בעבר סובארו אימפרזה הייתה אחת המשפחתיות הבולטות בישראל. עד הגעת ה-B3 עם מנוע ה-1.5 ליטר, אי שם לפני עשור, האימפרזה אפילו הייתה מהמובילות בקבוצה. הדור החדש עומד בפני בעייה כפולה. ראשית, הקטגורייה מצטמקת ומפנה את מקומה לרכבי פנאי שונים. בעייה שניה, וגדולה יותר, היא העובדה שלקרב המנועים שמתרחש בקבוצה מגיעה הסובארו עם מנוע אטמוספרי בנפח 1,600 סמ"ק. הבחירה להציב את המנוע הזה אל מול חבורת הטורבואים המחוזקים של הקבוצה מעלה לא מעט שאלות על האיכויות של הרכב אל מול הקבוצה.
אז איך האימפרזה החדשה, מה הגרסה העדיפה שלה והאם יש לה משהו חדש להביא לקטגוריה הצפופה?
עיצוב
רכב המבחן הופיע בצבע אדום בוהק שאי אפשר להתעלם ממנו. כששמים את זה בצד, הסובארו נראית מודרנית בזכות נגיעות של כרום בחרטום, חלונות מושחרים ועוד. מצד שני קשה להגיד שהיא מצליחה לחדש משהו בקטגוריה. בסביבה בה מסתובבות מכוניות כמו מאזדה 3 ורנו גרנד קופה, הסובארו נראית כמעט שגרתית.
באופן מפתיע, סרחי העודף הגדולים של הרכב מעניקים לו מראה קצת יותר מגושם, וזה למרות שבסיס הגלגלים עצמו לא קצר (267 ס"מ).
תא נוסעים
העיצוב הפנימי מזכיר את הדור הקודם, בייחוד מבנה הכפתורים של המיזוג, אבל בחינה מדוקדקת מעלה שנעשו שינויים חשובים. הצבע שנבחר לתא הוא שחור בלבד, לא הבחירה הטבעית ולא ממש מכניס אור ועניין, אבל מבנה ה-Double Deck עם פלסטיק שנראה כמו קרבון מעניק לתא קצת אופי וייחודיות. אזור המזגן מרגיש הרבה יותר איכותי, והחומרים וההרכבה של הכפתורים שופרו.
באימפרזה יש שלושה מסכים המספקים אינפורמציה לנהג. המסך הראשון נמצא בתוך לוח המחוונים ומשמש בעיקר את מחשב הדרך. מסך שני נמצא בחלק העליון של הקונסולה ומעביר מידע יותר עשיר לבחירת הנהג על מערכת השמע, תצוגה מעולה של צריכת הדלק והמשמעויות שלה ועוד. המסך האחרון הוא מסך המולטימדיה עם מערכת ה"סטאר-לינק" החדשה של סובארו. עד כה לא גילינו שם איזו בשורה משמעותית, אבל הגרפיקות מעולות ונוח לתפעל אותה תוך כדי נסיעה. וזה כבר יותר טוב מהרבה כלי רכב אחרים.
מושב הנהג ממוקם נמוך, אך לא מדי, ומסביב לנהג מתקבל שדה ראיה טוב בזכות קו חלונות לא גבוה ושמשות גדולות. ההגה יוצא רחוק החוצה ומעניק מגוון אפשרויות ישיבה, קרוב ורחוק מהדשבורד. המושבים עצמם מאוד מרווחים. הצנומים בהחלט יכולים להרגיש מקופחים כי הכיסאות של הסובארו הותאמו לאנשים שאוכלים מקדונלדס לארוחת בוקר, צהריים וערב.
המרווח מלפנים טוב. לא זכור לי רכב אחד שלא מספק מרווח לא טוב בקבוצה, וגם כאן, הסובארו מעניקה שפע מקום לנהג ולנוסע. מאחור הסיפור מעט שונה. שני כסאות ילדים נכנסו בלי בעיה, ובאופן מפתיע, גם ילד שלישי יכנס לשם, אם הוא לא הגיע כבר לגודל של מבוגר. המושבים עצמם רכים כך שהישיבה מאחורה תהיה נעימה למדי - כל עוד אתם לא גבוהים. הגג המשתפל מכתיב מרווח ראש לא מדהים לנוסעים הגבוהים מ-180 ס"מ.
תא המטען, התוספת החשובה למכונית, ומה שהופך אותה למשפחתית ישראלית אמיתית, מציע נפח סביר של 460 ליטר. זה לא אחד הנתונים המרשימים בקבוצה, אבל המבנה שלו רבוע והגישה, יחסית למכונית עם דלת תא מטען נפרד, נוחה.
נוחות נסיעה
מהסיפור על מושבי הרכב כבר אפשר ללמוד על קריצה של האימפרזה לשוק האמריקאי. מערכת המתלים הופכת את זה לקריצה עם הראש כולו. הכיול של המתלים מאוד רך. קשה לנו להיזכר במכונית משפחתית שהציעה כיול מתלים כל כך רך בשנים האחרונות.
לרכות הזאת יתרון גדול בשיכוך מהמורות. בתוך העיר או המושב, ובכלל, בכל מקום שבו תוכלו למצוא ערימת שיבושים הסובארו תנקה עבורכם את השטח ותבלע את הפגמים. רצפי שיבושים מצליחים לנדנד אותה אבל לא באופן יוצא דופן.
את המחיר משלמים כשהמהירות עולה. הסובארו נותרת נוחה גם אז, אך היא מתחילה להתנדנד יותר מדי על מתליה.
בידוד הרעשים סביר ותו לא. כל פרמטר של בידוד נעשה היטב אבל החיבור לא ממש מוצלח. רעש רוח עולה רק במהירות גבוהה, רעשי כביש מגיעים בעיקר בכבישים בעלי איכות סלילה לא טובה, רעשי מתלים נשמעים במעבר על מהמורות גדולות ורק רעשי הצמיגים נמצאים שם כל הזמן. הבעיה שתמיד יש שני רעשים שונים שמצטרפים ולא נותנים שקט מוחלט בתא הנוסעים.
מנוע ותיבת הילוכים
כבר בפתיח התייחסנו למנוע, ולא סתם. מנוע אטמוספרי בנפח 1,600 סמ"ק מציג נתונים נחותים משמעותית ממנועים המתחרות. כבר לא מדובר רק על היתרון בזמינות הכוח. רוב המנועים בקטגורייה חזקים גם בהספק מ-114 כוחות הסוס של הסובארו המשפחתית.
בפועל, המנוע באמת לא מרשים. שיא המומנט מגיע מאוחר ורצועת הכוח לא ארוכה. האופן שבו נבנה המומנט אומר שלא באמת תישארו בלי כוח עד שהמנוע יגיע לשיא המומנט, אבל בשום שלב אי אפשר לצפות לביצועים יוצאי דופן.
הפתעה נרשמת דווקא מצידה של תיבת ההילוכים הרציפה. מאז ומתמיד סובארו ידעה להוציא את המיטב מהתיבות הללו ובאימפרזה היא ממשיכה בכך. ברוב הזמן התיבה פועלת פחות או יותר כמו תיבה אוטומטית אמיתית. היא רצה על הטווח היעיל של המנוע ומשנה סל"ד וכך נמנעת מהתחושה המעצבנת של סל"ד גבוה וקבוע בהאצה.
במקביל, היא מגיבה מאוד מהר ויודעת להתאים את הסל"ד הנדרש במהירות כך שלמרות שמדובר במכונית די חלשה על הנייר, הביצועים סבירים. מעבר משיוט במהירות גבוהה להאצה לא מרגיש כמו להציא מים מהסלע. בעקיפות נדרש תכנון מסויים אבל המצב מספיק טוב כדי לסיים עקיפה בביטחון.
באופן לא צפוי, דווקא צריכת הדלק לא הצליחה להרשים. הסובארו צרכה במהלך המבחן כ-11.5 ק"מ לליטר.
התנהגות כביש
הרכות המופלגת של המתלים משפיעה באופן ישיר על התנהגות הכביש. לסובארו נטייה לרכון באופן שמזכיר מכוניות רכות מפעם. המתלים הרכים מעניקים לרכב תחושה פחות יציבה מכיוון שרוחות חזקות מזיזות את המרכב. רק כשהתחלנו להתפתל בסיבובים הבנו שהאחיזה עצמה טובה.
ובאמת כשהקצב עולה מתגלה תופעה מעניינת: למרות הרכינה האחיזה עצמה לא רעה. בסוף מגבלות האחיזה מגיע בדרך כלל תת היגוי. בגלל הרכות המוגזמת קל להבין מתי מגבלות האחיזה עומדות להגיע.
אחרי שהתרגלנו לזה, הצלחנו להעלות קצב ומתברר שהסובארו מסוגלת לנסוע די מהר כשלא מפחדים מהרכינה המשמעותית. ההגה עצמו די מדוייק והוא מאוד מהיר. לנהיגה דינאמית זה אחלה אבל בנהיגה רגילה ויומיומית זה לא ממש מוצלח וגורם לרכב לפנות מהר מדי במקומות בהם הנהג לא בהכרח רוצה.
הזנב עצמו לא ממש שותף לחוויית הנסיעה הדינאמית. הוא לא נוטה להוציא את הרכב להיגוי יתר או לסייע לו בפנייה. אם מורידים את הח"מ מהמניין, התנהגות הכביש של האימפרזה תעניין בערך 0.1% מהנהגים. לכן העובדה שהיא רכה אבל בטוחה תספיק.
סיכום
סובארו אימפרזה התחילה את המבחן בנקודת נחיתות די בולטת, אבל היא מסיימת אותו עם מבט יותר חיובי קדימה. הנוחות היא הקלף החזק של הסובארו. לא משנה מה ישימו לה בדרך, היא תתגבר ותשכך. הפלוס הגדול הזה, יחד עם תנוחת הישיבה הטובה והמרווח המוצלח (לילדים מאחור) הופכים אותה למשפחתית לגיטימית בחבורה.
הביצועים, צריכת הדלק והתנהגות הכביש הלא מבריקה עלולים להרחיק נהגים שזה הקטע שלהם. רוב הסיכויים שמי שיקבל את הגרסה הזאת יזכה בה כרכב צמוד מהעבודה. במקרה כזה רוב הסיכויים הם שהסובארו תשרת בצורה יותר ממשביעת רצון את רוב רובם של הנהגים.
לדגמי סובארו בישראל -
סובארו למאמר זה התפרסמו 5 תגובות
