דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

מבחן משפחתיות: מאזדה 3 נגד טויוטה קורולה, קיה פורטה, סקודה אוקטביה ורנו פלואנס

Getting your Trinity Audio player ready...







קיצורי דרך: טויוטה קורולה, מאזדה 3, רנו פלואנס, קיה פורטה, סקודה אוקטביה, סיכום, קטלוג
 



תמונה משפחתית. מימין לשמאל: קורולה, מאזדה 3, פלואנס, אוקטביה, פורטה /


טויוטה קורולה

גרסה:
1.6 ליטר, Sun
מחיר: 118,500 שקל

מכירים את המתכון שאף ישראלי אמיתי אינו שבע בלעדיו? משפחתית במרכב סדאן, מנוע בנזין 1.6 ליטר, "פול-אוטומט". עדיף ממוצא יפני, תדמית של סחירות טובה וכמובן מדבקה של אלבר / אלדן / ניו קופל עם מלשינון היי-טק אופנתי על הפגוש. טויוטה קורולה משביעה את מר ישראלי בקלות. הרי לא חסר בה כלום. גם אין יותר מדי. לא תמצאו משהו קיצוני לספר על הדור המי-סופר-כמה של הקורולה. מדובר ברב מכר עולמי כבר משנות השישים, מכונית שהיא כמעט קונצנזוס, מיינסטרים על גלגלים, כזאת שהרדיו בה מכוון תמידית על גלגל"צ. הדור הנוכחי לשושלת הקורולות הגיע לישראל כמודל 2008, ועבר לאחרונה מתיחת פנים קלילה. בהמשך עשוי להגיע גם מנוע 1.6 משודרג בעל 130 כוחות סוס.



טויוטה קורולה.  היא הלכה בשדות

ביצועים, התנהגות, מנוע-גיר: זוכרים את הקורולה הרובוטית? לאויבת העם הנ"ל היו ביצועים מצוינים, אבל גיר קצת מזעזע – תרתי משמע. הקורולה אותה בחנו כבר מצוידת בתיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונאלית, בעלת ארבעה יחסי העברה וללא "טיפטרוניק". הביצועים, מה לעשות, פחות טובים מאשר במהדורה הרובוטית, אבל כעת לפחות נכרת הסכם שלום בין המנוע לגיר. חלוקת ההילוכים מוצלחת והתחושה הכללית זריזה וחלקה. מאפס למאה? 11.9 שניות – עדיין האלף-שש-מאותומטית המהירה ביותר במבחן. הניהוג בטוח, אך חסר כל רגש.

נוחות ומרווח פנים:
 הנוחות בטויוטה קורולה הפתיעה את חלקנו לטובה. מושבים ראויים ועבודת מתלים טובה שמרו על הבוחנים שלנו רגועים גם בכבישים המצולקים של קרית גת. מרחב המחייה במושבים הקדמיים מוצלח, מאחור המצב מעט מורכב יותר: מרווח הברכיים בינוני פלוס, מרווח הכתפיים בינוני מינוס. ארבעה מבוגרים ייתמקמו די בקלות במכונית. ארבעה פילים בקורולה? אפילו לא בתור בדיחה.


בטיחות: לזכות הקורולה עומדים חמישה כוכבי ריסוק. לחובתה נזקפות ארבע כריות אוויר בלבד. יתר המשפחתיות שבחנו מצוידות בשישיית כריות כסטנדרט כבר מגרסאות הבסיס. צמד כריות האוויר החסרות בקורולה הן אלה שאמורות להגן על הנוסעים מפני פגיעת צד.

סביבת נהג: לא הצד החזק של הקורולה, אם כי יש לציין שמכונית המבחן יוצרה טרם הרענון הקל שעבר הדגם לאחרונה. תא הנוסעים מריח זול, הפלסטיקים נוקשים והעיצוב הכללי קודר. עם זאת, נזכיר לטובה את איכות ההרכבה. לא נשמעו קרקושים וזמזומים על אף שהרכב הספציפי עבר חיים לא קלים. אין טענות כלפי הנדסת האנוש – הקורולה בנויה כך שגם הדודה הדודתית ביותר בתבל תשתלט על תפעול הרכב תוך זמן קצר. נו, אין שאר רוח אז גם אין ממה להתבלבל. וגם במילא אין יותר מדי מה לתפעל. בלי אפילו חלונות חשמל מאחור – טויוטה קורולה בגרסתה הנפוצה היא בהחלט הפחות מאובזרת שבחבורה.

 

עיצוב ואופי: "היא נראית כאילו תכף מחליפים אותה", כך סיכם אחד הבוחנים את עיצוב הקורולה. היא ממש לא מכוערת, סתם נטולת חן. הרי לא בזכות סקס אפיל הפכה טויוטה קורולה למכונית הנמכרת ביותר בעולם. בכל אופן, צוות הבוחנים הסכים פה אחד – מדובר במכונית הפחות מושכת מבין החמישייה.



מאזדה 3

גרסה: 1.6 ליטר, 4 דלתות, Active
מחיר: 118,500 שקל

מאזדה 3 היא הכוכב של מחוז גוש דן. פתח חלון והיא שם. אחרי הכל, כבר שנים שמדובר במכונית הנמכרת ביותר בישראל (ורק בישראל). המאזדומאניה המקומית החלה עוד בשנות התשעים – כאשר ה-323 הנושנה חטפה את הבכורה ממיצובישי לאנסר. מה השתנה מאז? להבדיל מה-323 ההיא, המשפחתית העכשווית לבית מאזדה היא לא סתם פופולארית מאוד, אלא באמת מכונית טובה. 
הדור השני של מאזדה 3 נכנס לזירה ב-2009 ונחל הצלחה מיידית, בעיקר בקרב ציי הרכב אבל גם אצל הלקוח הפרטי. ה-3 הקודמת הייתה נוקשה, חדה,
צפופה. מאזדה 3 החדשה – שלמעשה מבוססת על מכלולים דומים מאוד – מיתנה מעט את הספורטיביות לטובת הנוחות והפרקטיקה.



מאזדה 3. גם יפה, גם חריפה

ביצועים, התנהגות, מנוע-גיר: הביצועים במאזדה – 13.1 שניות מהרמזור האדום למאה קמ"ש – הם רק הרביעים בטיבם מבין החמישייה שלנו. אם כן, איך יתכן שפשוט כיף לנהוג ב-3? התשובה טמונה בשלדה המצוינת (המשותפת אגב לפורד פוקוס). המנוע אמנם רועש אבל מדרבן להדביק את הדוושה לרצפה. "יש בה משהו קראנצ'י", היטיב לתאר אחד הבוחנים. רק לגבי ההגה – בחייאת זומזום, מאזדה. הייתם חייבים להוסיף את התגבור החשמלי? ההיגוי חד, בסך הכל, אבל בטח שלא "חי" ומתקשר כמו ב-3 הישנה.

נוחות ומרווח פנים: ביחס לקודמתה בתפקיד, מאזדה 3 החדשה היא מכונית נוחה. ביחס למתחרות במבחן – לא מספיק. הנסיעה עדיין נוקשה
וקופצנית יותר ממה שהיינו רוצים. המושבים הקדמיים טובים ותומכים, אבל הבעיה התחילה כשניסינו להעמיס נוסעים לתוך הספסל האחורי. מרווח הברכיים בינוני ומרווח הכתפיים מצומצם למדי. או כמו שאמר הבוחן שנדחס למושב האמצעי: "כשינסו לשחק כאן 'מדליק מי שמקליק ראשון' מישהו עלול לאבד עין".

בטיחות: מאה אחוז. שש כריות אוויר, חמישה כוכבי ריסוק. זה הסטנדרט הנהוג כיום בשוק המשפחתיות. מיותר לציין שמותקנת גם
בקרת יציבות, בדומה ליתר המתחרות, כמחוייב לפי חוק.


סביבת נהג:
אם לגבי העיצוב החיצוני נשארנו חלוקים, הרי שבתוך הקוקפיט לא היה על מה להתווכח. סביבת הנהג מפוזרת מדי, עם צגים
שונים ומשונים שצצים מכל כיוון. הנדסת האנוש אינה מושלמת וגם שדה הראייה קדימה מעט מוגבל. תעלות האוורור של המזגן למושב האחורי מוסיפות כמה נקודות למאזדה 3.


עיצוב ואופי: טעם בעיצוב זה כנראה עניין של גיל. הצעירים בצוות הבוחנים אהבו את צורתה הדינאמית של מאזדה 3, בעוד המבוגרים שבינינו הלינו על קשקוש-יתר וטענו שפעם היה טוב יותר.


רנו פלואנס

גרסה:
1.6 ליטר, Authentique
מחיר: 119,950 שקל


בואו נשחק לרגע את משחק האסוציאציות: משפחתיות. משפחות. 2.4 ילדים. בוסטר. יללות. בגאז' שנראה כמו סניף של שילב. ביצועים? התנהגות כביש?! אלו לא מעניינים.
המבחן לאלפא 159 טורבו מופיע ברמזור הבא שמאלה. כאן זה משפחתיות. ובכן, רנו פלואנס היא משפחתית למשפחות. תא נוסעים ענק, בטיחותי, נוח מאוד, ומאחוריו בגאז' עתיר נפח. הנהג מעט נשכח בצד. לא מדובר בחורכת אספלט. למעשה, מה ההיפך מ"חורכת"? רנו פלואנס מצננת את הכביש. המצב כלל לא רע בגרסת ה-2.0 ליטרים, אך בינתיים נישאר עם ה-1.6 החשובה בהרבה, שהחליפה אצלנו בתחילת 2010 את רנו מגאן סדאן.


רנו פלואנס. נוחות נסיעה

ביצועים, התנהגות, מנוע-גיר:
זהו הסעיף שכמעט והפיל את הפלואנס במבחן. המנוע בחרטום מנפק 105 כוחות סוס – בדיוק כמו באוקטביה ובמאזדה. רק שכאן מדובר בסוסי פוני חלושים. והם לא מפסיקים לגנוח ולהרעיש. על הנייר – 13.9 שניות מאפס למאה. על הכביש – שקלנו לפתוח את כריות האוויר ולתפוס עליהן תנומה. גם התנהגות הכביש מרגישה מעט מרושלת, וההיגוי החשמלי מעדיף לשמור על זכות השתיקה. האם תרגישו זאת בנסיעה מנהלתית רגילה? כנראה שכן, אבל בסוף תתרגלו.

נוחות ומרווח פנים: רנו פלואנס היא מכונית נוחה. הכי נוחה במבחן, אולי אף בקטגוריה כולה. שיבושי אספלט עירוניים היא זוללת לארוחת בוקר. אל תשכחו שמדובר במכונית המיועדת בעיקר לצד המשובש של אירופה. הנוחות נפגמת מעט בנסיעה בין עירונית עקב השלדה המגושמת, אך עדיין לא נשמעו תלונות מהשרירים המתוחים. מרווח פנים? הפלואנס לוקחת את המתחרות בלי מלח.
 

בטיחות: כמו שצריך. שש כריות אוויר בכל הגרסאות. המהדורה ה"ישראלית" של רנו פלואנס טרם נבדקה במבחן ריסוק פומבי, אך המגאן האירופית המקבילה זכתה ל-5 כוכבי בטיחות מטעם איגוד EuroNCAP.

סביבת נהג: כניסה לתוך הפלואנס חושפת תא נוסעים סולידי. איכות החומרים סבירה בהחלט, רמת ההרכבה טובה. חלק מן הבוחנים הלינו על אובדן השיק הצרפתי, השאר דווקא חיבבו את התוצאה היפנית-למראה. האבזור בפלואנס "אותנטיק" הבסיסית הוא די, ובכן, בסיסי. יש שליטה על הסטריאו מההגה. כל השאר אינו חורג מהחשמול הרגיל.

עיצוב ואופי: הדבר הראשון שבולט בעיצוב הפלואנס זה הגודל. מדובר במכונית הארוכה במבחן, בקלות. נתון הרוחב שלה מנצח אפילו מכוניות מנהלים כמו מאזדה 6 או סובארו B4. הקווים הרמוניים ונאים. אמנם אין כאן בשורה אומנותית נועזת כמו במגאן המוחלפת, אך הפנים החדשות של רנו בהחלט עוברות מסך.


קיה פורטה

גרסה: 1.6 ליטר, LX
מחיר: 116,500 שקל

לפורטה שלנו שלוש קופסאות. לולא היו לה שלוש קופסאות לא הייתה זו
קיה פורטה, אלא קיה סיד. הרי צמד המשפחתיות של קיה – פורטה הסדאנית וסיד ההאצ'בקית – חולקות את אותה השלדה ואת אותה יחידת כוח עם שינויים קטנים. ואלוהים, כידוע, נמצא באותם פרטים קטנים בדיוק. קיה פורטה, הסוגרת שנה ראשונה בארץ, היא מכונית יפה וזריזה, אך לא מהוקצעת כמו אחותה הקטנה. וגם לא כמו מתחרותיה למבחן. אין ספק שהמשפחתית של קיה עברה כברת דרך גדולה בשנים האחרונות (זוכרים את קיה מנטור?), אך הצעד הבא עוד לפניה – קוראים לו פיין-טיונינג.


קיה פורטה. שחור זה מרזה?

ביצועים, התנהגות, מנוע-גיר: קיה פורטה היא מכונית זריזה וחזקה. עומדים לרשותה 124 כוחות סוס ומומנט מורגש של 16 קג"מ. יחסי ההעברה בגיר מעט ארוכים מדי אבל זה לא מפריע למנוע הנמרץ למשוך קדימה את הרכב בהתלהבות רבה. בנהיגה בסגנון ספורטיבי היא פחות מצטיינת. עד כמה זה יפריע לכם ביומיום? לא יותר מדי. אין מה להיבהל. הפורטה פשוט בנויה למי שמעריך את הביצועים ומאריך את הפניות.


נוחות ומרווח פנים: קיה פורטה היא המכונית הקצרה במבחן. המרווח עדיין טוב במושבים הקדמיים, אך זה בא על חשבון יושבי הספסל האחורי. תנוחת הנהיגה טובה. הנהג יושב גבוה וחולש על הקוקפיט ועל מכסה המנוע. מבחינת ספיגת מהמורות, בעיקר בנסיעה עירונית – יש לקיה עדיין פערים מול רנו והיתר.

בטיחות: הפורטה טרם עברה מבחן ריסוק פומבי, אך אחותה קצוצת הזנב קיה סיד זכתה לציון של 5 כוכבים מלאים במבחן הריסוק של EuroNCAP. עם שש כריות אוויר כבר מרמת הגימור הנמוכה, קיה פורטה בהחלט עומדת ברף הבטיחות של זמננו.

סביבת נהג: זהו, נראה שקיה זנחו סופית עוד מסורת קוריאנית עתיקת יומין – שימוש בחומרי דיפון דמויי-פלסטיק, זולים ואפרוריים. תא הנוסעים בפורטה נראה, מרגיש ומריח איכותי. הנדסת האנוש פשוטה וטובה. האבזור אינו מלהיב ומסתכם בעיקר בשליטה על מערכת הסטריאו מההגה. לו נמקם את כל תאי הנוסעים על ציר שנע בין קורולה מפוהקת לאוקטביה אריסטוקרטית, בהחלט תהיה הפורטה קרובה יותר לקולגה הצ'כית.

עיצוב ואופי: פטר שרייר יודע את העבודה. מבט חטוף לתוך קורות החיים של מעצב-העל חושף יצירות אומנות כגון אודי TT המקורית או החיפושית החדשה. ומעתה – גם קיה פורטה. שרייר הגרמני הוזעק בשנת 2006 לנער את התדמית של קיה – יצרנית שמכוניותיה דאז נראו אפורות גם כשהיו צבועות בשלל צבעי הקשת. התוצאה יצאה מוצלחת בהחלט, לפחות בפורטה. חרטום "אף הנמר" האגרסיבי נאה למדי. הישבן מזכיר במשהו את עבודותיו המוקדמות של שרייר מימי אודי. מכונית המבחן שלנו צוידה אף בספוילר קטן, שספק אם תרם לאווירודינאמיות אך לפחות סייע בפתיחת תא המטען.


סקודה אוקטביה

גרסה:
1.2 ליטר-טורבו, Ambiente
מחיר: 119,900 שקל

סקודה אוקטביה כבר לא פנויה באלנבי. חסל סדר סטיגמות של "אוטו למוניות בלבד" או "טרנטה מזרח-אירופאית". הן נזרקו מהחלון ונדרסו. יש לכם כאן עסק עם אחת המשפחתיות הטובות ביותר בשוק, אם לא הטובה מכולן. מדובר במכונית על בסיס פולקסווגן גולף, מהוקצעת עד הסוף, גדושה בטכנולוגיה מהשורה הראשונה. חלק מהחידושים תמצאו כבר על המפרט – מנוע טורבו-בנזין קטן בנפח אך גדול בעוצמה ותיבת הילוכים עם שני מצמדים ושבעה הילוכים קדמיים. את האיכות והקפדנות תרגישו רק כשתכנסו לתוך תא הנוסעים. ניכר שישב על הרכב מהנדס ייקה קפדן. הדור הנוכחי של
סקודה אוקטביה נמצא עמנו כבר כ-6 שנים, אך עבר עדכון בשנה שעברה וקיבל יחידות כוח החדשות. אין ספק שזה עזר.


סקודה אוקטביה. קצת נחת בערמה של שחת

ביצועים, התנהגות, מנוע-גיר: ידית הילוכים ב-D. לחיצה על הגז והרכב בקושי זז. אתה מתחיל לסנן "איזו עגל..." כשאז הטורבו נכנס לתמונה, מצמיד אותך למשענת. לסקודה אוקטביה יש טכנולוגיה מעט קשה לעיכול. "מנוע 1,200 סמ"ק?!", יזדעק מר ישראלי, "מי הזיז לי את האלף שש-מאות? ולמה יש בתוכו שבלול של טורבו? ומה זה בכלל גיר רובוטי עם שני מצמדים? אני עם הדאבל קלאץ' סיימתי עוד בשירות סדיר!". אז ככה: מנועי טורבו צנועי נפח כמו ה-1.2 TSI שבאוקטביה הם חסכוניים יותר, שומרים על הסביבה ומנפקים ביצועים מעולים גם מבלי להרגיש ספורטיביים ועצבניים. תיבת ה-DSG מתופעלת כמו גיר אוטומטי רגיל, ועל הדרך שואבת את היתרונות המכאניים של תיבת ההילוכים הידנית. החסרון (הקטן) הוא תזזיתיות-יתר של המהלכים בנסיעה עירונית.

נוחות ומרווח פנים: האוקטביה היא מכונית מרווחת למדי, מקום שני במבחן אחרי הפלואנס. מה שמפתיע בכל העסק זה הנתון הבא: בסיס הגלגלים בסקודה – 257.8 ס"מ בלבד – קצר משמעותית לעומת כל המתחרות. האוקטביה נוקשה מדי בכבישי הכרך המקומטים, אך תחושת מוצקות זו מתגמלת את הנוסעים ברגע שיוצאים אל הכביש הפתוח. תא המטען, אגב, עצום בגודלו.

בטיחות: נכון, יש 6 כריות אוויר, אבל 4 כוכבי ריסוק בלבד שכבר לא מספיקים בימינו. עם זאת, יש לציין כי האוקטביה שנבחנה במבחן הריסוק הייתה טרום מתיחת הפנים. 


סביבת נהג: גם אם תרכשו את האוקטביה שלכם ללא רמת הגימור "אלגנס" – עדיין תקבלו מכונית אלגנטית להפליא. תא הנוסעים נותן
תחושה של קטגוריה גבוהה יותר. כל כפתור משמיע את הקליק הנכון, החומרים רכים ונעימים למגע. אין הפתעות בתחום האבזור (אך רשימת האופציות היא כמעט אין סופית).

עיצוב ואופי: מסכנה. כבר שנים שמזלזלים בה. לא פלא שהאוקטביה מעט חסרת ביטחון עצמי לגבי המראה שלה. העיצוב זהיר, מעט נחבא אל הכלים. וכחול עושה לה תחת גדול. אבל כל הבוחנים הסכימו כי יש באוקטביה משהו אלגנטי. יש בה חן טבעי. מהסוג שחצי שנה לאחר קניית הרכב, ברמזור אדום בדרך לסופר, תראה את האוקטביה שלך נשקפת בויטרינה של החנות הסמוכה ופתאום תבין שהיא בעצם יפה.


סיכום



מקום 1: סקודה אוקטביההמנצחת ללא עוררין בעימות המשפחתי היא גם המכונית החריגה ביותר במפגש. מדובר ביחידה מבין החמישייה שאינה מצויידת במנוע 1.6 ליטרים ובתיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית – ודווקא בזכות אלה היא מנצחת במבחן. ובגדול. זמינות הכוח המצויינת, תיבת ההילוכים הטובה (בדרך כלל) ותא הנוסעים האיכותי הפכו אותה למכונית בה העדיפו הבוחנים לבלות בשיוט בכביש 1 ובעיקולים של אשתאול.

מקום 2: רנו פלואנס - קסם צרפתי א-לה-מגאן אולי אין כאן, אבל רנו פלואנס היא מכונית משפחתית מוצלחת, נוחה ובעיקר מרווחת מאוד.

מקום 3: טויוטה קורולה
- הצבע אפור (גם כשהוא לבן), הביצוע טוב והמקום ממוצע. טויוטה קורולה רחוקה מלהיות מכונית מלהיבה למראה או נהיגה, אבל היא מציעה שילוב נכון בין יחידת הנעה נעימה לבין התכונות שהייתם רוצים למצוא במשפחתית הבאה שלכם, כמו מרווח מספק – וכמובן, מוניטין האמינות היפנית. היא עושה הכל בצורה מניחה את הדעת, אבל אף לא דבר אחד בצורה יוצאת דופן.

מקום 4: מאזדה 3 - המכונית הפופולארית בישראל היא גם המכונית המהנה ביותר לנהיגה במבחן הזה. אלא שלא זו התכונה המכריעה במבחן משפחתיות. מרווח המושב האחורי אינו מספק ונוחות הנסיעה עדיין אינה מושלמת.

מקום 5: קיה פורטה - ההבטחה המשפחתית החדשה של קיה מוצאת את עצמה במקום האחרון במבחן הזה. לא בגלל שהיא מכונית רעה, אלא בגלל שהמתחרות שלה פשוט טובות יותר. הפורטה לא מרגישה מבושלת מספיק: יחידת ההנעה רועשת וגסה, נוחות הנסיעה לא מרשימה והמרווח לא ישאיר יותר מדי מקום למשפחה.


קטלוג

לעמודי הדגם בקטלוג iCar:

טויוטה קורולה - רכב חדש
מאזדה 3 - רכב חדש
רנו פלואנס - רכב חדש
קיה פורטה - רכב חדש
סקודה אוקטביה - רכב חדש



הכתבה פורסמה לראשונה במגזין רכב+ של עיתון 'הארץ' בעריכת iCar, המופץ בכ-80,000 עותקים לקוראי העיתון.

למאמר זה התפרסמו 17 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב
  • צור קשר בוואטסאפ
  • התקשר אלינו

הוספת תגובה

תגובות

תגובות לכתבה

חזור למעלה