במושב האחורי של ספינות הדגל של לקסוס

ככה כנראה בנאדם צריך לחיות - אם אין לו מסוק פרטי תקין: להתרווח בכורסה עמוקה ומרגיעה עם נהג פרטי מיומן שיסיע אותו לאן שהוא רק יבקש. רענן שקד ישב במשך יום שלם - ודי בנוחות - בשלושה דגמי יוקרה מאוד מפנקים של לקסוס, כדי לדמיין איך מרגישים אנשים חשובים באמת

מאת: רענן שקד
פורסם 19-04-24 פורסם 19-04-24

Getting your Trinity Audio player ready...

לעזאזל, המדינה הזו באמת הולכת פייפן אם בנאדם מהיישוב, וגם אם מדובר ביישוב כפרי ופריפריאלי קטן בשם שמריהו, לא מסוגל לתכנן לעצמו יום פגישות סטנדרטי לחלוטין. ישיבת דירקטוריון שגרתית במלון וולדורף אסטוריה בירושלים, קפיצה קטנה ליקב קסטל כדי לסגור הזמנה לאירוע המתקרב של הילדה, ולקינוח ערב עם המשקיעים מחו"ל בשילה, ושהדבר הזה יתקתק. יום פשוט בסך הכל, אבל לך תסמוך גם על דברים פשוטים שיעבדו במדינה הזאת.

אפילו את המסוק הפרטי הם כבר לא מסוגלים להחזיק פה בתנאים סניטריים סבירים. תראו מה זה; מדינה שמשקיעים בה מאות מיליונים במטוס משופץ-כישן לראש הממשלה עם השם המגוחך "כנף ציון", בזמן שאפילו את הבייסיק של מסוק פרטי קל של לקוח משלם כמוני - בשם שנתתי לו, "יוני" - לא יודעים לתחזק. בבונים.

אז בסדר, אני יכול להבין שיש מלחמה ומשברים בכל מקום, אנשים מחו"ל שעוד מוכנים לדבר איתי אומרים לי, "תגיד, עשר שנים מעכשיו הפקקטה־מדינה הזאת שלכם עוד בתוקף? או שעדיף כבר ישר לזרוק את הכסף על דירה לתאומות בסן־פטרסבורג, שיהיו יותר נחמדות אליי כשאני בא?" אבל באמת שמלחמה זה לא תירוץ לכל דבר. יש גבול.

לא ייתכן שבנאדם יוצא בבוקר לעבודה ושהמסוק שלו לא יניע. "אי סדירות ברוטור האחורי" מעדכן אותי ברי, הבחור שלי במנחת בהרצליה, בזמן שש' הנפוח מנופף לי לשלום ידידותי בעודו פוסע עם תיק הגב הרגיל בדרך למסוק המפלצתי שלו שחונה ליד. כמה דקות מאוחר יותר הוא המריא משם, בחיוך צחור. ואני נשארתי על הקרקע. ברי עידכן: "זה לפחות חמש שעות עבודה".

להציל את היום

כבר ראיתי איך כל היום הזה מתבטל, ושוב אני צריך להגיע הביתה לצהריים של הילדים כדי להגיד לאלפונסו וסנדרה מה לבשל וגם להגיש להם, אבל ניר, העוזר האישי והנאמן שלי, אמר רק: "עזוב, בוס, נסתדר עם מה שיש. בדיוק לקסוס שלחו אתמול שלוש מכוניות להתנסות. אולי משהו מזה יכול לעניין אותך. אמרתי להם שאתה בנאדם של משהו נוצץ יותר, אבל הם התעקשו". חשבתי על זה לרגע.

באמת לא הייתי בנאדם של לקסוס עד עכשיו. וגם לא חשבתי שאהיה. אני בנאדם תרבותי, ומכוניות שלא עוברות את המיליון שקל לא עושות לי את זה. אבל חבל להפסיד את הבורד בוולדורף בדיוק היום, כשתיכננתי להכריז על דיבידנד שיגרום להם למחוא לי כפיים בעמידה. "טוב, שים עליו את הלדים של האבטחה ואת התו נכה, ואל תוריד רגל מהגז עד שנגיע לוולדורף", הנחיתי.

"בהחלט, לא חשבתי אחרת. באיזו מהן היית רוצה להתחיל בוס?"

"מה שלחו לנו?"

"יש להם את ספינת הדגל הסלונית שלהם, ה-LS, אומרים שזה רך ומפנק יותר ממסאז' ארבע ידיים עם סוף טוב בסיזר".

"עזוב אותי מזה, ניר, הרולס תיעלב, אתה יודע איך היא".

"טוב, יש להם גם את ה-LM, זה ואן כזה יוקרתי, שישה מקומות, הביאו רק אחד כזה לארץ..."

"ניר, כמה זמן אנחנו יחד, שבע שנים?"

"שמונה, בוס".

"ואני, בכל הזמן הזה, נסעתי פעם אחת בוואן?"

"לא, בוס, לא שאני יכול לזכור".

"אז גם היום זה לא יקרה. מה עוד שלחו?"

יש להם רכב שטח כזה, LX, זה כמו הסימפונית של לנד קרוזר אבל בביצוע לקסוס".

"טוב, בסדר. לא שכנעת, אבל תביא אותו. יודע מה, תביא איתך עוד שני חבר'ה מהיחידה שייקחו איתנו גם את שני הרכבים האחרים, אולי נחליף בדרך אם הג'מוס הזה יהיה מעפן כמו שאני מניח שהוא יהיה".

"סבבה, בוס".

השתלמות נהיגה בחאן יונס

כל הפרטים מבוססים על סיפור לא אמיתי. באופן אישי, אין לי מסוק פרטי. אבל יש לי קטנוע 300 סמ"ק בן שש, ואני מוכן לעשות עליו מחיר, צרו קשר בפרטי. אבל באמת קיבלתי ליום אחד שלושה לקסוסים בניסיון מוצהר לבחון באיזה מהם התחת שלי ירגיש שהוא מגשים את עצמו בצורה מיטבית, בעודו מונח במושב האחורי, בעוד הנהג הנאמן שלי יושב מקדימה. ולא שבאמת יש לי נהג פרטי. אבל ביום הספציפי הזה היה. לצרכים לימודיים.

ניר כבר מיומן בזה; הוא בדיוק חזר מחודשיים בחאן יונס, "מת לחזור לשם, אבל לא קוראים לי בינתיים", ואם יש דבר אחד ודאי שאני יכול להגיד על הבנאדם, זה שהוא מגיע עם תודעת שירות מפותחת ברמה כמעט תאילנדית; הוא פותח לי את דלת הרכב הרבה לפני שאני מבין שהגיע הזמן להיכנס, הוא גם סוגר אותה אחריי, קורא לי "בוס" ונוהג כמו שלימדו אותו ביחידה להסעת טיפשים מיוחדים, או איך שלא קוראים להם שם, במקומות שבהם מסיעים אנשים ברכבים.

היידה, לוולדורף אסטוריה. הלקסוס LX הוא משהו ששווה להתאמץ בשבילו. הוראות הכנה: קחו את הטויוטה לנד קרוזר הכי גדול - יכולים לנסות לסחוב אחד מהשיירה של ראש הממשלה, יש להם מספיק - ותשתילו לו אישיות של לקסוס. זה אומר המון עור. ממש המון עור בצבע חמרה יפהפה, וזה גם אומר מקרר גדול בין הנהג למושבי הנוסע. ואתה נוסע ממש גבוה ואדנותי מעל כולם, עם טווח ראייה למרחק, ויכולת שטח משולבת במיגון נגד ירי שמתלבש כאן כמו כפפה למייק טייסון. בקיצור: לימוזינת שטח, חתול בר שמחופש לחתולה פרסית, רכב שאפשר להרגיש בו לא לחלוטין רופס בלי להקריב גרם נוחות.

נוחות במיליון שקל

מבחוץ זה נראה יוקרתי ונוח ומפנק, למרות שזה בנוי על המכלולים הכי קשיחים שיש. ובגלל זה הוא גם יכול לרדת לשטח ולחייך גם שם. קהל יעד אפקטיבי: רודנים מתחילים וגם דיפלומטים בכירים ממדינות שמדינות אחרות נוטות להתנקש בדיפלומטים הבכירים שלהן. לא במקרה הדבר הזה נחשב ללהיט באמריקה הלטינית ובאפריקה. רק שאצלנו הוא יעלה סביב מיליון שקל וזה עשוי לעכב מעט את כניסתו לשימוש פעיל בשירות תנועות פוליטיות של עליונות יהודית.

אני שוקע בכורסת עור מפנקת מאחור, מניח את הטלפון הנייד על משטח הטעינה, לוחץ על מתג ששולף עבורי הדום לרגליים ומכוון בלחיצת כפתור נוספת את זווית המסך שלפניי. ואז משעין, בלחיצה אחרונה, את המושב כולו לאחור ומגיע לתנוחת כמעט שכיבה או גסיסה. דרך מרגיעה להגיע לוולדורף, שם כבר מחכה לנו איזה באטלר עם שמפניה בתוך הלובי הענק שמחופש למין ארקייד אירופי קלאסי. אני מרגיש קצת כמו בונד, איגרת של הבונד, כששתי משפחות חרדיות דוברות אנגלית דוהרות על פניי בדרכן למפגש נוסף עם אלוהים ליד כותל מזדמן.

יוקרתי אבל צנוע

אין ברירה; צריך לחזור מפה לחיים, עדיף בכיוון הכללי של תל אביב, אבל את היוקרה השקטה של הוולדורף הירושלמי אפשר, עקרונית, להמשיך בדרך אחרת: ה-LS הארוכה של לקסוס היא כבר דור חמישי. ספינת הדגל, אוניית המלחמה, האישה הראשונה - לא חשוב איך תקראו לזה, מדובר באבן פינה (אתם יכולים לקרוא לזה אבן פינה). עקרונית, מכונית שנולדה כדי לתת פייט ל-S קלאס המרצדסי.

עכשיו, ה-LS היא לגמרי ספינת דגל בכל המובנים המקובלים. איך שהיא נראית, ואיך שהיא מרגישה. יש המון מקום מאחור, יש גם מסך מגע נוח ששולט על הכל, כולל מושב אחורי ימני עם מסאז' וחימום־קירור ווילונות חשמליים ואודיו ברמה (מארק לוינסון, 23 רמקולים) ומנורת קריאה יעילה. מרגיע, מאוזן מאוד. אין כאן את תחושת שכשוכית היוקרה של מרצדס, אלא סגנון אחר. נוח לא פחות, יותר צנוע ופחות אני-הכי-יוקרתי-שיש.

עיצוב סביבת הנהג הוא דוגמה טובה. הכל משויף למשעי, אבל בלי ניצוצות. מערך המתלים כאן מעולה והנסיעה נוחה מאוד, אבל לא שקטה כמו שהיית מצפה. לא חרישי כמו שאני רוצה. ניואנסים של פינוק חסר גבולות, אני יודע. אבל אם אני מוציא מיליון על ארבעה גלגלים, אני רוצה את הכי טוב. וזו הסיבה שהעצירה שלנו היא ביקב קסטל. יש אולי יין טוב יותר בסונומה קליפורניה, אבל אין שם מרפסת שמשקיפה היישר להרי ירושלים, אלה שאם היו נקיים מכבישי גישה לאתרי בנייה חדשים שפוצעים אותם, היו מדהימים עוד יותר. לא חשוב. נשתה שתי כוסות קסטל סי - באמת אחד משלושת השרדונה הטובים בישראל - ונמשיך העירה בדרך שבה נהוג להמשיך העירה כשאתם על חשבון חברה: במיני וואן.

בין ביזנס למחלקה ראשונה

המיני-ואן של לקסוס הוא באמת משהו שלקרוא לו "ואן" יהיה אולי מדויק עובדתית, אבל מעליב בכל דרך אחרת. ה-LM דבר הזה הוא יצור אקזוטי לחלוטין. עם חמישה מושבי עור מאחור, נוח מאוד אם אתם שני שותפים בחברת בנייה עם שתי עוזרותיכם האישיות, אבל יכול להחזיק גם שניים בלבד.

לא חשוב במה תבחרו, משתרעים שם מאחור כרי מרעה אינסופיים שבהם ניתן להריץ בקלות גם את הלברדור שלכם במקרה שהבאתם מקל, כשכל מושב - סליחה, כורסה - יכול להפוך מיידית למיטה, כולל הדום רגליים ומגש צידי נשלף, חימום, אוורור, עיסוי, משטח טעינה אלחוטי, מסך מגע בגודל סמארטפון לשליטה בכל המערכות, ובקיצור: איפשהו בין ביזנס לראשונה. העץ בהיר, פתחי האוורור צרים ומוסלקים, יש מקרר קטן, יש תאי אחסון גדולים, יש מסך טלוויזיה מלמעלה, ואומרים לי שאם רוצים אפשר גם להוריד מחיצה - שחוסמת שדה ראייה ואקוסטיקה - בין הנהג לנעשה מאחור, בהנחה שאתם עושים מאחור.

מה רע? ה-LM הוא באמת כלי ההסעות האולטימטיבי - לא הייתי אומר מילה רעה על חברה שהייתה לוקחת אותי משדה התעופה עם דבר כזה - אבל קחו בחשבון שמבחוץ זה עדיין עשוי להיראות קצת מטופש. כלומר, לצאת מתוך קופסה מלבנית עם חזית עצומה וסבכה קדמית מפלצתית שמזכירה, יותר מכל, משאית חלוקת חלב ישנה, רק בנוצץ? והדלתות בגודל עצום, חשמליות אמנם ועדיין יגרמו לכם לחוש כמו להקת פרוג מהסבנטיז שמישהו משנע לאצטדיון בכלי שב"ספיינל־טאפ" היה עובר כבדיחה.

וזה כי ה-LM נבנה, במקור, עבור השוק הסיני והרוסי, אבל המלחמה מול אוקראינה די בלמה את יכולת המכירה שם, והוחלט לשווק גם באירופה. יש בו משהו מופרז מכדי לשמש כוואן הסעות מנמלי תעופה, ויש בו משהו מיני-ואני מכדי לשמש כרכב אח"מים ממשי, ועדיין; מדובר, בפער, במוביל הנוסעים היוקרתי והמפנק בעולם - לחלוטין משהו שאמור להיות כלול בתנאים המסוכמים מראש עם כל אמן מסדר גודל ברונו מארסי ומעלה שמגיע לפריפריה.

מצד שלישי, העובדה שהמנוע ההיברידי הוא זה שנמצא גם בראב4 - טיפה קטן על הכלי המאוד גדול הזה - הופכת את הנהיגה בו (נמסר לי מהמושבים הקדמיים. לא ניסיתי) לאירוע מלבב פחות. למקרה שרווחת הנהג מטרידה מישהו במקרה זה. והיא לא אמורה להטריד.

בחזרה למציאות

כך שבסוף היום - וזה יום לא קל, תאמינו לי, כשאתם צריכים לגמוע אותו בשלושה כלי רכב יוקרתיים שונים - נדמה לי שהייתי אורז לי לקחת את ה-LX, שאיכשהו מצליח למצות את הטוב, הנוח, היעיל והמפנק שבכל העולמות, אבל באמת, רק למקרה שזה יום אחד. בכל יום שבו העניינים במדינה הזו - ובחיים שלי בכלל - היו עובדים כמו שתוכנן, הייתי כבר על המסוק הפרטי, מנפנף לש' מלמעלה.

בינתיים, אם מישהו עדיין בעניין של הטוסטוס יד ראשונה, קילומטרז' נמוך יחסית, דברו איתי.

הכל על עולם הרכב