כבר שכחנו מתי המכוניות הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיינו. לכל מכונית, כמו גם לרכב מבחן, יש רגע בחיים שנזכור. מעצם היותה מכונית משפחתית, הטולדו עזרה לי לקחת את אשתי לבית החולים כדי ללדת את בתי השנייה. סיאט, לבנה, דיזל? מזל שלא התקינו גגון וכובע צהוב של מונית על הגג. מאחר וגרסת הבנזין עברה כבר תחת ידינו, יצאנו לבדוק האם גרסת הדיזל של הטולדו מתאימה רק לנהגי מוניות או גם לשאר הנהגים. והאם היא עשתה עבודה טובה בדרך לבית החולים?
עיצוב וסגנון
עיצוב הטולדו לא יילמד בשיעורים בבתי ספר לעיצוב רכב, אבל המעצב עשה את העבודה הנכונה. עיצוב הטולדו מגובש ומתאים לקו הדגמים הנוכחי של סיאט. לא קשה לראות שפולקסווגן החסכניים השתמשו בארסנל החלקים של דגמיהם הקודמים: ידיות פתיחת הדלתות ופנסי האיתות בכנפיים, למשל. בפועל הטולדו לא נראית כמו מה שהיא באמת: "גרסה מוזלת לשווקים מתפתחים", ותורמים לכך בעיקר העיצוב ההרמוני והחישוקים הקלים הנאים שהותקנו בגרסת המבחן. פרט לסמל TDI קטן על דלת תא המטען, אין הבדל ויזואלי מול גרסת הבנזין.
תא הנוסעים
תא נוסעים נראה מבטיח במבט ראשון: העיצוב הפנימי נאה ושילוב הצבעים בין הדיפונים ולוח המחוונים נראה לא רע. בפועל איכות החומרים לא אחידה וקיימים הבדלי מרקמים וצבעים בין החומרים מהם מורכב תא הנוסעים. הנדסת האנוש טובה ומערכת השמע בסיסית באופן בולט. תא הנוסעים מרווח בשביל משפחה ממוצעת עם שני מושבי בטיחות במושב האחורי, אך המושב האחורי לא רחב דיו בשביל שנוסע נוסף יחוש בנוח. תא המטען הענק והשימושי בנפח 530 ליטר יבלע שתי עגלות לצאצאים, ישהק ויגיד תודה.
נוחות נסיעה
במפגש הקודם עם הטולדו על הכביש, לא הגדרנו אותה כעילוי מבחינת נוחות הנסיעה, בלשון המעטה. גרסת הדיזל לא משפרת את מצבה. אוקיי, אתם אומרים, אם לטולדו יש נוחות נסיעה מוצקה בנוסח גרמני בעיר אז בטח מחוץ לעיר היא תהיה ממש מצוינת? אז זהו, שלא. באופן מפתיע הטולדו רכה מדי ולא מספיק מרוסנת בכבישים מחוץ לעיר. כך יוצא שגם גרסת הדיזל של הטולדו מציעה לנוסעיה נוחות נסיעה בינונית לגמרי. נקודת האור היחידה היא שבידוד רעשי הכביש והרוח מצוין. חבל ששדה הראיה לאחור מצומצם עקב תא המטען הגבוה.
מנוע ותיבת הילוכים
וכך הגענו לסיבה שלשמה התכנסנו פה מלכתחילה: מנוע דיזל בנפח 1.6 ליטר מסדרת ה-TDI של פולקסווגן מגרגר לו בנחת מתחת למכסה המנוע. לוגם הסולר הזה מפיק הספק של 90 כ"ס ב-4200 סל"ד ומומנט בשרני של 24.5 קג"מ ב-1500 סל"ד נמוכים ומשודך לתיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים, DSG בפולקסווגנית. המנוע מספק תגובה מרשימה של משיכה כשהוא נדרש לספק אותה, ושבעת ההילוכים עוזרים לו היטב במשימה. גרגור המנוע נוכח בכל קשת הסל"ד וכצפוי בעיקר כשמכבידים על הדוושה הימנית. שילוב תיבת ההילוכים והמנוע לאורך המבחן היה בסדר גמור אך מדי פעם נרשמה תחילת נסיעה קופצנית ותגובות אלימות במעבר בין ההילוכים. יתרון הדיזל אמור לבוא לידי ביטוי בתחנת הדלק וזה אכן קרה: 369 הקילומטרים התובעניים והבזבזניים של מבחן הדרכים הניבו תוצאה מרשימה של 14.54 ק"מ לליטר. מחשב הדרך האופטימי הציג מצדו תוצאה 16.2 ק"מ לליטר.
התנהגות כביש
גילוי נאות: הטולדו הדיזלית שוקלת 1285 ק"ג שהם 110 ק"ג יותר מגרסת ה-1.2 ליטר הידנית ו-55 ק"ג יותר מגרסת ה-1.4 DSG. המשקל העודף מתרכז בחרטום, כך שעם נתוני פתיחה כאלו לא ממש ציפינו לחורכת פניות ולכן גם לא התאכזבנו. הטולדו מציעה התנהגות כביש בטוחה. הצמיגים ברוחב 215 מעלים את מגבלות האחיזה אך קיימת נטייה ברורה לתת היגוי תחת עומס. הרפיית דוושת התאוצה תסגור מעט את קו הפנייה אבל זו לא מכונית לשעשועי כביש כלשהם. ההיגוי מדויק אבל הוא לא פרטנר לשיחות שלום עם הנהג. פאן? לא כאן.
סיכום
סיאט טולדו היא משפחתית מוזלת שלא מעליבה את הנוסעים בה. למרות שהיא רחוקה משלמות, דגמי הבנזין מציעים יחס עלות-תועלת מצוין: גרסת ה-1.2 הידנית ב-104 אלף שקל היא המשתלמת בסדרת הדגמים. גם גרסת ה-1.4 ב-119 אלף ₪ עדיין מציעה פייט טוב לקטגוריית המשפחתיות המוזלות. הבעיה העיקרית של גרסת הדיזל של הטולדו היא התמחור. ב-130 אלף שקל היא כבר נושקת לקטגוריית המשפחתיות הגדולות בה היא פוגשת את האחות הגדולה מהבית, סקודה אוקטביה. במידה ואינכם גומעים נסועה שנתית של מונית או שלא מדובר ברכב שמסופק ע"י המעביד, כדאי לבדוק את גרסאות הבסיס שלה או לחפש משפחתית גדולה יותר במחיר דומה. מישהו אמר רנו פלואנס?
לדגמי סיאט בישראל -
סיאט למאמר זה התפרסמו 5 תגובות
