קיה סול - מבחן וידאו

עיצוב

אם לא היינו מקבלים על כך הודעה רשמית, ספק אם היינו מרגישים שלפנינו דור חדש לגמרי של קיה סול. העיצוב דומה מאוד לדור הקודם, שכן ידוע כי סול מנצח לא מחליפים. הצביעה הדו-גוונית והקווים הרבועים מחד אך השמחים מאידך - הופכים את הסול לרכב שקשה להתעלם ממנו. תא הנוסעים מאופיין אף הוא בקווים ייחודיים, עם רמקולים עגולים שמשמשים מעין "מכסה" לפתחי המיזוג וידית הילוכים גבוהה. אבל הצבעים הכהים והקודרים משביתים את השמחה, ומכבים את ניצוץ ההתלהבות מהעיצוב החיצוני. שימוש בפלסטיקים מבריקים בצבעים שמחים - לבן, אדום או צהוב למשל - היה משנה לחלוטין את האווירה בקוקפיט של הסול.

תא הנוסעים

רשימת האבזור מכובדת למדי. ב-120,000 שקל, מחיר נמוך ביחס לג'יפונים הקטנים, מקבלים את הסול עם מערכת מולטימדיה (בעלת מסך מגע קטן מדי) הכוללת שליטה מההגה, חיבורים לנגני שמע ודיבורית בלוטות'; בנוסף יש כאן בקרת אקלים מצוינת, בקרת שיוט, חיישני תאורה, מצלמת רוורס - ומבחוץ גם חישוקים קלים ופנסי ערפל. מרשים. הגרסה המאובזרת יותר עולה רבבת שקלים נוספת ומציעה גם חישוקים גדולים יותר שפוגעים כנראה ברמת הנוחות וגג שמש פנוראמי שפוגע במרווח ובצבע הייחודי של הגג. אין הצדקה אמיתית לתוספת המחיר.

הסול, כמו אחיו-למחצה מקטגוריית הג'יפונים, מאפשר תנוחת ישיבה גבוהה למדי. זו מעניקה שדה ראיה נהדר לכל הכיוונים, ולכך מצטרפות גם שמשות ומראות בגודל נדיב מהממוצע. המושבים עצמם תומכים ונוחים. המושב האחורי מרווח יותר מזה של ג'יפונים רבים: על מרווח הראש כמובן שאין צורך להרחיב, אך אנחנו הופתענו מהמרווח העצום לרגליים - ויותר מכך, מהעובדה שהוא לא בא על חשבון בסיס המושב. רצפת הרכב שטוחה לחלוטין, אך נוסע שלישי עלול לחוש בצפיפות.

תא המטען לא גדול מאוד, אך הגובה שלו מעניק שימושיות נהדרת. העובדה שהסול הוא מיקרוואן ולא ג'יפון משחקת כאן לטובתו: סף ההטענה מתחיל מנקודה נמוכה, והגג מסתיים גבוה מאוד - וביניהם ישנו חלל שימושי במיוחד.

נוחות נסיעה

נסיעה עירונית חושפת עוד כמה מיתרונותיה של תצורת המיקרוואן. בעוד הג'יפונים הוגבהו ונאלצו לעבור הקשחה של מערכת המתלים כדי לשמור על יציבות, הסול לא מתמודד עם בעיות מסוג זה - ולכן הוא נעזר במתלים רכים בעלי יכולת ספיגה מצוינת. שיבושים קטנים ובינוניים נספגים טוב יותר ביחס למרבית הג'יפונים וגם לעומת כמה רכבים משפחתיים, ורק על פסי האטה גדולים תורגש טלטלה במידה והמהירות גבוהה מדי.

מנוע ותיבת הילוכים

הבדל נוסף שקיים בין חבורת הג'יפונים הקטנים מהמכוניות המשפחתיות, אלו יחידות ההנעה. אופל מוקה, שברולט טראקס, רנו קפצ'ור, סקודה יטי ובקרוב גם ניסאן ג'וק - מצוידים כולם במנועי טורבו קטני נפח. המטרה היא כמובן חסכון בדלק, זאת לעומת שממון הבנזין-1,600-אוטומט ששורר בקבוצת המשפחתיות.

קיה סול לא מצטרף לג'יפונים הקטנים והטכנולוגיים. כמו בדור הקודם, הוא מצויד במנוע 1,600 סמ"ק פשוט המשודך לתיבת 6 הילוכים אוטומטית - עם הספק נמוך מזה של הדור הקודם, 132 כ"ס לעומת 140 כ"ס. חייבים לציין כי המנוע הזה לא רע בכלל: בתוך העיר, מרחב המחיה הטבעי של קיה סול, הוא פועל באופן חלק ונעים במיוחד. הביצועים בסדר בסך הכל, התאוצות זריזות למדי (במיוחד בסיבובי המנוע הגבוהים), ואין לו בעיה מיוחדת להגיע למהירויות גבוהות.



אז על מה בכל זאת אנחנו מתלוננים? צריכת הדלק. נתוני היצרן מכריזים על 13.1 ק"מ לליטר, זאת לעומת מספרים מרשימים שמגיעים ל-18 ואף 20 ק"מ לליטר בחלק מהג'יפונים הקטנים. במציאות, כמובן, הנתונים עוד פחות טובים: בשיוט סופר-רגוע הגענו בקושי ל-11 ק"מ לליטר, ואילו בנסיעה משולבת שכללה מעט קטעים עירוניים הגענו ל-9.1 ק"מ לליטר בסך הכל. בשנת 2014 אנחנו מצפים ליותר מזה.

התנהגות כביש

התנהגות הכביש בסדר בסך הכל. כל עוד נשארים במקומות המוכרים והבטוחים ולא דוחקים את הסול לקצה, הוא יהיה בטוח ויציב יחסית. אבל ברגע שהכביש הופך מפותל מאוד והמהירות גבוהה, מרכז הכובד הגבוה קצת מוציא אותו מאיזון. ההגה הקליל בטח לא תורם לתחושת הבטחון.

סיכום

אם מתעלמים לרגע מהעובדה שקיה סול הוא לא באמת ג'יפון, מגלים שהוא מהווה אלטנרטיבה לא רעה בכלל לחבורת הג'יפונים הקטנים. הוא נראה נהדר, מאובזר היטב, נוח לנסיעה ומאוד מרווח ושימושי. אז נכון, אין לו את פוזת השטח וגם צריכת הדלק לא מרשימה - אבל כתשובה לטענות האלה שולף הסול מחיר נמוך משמעותית מזה של מרבית המתחרים, ומתייצב כאחת האופציות המעניינות ביותר לתפקיד שלפעמים נקרא "רכב שני במשפחה".


לדגמי קיה בישראל - קיה

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות