מבחן השוואתי: פורד פוקוס ST ליין, הונדה סיוויק, סקודה סקאלה ומאזדה 3

לסקאלה מראה סולידי יחסית, כרגיל אצל סקודה, אבל גרסת הספורט מוסיפה בכל זאת קצת פלפל עם חישוקים גדולים ונאים, מסגרת כרום לחלונות הצד, גג שחור, ספוילר קטן וחלון אחורי שנמשך לתוך דלת תא המטען. מבפנים היא מרשימה מאוד עם תקרה כהה, לוח מחוונים דיגיטלי, דוושות אלומיניום, הגה קטום בציפוי עור מחורר ובעיקר מושבי ספורט גדולים שנראים נהדר. איכות החומרים סבירה ואיכות ההרכבה קצת פחות: במהלך המבחן נשמעו פה ושם צקצוקים, מהסוג שלא פוגשים בדרך כלל בסקודה.

לסיכום סעיף העיצוב, הסקודה מסיימת עם הניקוד היותר נמוך בגלל היעדר ייחוד ממשי לגרסת הספורט. להונדה עיצוב חיצוני בולט אך תא נוסעים מיושן, בעוד הפוקוס נאה ואלגנטית מבחוץ ומבפנים - אך נעדרת שאר רוח ספורטיבי בתא הנוסעים. המאזדה מרשימה מכולן עם שילוב בין סגנון ספורטיבי מבחוץ ואווירה יוקרתית מבפנים.

אבזור ותפעול

לפוקוס מסך מולטימדיה קטן ומיושן, עם מיעוט של פונקציות ורזולוציה לא גבוהה. את מרבית המידע, כמו למשל השליטה על מערכות הבטיחות ונתוני צריכת הדלק, נמצא במסך הקטנטן והעמוס שבלוח המחוונים. בנוסף למסכים האלו מציעה הפוקוס גם תאורת לד מלאה, כניסה והנעה ללא מפתח, מראה נגד סנוור, בלם יד חשמלי וטעינה אלחוטית לסלולארי. לא רע, במיוחד כשזוכרים שמדובר ברכב הזול במבחן. גם הנדסת האנוש לגמרי סבירה.

גם למאזדה, בגרסת ה"ספיריט" שנבחנה, יש אבזור נדיב, כשההבדל העיקרי לעומת הפוקוס הוא בתוספת של חלון שמש בגג ובמערך המולטימדיה המרשים. זה שבמאזדה מציע תמיכה מלאה בעברית ותפריטים נקיים ומסודרים, כולל שליטה נוחה מגלגלת. לוח המחוונים דיגיטלי בחלקו והוא נוח מאוד לצפיה. תפעול המערכות במאזדה נוח ואינטואיטיבי.

הסקאלה מציעה גם היא מפרט מרשים שכולל גג שמש פנוראמי עצום, מולטימדיה דוברת עברית, לוח מחוונים דיגיטלי יפהפה עם מגוון רחב של תצוגות, פנסי איתות דינאמיים וגם מצלמת רוורס, כניסה והנעה ללא מפתח, 4 שקעי USB בטייפ C ותאורת אווירה בגוון אדמדם. זו המכונית היחידה במבחן עם בלם חניה ידני. הנדסת האנוש כאן פחות טובה מבדרך כלל בשל ההפעלה של המזגן שמתבצעת באופן חלקי מתוך המסך, ובשל העובדה שהמסך עצמו מבוסס מגע באופן כמעט בלעדי. 

ההונדה היא המכונית הפחות-מאובזרת שבחבורה. היא מסתפקת במפתח מכאני ואין לה מראה נגד סנוור או חלון שמש בגג, ואילו מסך המולטימדיה שלה ומחשב הדרך מסורבלים לתפעול. המפרט כולל בין היתר פריטים כמו בלם יד חשמלי, מצלמת רוורס, חיישני חניה מלפנים ומאחור וגם חימום למושבים הקדמיים. 

בתחום הבטיחות, כל הרכבים במבחן מציעים מפרט עשיר הכולל בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל, בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון אקטיבי לסטיה מנתיב הנסיעה ואורות גבוהים אוטומטיים. הסיוויק מוסיפה זיהוי תמרורים, למאזדה ולסקודה יש גם ניטור שטחים מתים במראות, הפוקוס והמאזדה מצוידות גם בהתרעת עייפות ואילו רק לפוקוס יש גם זיהוי לרוכבי דו-גלגלי ומערכת לסיוע בהתחמקות לפני תאונה. לפוקוס ולהונדה יש 6 כריות אוויר, ואילו המאזדה והסקודה מוסיפות גם כרית שביעית.

לסיכום סעיף האבזור, הסקאלה והמאזדה בולטות לטובה עם מפרטים עשירים ומסכי תצוגה מודרניים; הפוקוס מעט פחות מרשימה במולטימדיה אך מפרט האבזור שלה מוצלח הן בנוחות והן בבטיחות, ואילו הסיוויק פחות מאובזרת ממתחרותיה בפער לא קטן. 

שימושיות ומרווח

מי שצריך את המרווח המקסימלי במשפחתית הספורטיבית שלו, יבחר ככל הנראה בהונדה סיוויק. מלפנים יש לה מושבים נוחים, שדה ראיה מעולה והיצע רחב של תאי אחסון. גם במושב האחורי היא היתה המרווחת ביותר בכל המדדים, למרות מרווח ראש לא מושלם. שלושה יסתדרו כאן בצורה סבירה, אך לא יהנו משקעי טעינה או פתחי מיזוג. גם תא המטען של הסיוויק הוא הגדול והנגיש ביותר במבחן.

הסקאלה אמנם מבוססת על פלטפורמה של מכוניות סופר-מיני, אך היא מציעה מרווח מצוין - לפחות לארבעה נוסעים. מלפנים תחושת המרחב קצת מוגבלת בשל הקרבה של הנהג לקורות הקדמיות, אך הכסאות נוחים מאוד ותאי האחסון מפוזרים בנדיבות. במושב האחורי יש מרווח טוב מאוד לשני נוסעים והמושבים תומכים היטב בגוף, אך לנוסע שלישי יהיה צפוף מאוד. הנוסעים מאחור יהנו גם משני שקעי USB ומפתחי מיזוג. הגג הפנוראמי לא פוגע במרווח לראש, אך מקשה על צינון הרכב בקיץ. תא המטען מעט פחות גדול מזה של ההונדה, אך הוא שימושי מאוד בפני עצמו ומציע פיצ'רים רבים לאחסון ותליה.

גם לפוקוס מושבים נוחים מלפנים ומרווח טוב לנוסעים מאחור. המושב האחורי מציע מרווח נדיב לרגליים ומרווח סביר לראש, כאשר גם במימד הרוחב אין תלונות מיוחדות. עם זאת, המחסור בפתחי מיזוג מורגש כאן. תא המטען של הפורד סביר בגודלו, אך סף ההטענה שלו גבוה והוא נעדר פתרונות אחסון יצירתיים.

המאזדה היא המכונית הפחות פרקטית בחבורה. תנוחת הנהיגה נמוכה וספורטיבית ובמושב האחורי יש מרווח מוגבל לברכיים ומרווח מצומצם במיוחד לראשי הנוסעים. התקרה הנמוכה מקשה גם על הכניסה לרכב והחלונות הקטנים מחשיכים את המושב מאחור. לבסוף, תא המטען של המאזדה הוא הקטן ביותר וסף ההטענה שלו גבוה מאוד.

נוחות נסיעה

ההונדה ממשיכה גם כאן את ההצטיינות מהסעיף הקודם, לפחות בכל הנוגע לספיגת השיבושים. המתלים שלה מכוילים על הצד הרך ומאפשרים לה לשמור על נוחות מצוינת, בעיקר במהירויות נמוכות, בעוד על כבישים גליים בין עירוניים נרשם נדנוד מסוים. בידוד הרעשים, מנגד, היה הכי פחות מוצלח במבחן, ורעשי כביש ודרך הורגשו באופן משמעותי. נציין כי לטענת היבואנית יחול שיפור בתחום במסגרת מתיחת פנים קלה שתגיע בקרוב.

המאזדה לעומתה היא מכונית שקטה מאוד, בפער מורגש על פני כל רכב אחר במבחן הזה. מנגד, נוחות הנסיעה שלה לא מצטיינת, בעיקר לא בתנאים עירוניים: המתלים נוקשים וגם "עסוקים" ומרבים להתנועע, תוצאה של ויתור על המתלה הרב-חיבורי ששימש את הדור הקודם. במהירות גבוהה המצב משתפר.

סקודה סקאלה, שמעולם לא הצטיינה בנוחות הנסיעה, עברה הקשחה והנמכה בגרסת הספורט - מה שפגע פעם נוספת ביכולת הספיגה שלה. הכיול המוקשח, יחד עם צמיגי 18 אינץ' נמוכי חתך, הופכים אותה למכונית קופצנית על שיבושים קטנים וגדולים כאחד. גם כאן המצב משתפר במהירויות גבוהות, אך היא ככל הנראה המכונית הפחות נוחה במבחן הזה. גם בידוד הרעשים שלה סביר בלבד, עדיף על זה של הסיוויק אך נחות בהשוואה למאזדה ולפורד.

במבחן ההשוואתי הקודם שערכנו לפורד פוקוס, אז בגרסת הסדאן, היא הצטיינה במיוחד בסעיף הנוחות. גרסת ה-ST ליין, עם ההקשחה וההנמכה, גורמת לה לאבד נקודות רבות בסעיף הזה - אך ביחס למתחרות עדיין מדובר במכונית נוחה באופן יחסי. השיבושים הקטנים חודרים לתא הנוסעים, אך הפוקוס נותרת מרוסנת ויציבה גם לאחר רצף מטריד של בורות ושברים. גם בידוד הרעשים טוב למדי, על אף שרחשי הצמיגים נוכחים בחלל הרכב. היא אולי לא הנוחה ביותר ולא השקטה ביותר במבחן הנוכחי, אבל היא ללא ספק מציעה תמהיל מאוזן ונעים בין התכונות הללו.

מנוע וביצועים

כאן האופי הספורטיבי מתחיל לדבר. לפוקוס ולסיוויק מנועים דומים יחסית, טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטרים עם הספק של 182 כ"ס. בסעיף המומנט יש יתרון קל להונדה (24.4 קג"מ לעומת 22.4 בפורד), ובתיבת ההילוכים יש בין השתיים שוני גדול - תיבה רציפה בסיוויק, תיבת 8 הילוכים אוטומטית בפורד. למאזדה, כרגיל, יש מנוע אטמוספרי בנפח 2.0 ליטרים עם הספק של 165 כ"ס, מומנט של 21.7 קג"מ ותיבת 6 הילוכים אוטומטית. גם לסקאלה מנוע מוגדש בנפח ליטר וחצי, עם הספק של 150 כ"ס בלבד - אך גם עם המומנט הגבוה בחבורה, 25.4 קג"מ. התיבה בסקודה היא ה-DSG המפורסמת, רובוטית כפולת מצמדים עם 7 הילוכים. על הנייר, כולן מאיצות ל-100 קמ"ש בזמן כמעט זהה של 8.2-8.4 שניות.

ביציאה מהמקום היה יתרון למנועי הטורבו על פני המנוע האטמוספרי של המאזדה, בשל העובדה שזה האחרון זקוק לסל"ד גבוה על מנת לספק את מרכולתו. עם זאת, בתאוצות הביניים ה-3 היתה מהירה מכולן הודות לתגובות הסופר-מהירות של תיבת ההילוכים.

ההונדה והפורד מאיצות במהירות - תוצאה של ההספק העדיף - אך לשתיהן תיבות שמסרסות את החוויה: בפורד התיבה מחליפה הילוכים באיטיות ופקדי השליטה מאחורי ההגה פעמים רבות מסרבים לדרישותיו של הנהג להורדת הילוך. בסיוויק כאמור ישנה תיבה רציפה, שמצמידה את מחוג הסל"ד לקצה העליון של הטווח, שם המנוע פחות יעיל והצליל מתכתי וצורם. 

לסקאלה אמנם יש פחות כוח, אך היא קלה משמעותית ממתחרותיה ונהנית מתיבה שמורידה ביעילות את הכוח לגלגלים. כך היא הצליחה פעמים רבות להשתוות למתחרותיה בתאוצות ולעיתים קרובות אף היתה מהירה מהן בתאוצות ביניים ובעקיפות, כל עוד הגיר ציית והוריד הילוכים ביעילות. לא תמיד זה קורה במהירות המתבקשת. 

במילים אחרות, היינו שמחים לקבל את המנוע של הפורד או הסיוויק, עם הגיר של המאזדה והמשקל העצמי הנמוך של הסקודה. כל עוד השילוב הזה נותר בגדר פנטזיה - כל אחת מיחידות הכוח במבחן סובלת מנקודת חולשה מסוימת, אך כולן מספקות ביצועים טובים וחוויה מוצלחת בדרך כלל.

המשקל הנמוך והתיבה היעילה של הסקודה שיחקו לטובתה גם בצריכת הדלק, שעמדה על 13.4 ק"מ לליטר בשיוט ו-10.4 בסיכום המבחן. הסיוויק רשמה 11.6 ק"מ לליטר בשיוט ו-8.5 בסיכום, והמאזדה היתה קרובה אליה עם 11.4 ק"מ לליטר בשיוט ו-8.9 בסיכום. פורד פוקוס היא המכונית הפחות חסכונית בחבורה, בפער לא גדול: בשיוט מתון היא רשמה צריכה של 11 ק"מ לליטר, ואת המבחן כולו היא סיימה עם 8.2 ק"מ לליטר.

נזכיר כי במבחנים קודמים בקטגוריית המשפחתיות מדדנו נתוני צריכת דלק טובים בהרבה, אבל בדרך כלל לא זכינו להאיץ ל-100 קמ"ש ב-8 שניות וקצת. רציתם משפחתיות עם ביצועים טובים? יש לכך מחיר בתחנת הדלק.

התנהגות כביש

משפחתיות ספורטיביות "על באמת", כאלה שיכולות לעלות על מסלולי המירוצים בנגב ובבקעה בלי להתבייש, עולות קרוב לרבע מיליון שקלים. אבל האם גם הקומפקטיות החמימות שבחנו, שזולות מהן בקרוב למאה אלף שקלים, מסוגלות לספק את הפאן בכבישים הנכונים?

אם שואלים את מהנדסי פורד, התשובה לכך בהחלט חיובית. הפוקוס הצליחה לרגש בכל פניה, הודות לשלדה נפלאה שמערבת את הנהג, הגה מהיר (גם אם חסר משקל) וכניסה מהירה וחדה לעיקולים. גם הבלמים שלה מצוינים ואילו הנמכת המרכב צמצמה משמעותית את זווית הגלגול ביחס לגרסאות האחרות של הפוקוס. בזכות התקשורת המצוינת, קל מאוד לנהוג בפוקוס על המגבלות. קל ובעיקר מהנה.

גם המאזדה מהנה מאוד לנהיגה, אם כי באופן מעט שונה. ההגה שלה מדויק ומהיר, אחיזת הכביש טובה מאוד והשלדה גם כאן מצליחה לדבר עם הנהג ולאפשר לו לצלול לתוך הפניה בהרפיית דוושה. עם זאת, הבלמים היו "עציים" וחסרי תחושה, והמתלה האחורי יוצר תחושה של זנב קל ומשוחרר, מה שלעיתים פוגע באחיזת הכביש בתנאי קיצון.

ההונדה, כפי שאמרנו בפרק הנוחות, היא מכונית רכה יותר - ולכן רוכנת על מתליה באופן מוחשי. גם לה יש הגה מוצלח עם רמת דיוק גבוהה והאחיזה שלה בכביש מרשימה, אך השלדה לא מתקשרת עם הנהג ועל מנת להכניס אותה לפניות במהירות צריך לעבוד יותר עם ההגה ופחות עם משקל הרכב - מה שאומר שהדברים קורים אצלה באופן מעט יותר איטי ומסורבל. זו עדיין מכונית מהנה עם יכולות דינאמיות טובות, אך אין לה את החדות של המאזדה או את האטרף של הפורד.

סקודה סקאלה, למרות הכיול הספורטיבי של השלדה, היא המכונית הפחות ספורטיבית בחבורה. יש לה אמנם אחיזת כביש מוצלחת שמשרה בטחון על הנהג, אך במצב הספורטיבי בולמי הזעזועים מקצרים את מהלכם כך שתיתכן סגירת מתלה עם החלקה קלה פה ושם. השלדה של הסקאלה, ההיגוי ויתר המכלולים לא מספקים את אותן תגובות חדות ומהירות שקיווינו לפגוש במכונית קומפקטית קלילה וחזקה. זה לא אומר שזו מכונית רעה מבחינה דינאמית - ביחס למשפחתיות סטנדרטיות היא לגמרי לא מפשלת - אבל היא גם לא עומדת ברף הספורטיבי הגבוה שהציגו כאן מתחרותיה.

 

סיכום

יש אלטרנטיבה לג'יפונים, והיא לא רעה בכלל. כל המכוניות שהתמודדו במבחן סיפקו חווית נהיגה מוצלחת, ביצועים מצוינים, אבזור עשיר ושימושיות טובה, במחיר של רכב פנאי בסיסי עם יכולות בינוניות ברוב התחומים האלו. 

סקודה סקאלה מצטיינת בסעיף האבזור, יש לה מרווח פנימי מוצלח, יחידת הנעה יעילה והיא גם המכונית החסכונית ביותר במבחן הזה, אבל בכל הנוגע לחווית הנהיגה היא פשוט פחות טובה מהמתחרות. בתנאי יומיום היא פחות נוחה וגם רועשת למדי, והתנהגות הכביש שלה לא ספורטיבית כמצופה. 

הונדה סיוויק היתה מתבלטת יותר אם המבחן הזה היה שם דגש על השימושיות והיכולות המשפחתיות. היא המכונית המרווחת והנוחה ביותר במבחן הזה, ויש לה גם את תא המטען הגדול ביותר, אבל תא הנוסעים שלה מיושן, תיבת ההילוכים הרציפה קצת מסרסת את כוחו של המנוע, והתנהגות הכביש דווקא לא רעה - אבל בטח לא ספורטיבית ומהנה כמו של צמד המתחרות לבית דלק מוטורס. 

מאזדה 3, ובכן, היתה ונותרה מאזדה 3. לא מאוד מרווחת ושימושית, לא נדיבה בתא המטען וגם לא נוחה במיוחד, אבל החוויה בהחלט נוכחת. תא הנוסעים שלה יוקרתי ומאובזר היטב, המנוע אמנם לא גמיש במיוחד אך מגיב בזריזות, בידוד הרעשים נהדר והתנהגות הכביש מהנה מאוד. לולא המחיר היקר והשימושיות המוגבלת, היא היתה יכולה להשיג מספרי מכירות שמזכירים במשהו את תהילת העבר שלה. 

את המגרעות של המאזדה בתחומי הנוחות, השימושיות ובעיקר המחיר - משלימה המכונית מאולם התצוגה הסמוך. פורד פוקוס היא אולי לא המכונית הכי מרווחת והכי נוחה במבחן הזה, אבל היא בכלל לא רעה בתחומים האלו, ובכל מה שקשור לחוויה הספורטיבית מדובר במכונית שראויה לגמרי לשאת את סמל ה-ST על עכוזה. הפוקוס התגלתה שוב כמכונית חזקה ובעיקר מאוד מהנה. השלדה וההיגוי שלה מערבים את הנהג, מאפשרים הנאה מקסימלית בכבישים הנכונים ומעניקים שפע של הנאה לנהג החובב. וכשכל זה מגיע במחיר שנמוך ב-10,000 עד 18,000 שקלים מיתר המתמודדות במבחן, מתקבלת כאן חבילה לא רעה בכלל.

למאמר זה התפרסמו 9 תגובות