV עם ממדים גדולים משמעותית מגרסת המקור. שכן היא ארוכה ב-50 ס"מ (416 ס"מ), רחבה ב-46.5 ס"מ (195 ס"מ), גבוהה ב-43 ס"מ (190 ס"מ) עם בסיס גלגלים ארוך ב-13 ס"מ (257 ס"מ). רנו נמנעת בינתיים מלפרסם נתונים אודות מערכת ההנעה, הביצועים וטווח הנסיעה, אבל ה-4 תצויד בשלב ראשון כנראה במנוע בודד שיחבור לגלגלים הקדמיים, ובעתיד אולי גם בגרסה כפולת הנעה עם מנוע נוסף מאחור.

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות