"ללמד בני יהודה הגה": טיפים לנהיגה בטוחה

תנוחת גוף יציבה משפרת את השליטה ברכב. בהאצות, בלימות ועיקולים מופעלים על הגוף כוחות שונים אשר מאיימים להזיז אותו ממקומו על המושב. בכלי רכב בעלי אוריינטציה ספורטיבית-ביצועיסטית עוטפים את הנהג ונוסעיו מושבים אוחזים ותומכים יותר, ולא בכדי.

אלו שנוהגים "להשכיב" את מסעד המושב אחורה, חשים בוודאי לעתים את הצורך להתלות על ההגה בהאצות חזקות, כדי שלא להתנתק ממקומם. ישיבה נכונה תציב אותנו במצב סטטי וקבוע, גם תוך כדי נהיגה, דבר שיאפשר אחיזה טובה של ההגה בכל שלב, וללא קשר לפני הדרך או מצב המכונית.

סיבה חשובה נוספת לשבת באופן נכון נוגעת למצב הגוף בשעת תאונה. במצב כזה, הגוף נוטה "להנעל" כאשר הוא מזהה סכנה קרבה. השרירים השונים מתקשחים באופן בלתי מודע כדי לספוג את המכה וכתוצאה מכך לגפיים ישנה נטייה להתיישר.

ומדוע כל זה בעייתי? כיוון שעיקר הזעזוע בתאונה עובר דרך אותם גפיים ומבלי להיעצר במפרקים - מופנה אל הגב, שם נגרמים נזקים משמעותיים יותר.

אז איך יושבים נכון מול ההגה?

ישנם מספר עקרונות חשובים לישיבה נכונה ובטיחותית מול הגה המכונית.

תמיד נתחיל ברגליים, נלחץ עד הסוף על דוושת המצמד (קלאצ', ברכב ידני) או דוושת הבלם (ברכב אוטומטי, כאשר הוא מונע) ונוודא שהרגל לא ישרה לגמרי. נעשה זאת באמצעות הסטה קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, של בסיס המושב. נוודא שישנו כיפוף קל בברך, דבר שמצביע על מרחק נכון בין מרכז גופנו והדוושות. מעבר לעובדה שהכיפוף מונע מעבר זעזועים לגב בתאונה, יש לו חשיבות נוספת: כאשר הגפיים נעולות הן מפעילות פחות כוח. לצורך העניין תחשבו על מכת אגרוף – הפגיעה תהיה חזקה יותר במידה והיד אינה מתיישרת לגמרי. בבלימה עניין זה חשוב מאוד - נהג שיושב רחוק מהדוושות לא יוכל להפעיל לחץ מקסימלי על דוושת הבלמים.

על הרגל השמאלית בנהיגה להיות תמיד על המדרס מצד שמאל. הרגל תיפרד מהמדרס רק לצורך שימוש במצמד ברכב ידני. לחיצה קלה עם הרגל השמאלית על המדרס, תוך כדי תנועה, תייצב את הגוף בתוך המושב ותאפשר להעביר את רגל ימין מהגז לברקס בקלות רבה יותר.

איך ליצור שדה ראייה רחב ככל האפשר? / cc-juergen kurlvink

לאחר שכיוונו נכון את בסיס המושב, נעבור למסעד המושב, זה שתומך בגב שלנו.

המדד לזווית הנכונה של מסעד הכיסא היא לשים את בסיס כף היד על ראש ההגה – הנקודה הרחוקה ביותר של ההגה מהגוף – ועדיין להצמיד את השכמות בתוך המושב. כך נוודא שבכל שלב בהיגוי תהיה היד נגישה להגה בקלות.

אמת מידה טובה לראות שבחרנו תנוחת ישיבה נוחה היא כזו: בעת אחיזת ההגה, המרפק יהיה בזווית של 90 מעלות וכף היד תהיה בגובה הכתף.

זה נכון, ישיבה כזאת מחייבת אותנו לשבת קרוב יותר ממה שחלקנו רגילים לו, והמסעד הזקוף עלול אפילו לגרום כאבי גב קלים בימים הראשונים. אבל אם נרגיל את עצמנו לשבת נכון, מהר מאוד נבחין ביכולת המשופרת לשלוט ברכב בביטחון.

וכיצד אוחזים בהגה נכון? הידיים צריכות לאחוז בגלגל ההגה כאילו היה שעון והידיים מחזיקות בקצות המחוגים בשעה 3 ו-9 ("רבע לשלוש") ולא בשעה 2 ו-10 ("עשרה לשתיים") כפי שלימדו את חלקנו בשיעורי הנהיגה.

אחיזת הגה נכונה תאפשר איזון מירבי באחיזה, כמו לוליין, כך שלא תהיה משיכה לא רצונית של ההגה לכיוון מסוים. יתרון נוסף באחיזה כזו נמצא באפשרות לסובב את ההגה עד למחציתו מבלי לשנות את מיקום הידיים. מי שינסה לסובב הגה כאשר הידיים ב-2 וב-10 ייווכח שלא ניתן להשלים בקלות חצי סיבוב של ההגה. השליטה בהגה חשובה לצורך התחמקות מהירה ממכשולים מפתיעים, בעיקר בתוך העיר.

ומה עושים עם המראות?

כיוון המראות, כמעט כמו תחום הרכב בכללו, מציע יותר תאוריות ואמונות מהוראות פשוטות. כיוון מראות הוא דבר די פשוט שיכול למנוע תאונות וסתם חיכוכים על הכביש.

המטרה העיקרית היא ליצור שדה ראייה גדול ורצוף ככל שניתן.איך?  הדרך הנכונה לכיוון המראות מתחילה במראה המרכזית. נבצע את הכיוון בעמידה, ומאחורינו עצמים בולטים במרחק של כ-10 עד 15 מטרים, שנראים היטב בשלמותם במראה המרכזית. לאחר שכיוונו את המראה וראינו את העצמים האמורים, נכוון את מראות הצד. כיוון מראות הצד יעשה כך שמה שאנחנו רואים בקצה המראה המרכזית ייראה בקצהו הפנימי של מראת הצד – בסמוך לגוף הרכב.

באשר למראת הצד, לא צריך לראות בה את המכונית שבה אנחנו נוהגים. הדבר מעניק, אמנם, ביטחון ביחס למיקום המראה, אבל אנחנו רואים את המכונית שלנו על חשבון שטח מת שמסתתרות בו המכוניות האחרות. באופן הזה, המראה פונה לכיוון האוטו ולא במקביל לו.

אחרי שכיוונו את המראה המרכזית ואת מראות הצד, נוודא שעשינו זאת נכון תוך כדי נסיעה. נאפשר לרכב כלשהו לעקוף אותנו, אני יודע שזה קשה..., ונבדוק האם רואים אותו בסדר הבא: הופעה ראשונה במרכז המראה המרכזית, מעבר לחלקה החיצוני, במקביל להתחיל לראות אותה במראה הצדדית, ולראות אותה ברציפות עד שאנחנו רואים אותה בקצה העין עצמה, דרך החלון. בדרך הזאת יהיה לנו קשר עין עם הרכב העוקף – או הנעקף - בכל שלבי העקיפה.

סעו בזהירות.

מכונית זה לא צעצוע. צילום:  K嘛

הכתבה פורסמה לראשונה ברכב+ - מגזין הרכב של עיתון 'הארץ' ו-iCar, המופץ בכ-80,000 עותקים לקוראי העיתון.

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות