דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

מבחן השוואתי: מכוניות מיני 1.0 ליטר אוטומטיות





לא באמת משנה איך תקראו למכוניות הקטנות - מיני, עירוניות, או בפשטות "קטנות" - מטרתן אחת היא, לחסוך. בין אם זה בדלק, עלויות אחזקה או סתם הזמן שלוקח לנו לחפש חניה ברחובות העמוסים של מטרופולין כזה או אחר, כל מהותן היא לעשות את התפקיד הבסיסי - אך קריטי - של להביא אתכם מפה לשם ובחזרה, במינימום הוצאות.

הבעיה מתחילה להתברר כשנכנסים לעובי הקורה. למרות שקטגוריית המיני הייתה שחקנית חשובה מאוד בהתגברותו של הקהל הישראלי על ה"ידניתופוביה" - פחד, או לחילופין סתם סלידה, מתיבות הילוכים ידניות - שאחזה בו בשני העשורים האחרונים, רוב רובם של הקונים עדיין מתעקשים להוציא עוד עשרת אלפים שקלים פחות או יותר ולקבל תיבה אוטומטית. הסיבות מגוונות, אבל זה לא באמת משנה, כי התוצאה זהה - גם מי שרוצה מכונית קטנה וחסכונית שאמורה להיות זולה, מוצא את עצמו מבזבז קרוב ל-80 אלף שקל. וזה לא עסק ככה.



לאחרונה הגיעה לישראל קיה פיקנטו אחרי שעברה מתיחת פנים וקיבלה מנוע 1.0 ליטר ותיבת הילוכים אוטומטית, שילוב דומה מאוד לזה הנמצא ביונדאי i10 כבר קרוב לשנתיים. אבל עכשיו יש בעיה חדשה - "היא סוחבת בעליות?" הפכה להיות השאלה הכי נשאלת כשאנחנו מדברים על המכוניות האלה. 


קיצורי דרך:
יונדאי i10 - קיה פיקנטו
פיג'ו 108 - סיכום

אז לקחנו את שתי התאומות/ארכי-יריבות האלה למפגש פסגה (תרתי משמע) כדי לראות מי מהן "סוחבת" ומה בכלל ההבדלים בין שתי מכוניות כל כך דומות. כדי להוסיף קצת "פלפל" זרקנו לקלחת גם את פיג'ו 108, שמציעה מנוע דומה, ביצועים טובים יותר, אבזור עשיר יותר, אך עם תיבת הילוכים שרק ממשמע שמה רבים עושים "אחורה פנה" - רובוטית. ויש לה גם גג נפתח, אבל זה קרה בטעות. עוד מעט תבינו למה.

יונדאי i10
ה-i10 של יונדאי היא למעשה השחקנית הוותיקה ביותר בסגמנט המצומצם הזה. היא משווקת עם מנוע 1.0 ליטר ותיבה אוטומטית "אמיתית" כבר קרוב לשנתיים, ועד הגעתה של הפיקנטו 1.0 ליטר הייתה בעצם האופציה היחידה בשוק.

עיצוב, אבזור וסגנון
יונדאי i10 היא כבר תקופה ארוכה "מתוות הדרך" של הקטגוריה בכל הנוגע לאיך צריך לעשות מכונית קטנה "נכון". היא נראית בוגרת מספיק מחד אבל גם חמודה למדי מאידך. גרסת insight שנבחנה היא הבסיסית יותר מבין השתיים והיעדרם של חישוקים קלים מעט פוגם במראה כשלעצמו, אבל כשרואים שגם השתיים האחרות מגיעות עם טאסות מפלסטיק אפשר לסלוח ליונדאי. יש לציין שליונדאי יש גרסה נוספת שנותנת גם  חישוקים קלים, מראות חשמל, זוג חלונות חשמל מאחור ועוד כמה פיצ'פקעס, אבל עולה 5,300 שקל יותר. תחליטו אתם אם שווה לכם.

משהו בעיצוב שלה מאוד זורם והרמוני, לא משנה אם מאחורי ההגה יושבת סטודנטית צעירה וסקסית להפליא, איש מחוייט בשנות ה-40 לחייו או סבתא חמודה, אף אחד לא מצליח להיראות מוזר או לא שייך מאחורי ההגה של המכונית הזו, וזה כשלעצמו חתיכת הישג.

תא הנוסעים של ה-i10 גם הוא מצליח להלך על הקו המאוד מאוד דק שבין שיק לשוק. יש כאן ריפודים בצבעים שונים ופאנל לרוחב הדשבורד בצבע תואם, ידית ההילוכים שממוקמת גבוה נותנת אמנם מראה מעט מיניוואני אך הופכת את תפעולה לנוח להפליא. איכות החומרים טובה, בוודאי ביחס לקטגוריה, אך לא מאוד מרשימה בפני עצמה.

למרות הזהות המכאנית לפיקנטו, גילינו (גילית. אל תאשים אותנו. יכולת לגלות את זה עוד קודם אם היית טורח לבדוק את הקטלוגים באופן טיפ טיפה יותר מקיף. העורך) שרשימת האבזור היא ההבדל העיקרי בין ה-i10 לאחותה מבית קיה. היונדאי מקבלת שני חלונות חשמליים (ארבעה בקיה), מראות צד ידניות (חשמליות בקיה), וכפתורי שליטה על מערכת הסטריאו על ההגה (רק מחשב דרך ואיפוס בקיה). באופן מוזר משהו, ליונדאי גם אין מצב לילה במראה המרכזית (הצ'ופצ'יק הזה שמזיזים כדי שהמעצבנים האלה שמסנוורים אתכם מאחורה יסנוורו קצת פחות. לא, הוא לא שם כדי לתלות עליו עץ ריח).


יונדאי i10. מצליחה להיות הרמונית וזורמת

נוחות, שימושיות ומרווח
בכל הנוגע לשימושיות, ה-i10 היא "הכי הרבה אוטו" שאפשר להשיג היום בקטגוריה. היא הכי ארוכה, רחבה, גבוהה, מרווחת ופרקטית מבין השלוש שהשתתפו במבחן למרות בסיס גלגלים זהה לפיקנטו. הישיבה מלפנים נעימה, המושב נעים ומתכוונן לגובה (בשלושתן) והבעיה היחידה היא קרבת יתר של דלת הנהג. אמנם אין מה לעשות כשמדובר במכונית קטנה, וזה נסלח, אך בכל זאת ראוי לציון.

תפעול המערכות, המעט שיש מהן בכל אופן, נוח למדי. מערכת הסטריאו נוחה מאוד לתפעול ומגוון האפשרויות המאוד מצומצם שלה משמעותו שבעמידה קצרה אחת ברמזור תגלו את כל מה שיש לה לתת.

המרווח ב-i10 מפתיע למדי. מצפים למצוא מכונית קטנה, צפופה וקלסטרופובית, ומגלים מכונית. פשוט ככה. שני מבוגרים ישבו מאחור עם שפע מקום לראש, מספיק מקום לברכיים וחלונות גדולים להביט מהם החוצה. קצת חבל שכדי לתפעל אותם צריך לסובב מנואלה.

תא המטען כאן גם הוא קוטף את תואר ה"הכי טוב". הוא הכי גדול ונוח לשימוש (עד כמה שאפשר בקטגוריה שאמורה לאכלס בקושי מחברת A4 או שקית מהסופר פארם), יש לו וו לתליית שקיות וקיפול המושבים נעשה בנוחות וזריזות.

כשנוסעים ב-i10, פתאום מבינים כמה התקדמה הקטגוריה הזו במרוצת השנים האחרונות. היא מרגישה ממש כמו מכונית, אבל בקטן. בידוד הרעשים הגיוני, הנוחות - גם בעיר וגם מחוצה לה, טובה. כאשר בעיר היא מצליחה לגהץ את כל השיבושים מלבד הרציניים ביותר, וגם אז, המכה שעוברת לתוך הקבינה לא גוררת עימה עיקומי פרצוף של "אאוץ', מה עשיתי". מחוץ לעיר היא מרגישה מיושבת ונינוחה ולא מתרגשת יותר מדי מרוחות צד או אפילו שלוליות אימתניות במהירות בינעירונית (אל תנסו את זה בבית. בכל אופן, 100 קמ"ש בתוך הבית זה לא רעיון טוב).

יונדאי i10
יונדאי i10. מרגישה ממש כמו מכונית, רק בקטן.

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
המנוע והתיבה של ה-i10, לפחות על הנייר, זהים לאלה של הפיקנטו. מדובר בשלושה צילינדרים בנפח כולל של 998 סמ"ק המפיקים 66 כ"ס ב-5,500 סל"ד ומומנט מרבי של 9.6 קג"מ ב-3,500 סל"ד. המנוע משודך לתיבה אוטומטית פלנטרית עם ארבעה הילוכים והנתונים מספרים על 16.8 שניות מאפס למאה (הכי איטית במבחן), מהירות מרבית של 145 קמ"ש וצריכת דלק משולבת של 16.6 ק"מ לליטר.

למרות שילוש הצילינדרים הקדוש, המנוע של ה-i10 כמעט ואינו מעביר רעידות לתא הנוסעים. הוא עד כדי כך מאוזן, שאנחנו בטוחים שמי שלא ידע שמדובר בשלושה צילינדרים יהיה בטוח שמדובר בארבעה. תיבת ההילוכים חלקה ונעימה עם יחסי העברה ארוכים מספיק כדי להציב את מח"ט הסל"ד על מעט מעל 3,000 בשיוט במאה קמ"ש.

ההתנהגות כאן היא "בסדר". לא משהו לרוץ לספר לחבר'ה. היא בטוחה מספיק ובמקרה שבאיזושהי דרך פלא הצלחתם להגיע למהירות בה ה-i10 מאבדת אחיזה תפגשו מעט תת היגוי שנשלט בקלות ונפתר תוך שבריר שניה ע"י עזיבת הדוושה או ה-ESP. אל תצפו לגדולות, אבל גם אל תפחדו לסובב את ההגה, בשביל זה הוא שם. ובשביל לתת לו אגרופים כשמישהו ממש מעצבן אתכם.

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר - "האם היא סוחבת?". בגדול, כן. בלי יותר מדי בעיות. הדבר הכי מאכזב כאן בכלל לא קשור למנוע, אלא לכיול הדוושה. בזמן יציאה מהמקום, יש משום מה השהיה מאוד מורגשת בין רגע הלחיצה על הדוושה ועד תחילת התנועה, ויתרה מכך עד שמגיעים להאצה בקצב סביר. ביומיום, אם אתם נוהגים מאוד רגוע ולא יוצאים ליותר מדי עקיפות או נוטים להתפרץ לצמתים, אפשר להסתדר עם זה. אם אתם רוצים קצת מחץ, כדאי שתחפשו במקום אחר.

גם בעליות היא "סוחבת יפה", אבל אלה החדות במיוחד ידרשו מכם לרמוס את הדוושה הימנית לתוך השטיח כדי לקבל קצב תנועה שהוא קצת יותר מ"בסדר", וביננו, כמה מאיתנו כבר מרשים לעצמם לנסוע עם הגז ברצפה יותר מכמה שניות בודדות?

צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 16.7 ק"מ לליטר בשיוט ו-13 ק"מ לליטר בתנאים משולבים.

יונדאי i10
יונדאי i10. ההתנהגות בטוחה והמנוע "סוחב" מספיק טוב

קיה פיקנטו
השחקנית הישנה-חדשה במבחן הזה עברה מתיחת פנים לא מכבר ועל הדרך קיבלה גם את שילובו של מנוע 1.0 ליטר עם תיבה אוטומטית, מה שלא היה קיים בדגם טרום המתיחה. בניגוד ליונדאי, גרסת ה-1.0 ליטר של הפיקנטו משווקת רק ברמת גימור LX הבסיסית ומחירה עומד על 68,300 שקל, זול ב-600 שקלים מהיונדאי ו-1,100 שקל מהפיג'ו. הפיקנטו מצליחה לשלב לא מעט מהבגרות של ה-i10 יחד עם מעט מהרוח הצעירה של הפיג'ו.

עיצוב, אבזור וסגנון
העיצוב הוא אותו עיצוב של מכונית המיני הנמכרת ביותר בשוק, עגלגל וחביב, שקורץ לקהל הצעיר מעט יותר מאשר היונדאי, אך בוגר יותר מהפיג'ו. גרסת ה-1.0 ליטר מקבלת שני פנסי יום מגודלים שיושבים במקומם של פנסי הערפל מהגרסה הקודמת, טאסות מפלסטיק על חישוקי ברזל וזהו בעצם. שאר העיצוב זהה לחלוטין לכל אחת מאלף אלפי הפיקנטויים האחרות שמסתובבות בכל מקום במדינה.

תא הנוסעים, בניגוד לעיצוב החיצוני, מעט מאופק יותר - או מיושן - תקראו לזה איך שאתם רוצים, מזה של ה-i10. אין כאן שילובי צבעים, מיקום ידית ההילוכים סטנדרטי וההגה עירום מכפתורים מלבד שניים להחלפת המידע המוצג מחשב הדרך ואיפוסו. שתי מראות הצד כאן חשמליות, ויש רדיו עם שקע USB ו-AUX, כמו גם אפשרות לשנות את מהירות מצב ה"לסירוגין" של המגבים לטובת ייעול מקסימלי של פעולתם. או משהו כזה.

קיה פיקנטו
קיה פיקנטו. מעוצבת במקום טוב באמצע

נוחות, שימושיות ואבזור
הפיקנטו קטנה מה-i10, אך לא מרגישה צפופה משמעותית. לשני נוסעים עדיין יש מספיק מקום מאחור לנסיעות קצרות, ואפילו אחרי נסיעות של שעה או שעתיים הם כנראה לא יסירו אתכם מהפייסבוק. כאן החלונות מאחור חשמליים, וזה חשוב אם אתם מסיעים מאחור ילדים קטנים, מאחר שחלונות ידניים, אפעס, אי אפשר לנעול.

הישיבה מלפנים מזכירה בפיקנטו, כמו ב-i10, ישיבה במכונית "אמיתית". ההגה אמנם לא מתכוונן למרחק, אבל המושב מספיק גדול ותומך והתחושה היא של ישיבה במושב של רכב ולא על שרפרף בגינה. וזה תמיד נחמד. הדעות חלוקות באשר לנוחות מושב הנהג בפיקנטו. חלקנו אהב אותו יותר מזה של היונדאי וחלקנו פחות.

תא המטען של הפיקנטו מציע שני ווים לשקיות, נפח של 200 ליטר (קטן ב-52 ליטר מזה של ה-i10 וגדול בשני ליטרים מזה של הפיג'ו). ופתח הטענה סביר בגודלו. גם כאן קיפול המושבים נעשה בקלות.

נוחות הנסיעה פה מצויינת, ביחס למכונית מיני כמובן. אפשר אפילו להסתכן ולומר שבתוך גבולות העיר, תהיה הפיקנטו נוחה יותר מלא מעט מכוניות גדולות ממנה. מחוץ לעיר המצב פחות טוב, אך ממש לא "דיל ברייקר". יש לא מעט רעשי רוח, אבל מלבד זה הפיקנטו ממשיכה להרגיש נטועה ויציבה מספיק כדי לא לגרום להתקפי לב אחרי שעוברת לידכם משאית.

קיה פיקנטו
קיה פיקנטו. פחות מרווחת מהיונדאי למרות הדמיון המכאני

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
זה מדהים מה שקצת כיול דוושה יכול לעשות, כי למרות שיש כאן את אותו מנוע כמו ב-i10, הוא מנגן מנגינה שונה לחלוטין. גם כאן נמצאים שלושה צילינדרים עם 66 כוחות סוס, ו-9.7 קג"מ (0.1 יותר מאשר ביונדאי) שמגיעים ב-5,500 ו-3,500 סל"ד בהתאמה. התיבה גם היא אוטומטית עם ארבעה הילוכים ובשיוט במאה קמ"ש מחט הסל"ד ממש מלטפת את המספר 3 מלמעלה. למרבה הפלא, בניגוד ל-i10, כאן מורגשות הרעידות של שלושת הצילינדרים יותר מאשר ביונדאי. דיל ברייקר? כנראה שלא, אבל חבל לראות שהיה אפשר לעשות את זה טוב יותר וזה לא קרה.

ההבדל הוא בכיול הדוושה. זה של הפיקנטו הוא אחד הטובים ביותר שיצא לנו לפגוש במכונית עירונית והוא תפור בדיוק לצרכיה. הוא מזניק את המכונית בנחישות שלא ציפינו לקבל ממנוע כה כאן וחלש ומאיץ אותה בלי שום בעיה - ולא ממש לאט - עד ל-60 קמ"ש. שם הוא קצת מאבד מחץ, כי אפשר לדחוק ב-66 כ"ס רק עד רמה מסויימת, אבל עד לשם הפיקנטו מרגישה פשוט מצויין.

את העליה היא צולחת, אך גם כאן "פסק הדין" זהה כמו שהיה במקרה של היונדאי. מנוע ה-1.0 ליטר מספיק לחלוטין אם אתם גרים בעיר מישורית, ואפילו אם אתם עשויים לצאת מהעיר לנסיעות ארוכות. כל עוד אתם שומרים אותו במישור, לא תהיה לו שום בעיה להתקדם בקצב התנועה, ולעיתים אך מהר מכך. יתרה מזו, בתנאים האלו אנחנו לא רואים סיבה להוסיף את הכסף על גרסת ה-1.25 ליטר, מלבד האבזור. מצידו השני של המתרס, אם אתם גרים בעיר הררית, עדיף שתבחרו במנוע הגדול יותר. זה הקטן יכול להתמודד עם כל עליה בגבורה, אבל זה דורש סגנון נהיגה שרוב האנשים יעדיפו שלא לאמץ.

התנהגות הכביש של קיה פיקנטו צפויה, בטוחה, וקלות מאוד לשליטה. נדיר שתגיעו למהירויות בהן תצליחו לאבד אחיזה במי מהסרנים, אך במידה וזה כן קרה, ה-ESP מתקן את הטעויות הללו תוך שבריר שניה. אין כאן ולו שמץ של היגוי יתר או נסיון לספק שום דבר מעבר לנהיגה בטוחה וניטרלית.

במהלך המבחן צריכת הדלק עמדה על 16.7 ק"מ לליטר בשיוט ו-13.5 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת.

קיה פיקנטו
קיה פיקנטו. כיול הדוושה המצויין מצליח להסתיר את המנוע הקטן

פיג'ו 108
ה-108 של פיג'ו, ממשיכת דרכה של ה-107 ואחותן התאומה של סיטרואן C1 וטויוטה אייגו, כמעט ולא הוזכרה עד כה, ולא בכדי. הסיבה לכך אחת, היא אמנם עושה את אותו תפקיד של הפיקנטו וה-i10, אך היא עושה אותו אחרת, כמעט לחלוטין.

עיצוב, אבזור וסגנון
פיג'ו 108 נראית טוב. ולמען האמת זאת אחת המכוניות היחידות שלגביה יש תמימות דעים כמעט מוחלטת. יש מכוניות עם עיצוב מוחצן מדי, יש כאלה עם פרופורציות מוזרות ויש כאלה שחלק יכנו "אלגנטיות" בעוד אחרים יפטרו אותן במחי יד כ"שבלוניות" ו"משעממות". ה-108, מלבד חילוקי דעות קטנים שהיו לנו אודות הפנסים האחוריים שהיו גדולים מדי לטעם אחד הבוחנים (הוא טועה, אגב), התקבלה בפי כל מי שראה אותה כמכונית הנאה, הנעימה והמעוצבת ביותר במבחן.

אין ספק שהגג הנפתח של גרסת ה-Top שקיבלנו מוסיף משמעותית לרושם מהמכונית, אך אנחנו נשתדל להתעלם מקיומו. בפועל הייתה אמורה להגיע הגרסה הרגילה, אך בעקבות תקלה לוגיסטית (ודי הומוריסטית) קיבלנו את הגרסה הזו. על מנת למקסם את "ההתעלמות" מהגג הנפתח, כל אחד מהבוחנים קיבל רשות לפתוח את הגג ללא יותר מ-3 דקות.

תא הנוסעים של הפיג'ו גם הוא המעוצב והמאובזר ביותר כאן. הוא אמנם יתחבב על פחות אנשים, בעיקר כי יש הרבה יותר עיצוב. ניכר שהפיג'ו מכוונת לקהל יותר ספציפי ואיננה מנסה לקלוע לטעמו של המכנה המשותף הרחב ביותר.

רשימת האבזור היא שוב נוקאאוט מוחץ. יש רק רמת גימור אחת, ולמעט המראות שנשלטות ידנית, היא מגיעה כסטנדרט עם כל מה שיש לשתיים האחרות גם יחד, ולא עוצרת שם. יש כאן גם מערכת מולטימדיה מצויינת עם מסך שמגיב היטב אך מעט דוהה בשמש ישירה (במיוחד עם גג פתוח), דיבורית בלוטות', חיפוי עור להגה לידית ההילוכים, תאורת יום מבוססת לד ועוד.

אבל היא עושה כאן גם כמה "פאולים". פתח המזגן המרכזי אולי היה מספיק יעיל ביום המבחן הקריר והנעים, אך בימי אוגוסט המהבילים כנראה תהיו קצת פחות מבסוטים. הדלתות, שצבועות מבפנים בצבע המרכב היא אולי נגיעה מגניבה ושיקית כשהמכונית עומדת באולם התצוגה, אך על הכביש המהיר, על 120 קמ"ש, כשאתם פתאום מבינים שזה לא חיפוי הדלת שצבוע, אלא הפח שלה עצמו שמעביר לא מעט רעשים ולא משאיר מקום להניח את היד על מפתן החלון, זה קצת פחות מגניב ושיקי.

פיג'ו 108
פיג'ו 108. צעירה, מגניבה ושיקית

נוחות, שימושיות ומרווח
אם בסעיף העיצוב והאבזור יצאה הפיג'ו כשידה על העליונה, בסעיף המרווח והשימושיות היא יוצאת עם הזנב בין הרגליים. בכל הנוגע לנוחות היא אמנם לא הרבה מאחורי שתי הקוריאניות, ואולי אפשר להסתכן ולומר שאם לא תנהגו בהן אחת אחרי השניה לא תרגישו בהבדל, אך ה-108 מעט פחות מבודדת את תא הנוסעים מרעשים (ולא בגלל גג הבד) ומרגישה הרבה יותר עסוקה על הכביש, גם אם הוא לא נראה ממש משובש. מערכת המתלים של ה-108 כאילו כל הזמן מוצאת מה לעשות, מה שמיתרגם בסופו של דבר למין רעד מציק וכמעט קבוע בתוך תא הנוסעים.

המושבים של ה-108 דווקא לא רעים. משענות הראש המחוברות תורמות למראה ה"מגניב" אך הופכות את תנוחת הישיבה למעט פחות מוצלחת. גם כאן ההגה מתכוונן רק לגובה ומקשה על מציאת תנוחת ישיבה אופטימלית. נקודה רעה לא רק ל-108, אלא לכל הקטגוריה.

ככל שמתקדמים אחורה ב-108, נראה שתמונת המצב נהיית פחות ופחות אופטימית. המושב האחורי צפוף, לא נוח, המושבים הקדמיים מסתירים את העולם קדימה, החלונות הקטנים מסתירים אותו שמאלה ועצם זה שהם נפתחים רק הצידה קצת גורמת לישיבה שם להרגיש כאילו לקחו אתכם בשבי, ולא לסיבוב בשכונה. אה כן, ויש כאן רק שני מושבים ולא שלושה (אם כי תיאורטיים למדי) כמו בשתיים האחרות.

תא המטען כאן הוא שוב, הקטן ביותר. אין תאורה, המושבים מתקפלים אבל משאירים מדרגה והם גם נטולי כל ריפוד בחלקם האחורי, מה שהופך את כל החוויה גם ללא ממש נעימה לעין. מצד שני, אם תחשבו על זה רגע, ריפוד בצד האחורי של המושב האחורי, זה שהופך לרצפה כשמקפלים את המושבים, הוא דבר די חסר תועלת, ויכול רק להיהרס ולהיקרע כאשר דוחפים פנימה דברים גדולים וחדים. המדף בתא המטען כאן עולה ביחד עם דלת הזכוכית, והופך את חוויית ההעמסה של ה-108 לקלה ביותר מבין השלוש, אבל זה בערך הדבר החיובי היחיד שאפשר לומר על תא המטען שלה.

פיג'ו 108
פיג'ו 108. האבזור טוב, המרווח פחות

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
גם המנוע של פיג'ו 108 מסתפק בשלושה צילינדרים. הוא מפיק את אותם 69 כוחות סוס כמו בפיקנטו (1 יותר מאשר ביונדאי) אך הם מגיעים ב-6,000 סלד, 500 סל"ד מאוחר יותר מאשר בשתי הקוריאניות. המומנט זהה למומנט שמפיקה הפיקנטו - 9.7 קג"מ (0.1 קג"מ יותר מאשר ביונדאי) וגם כאן הוא מגיע בסל"ד גבוה יותר, 4,800 מול 3,500. הסוד כאן הוא בתיבת ההילוכים, רובוטית עם מצמד אחד שעוזרת ל-108 להאיץ למאה קמ"ש ב-14.6 שניות. יותר משניה מהר יותר מאשר הפיקנטו ויותר משתי שניות מהר יותר מה-i10. גם המהירות המרבית גבוהה יותר - 157 קמ"ש.

למרות שנתוני ההספק והמומנט של ה-108 דומים לאלה של השתיים האחרות, נתוני הביצועים עוזרים להבין את מה שרואים טוב מאוד בפועל - ה-108 משאירה את שתי הקוריאניות הרבה הרבה מאחור בכל תוואי דרך. בין אם זה מישור, עליה, כביש מפותל או סתם יציאה אסרטיבית מהמקום. גם כאן כיול הדוושה עובד בשיטת "הרבה כח מוקדם", אולי אפילו יותר מדי, התוצאה היא שאם תרמסו את דוושת התאוצה ביציאה מהמקום, תוכלו אפילו לקבל סחרור גלגלים מאוד לא אופייני.

ה-108, בניגוד לקוריאניות, נמכרת בגרסה האוטומטית רק עם המנוע שנבחן, ובניגוד למצב בשתיים האחרות, שם המלצתנו לאנשים שגרים באיזורים הרריים לבחור דווקא בגרסאות המנוע הבכירות יותר, כאן המנוע הליטר לא מרגיש שום נחיתות ומספק ביצועים מספקים לחלוטין גם בעליות תלולות.

הגישה הזו ממשיכה גם להתנהגות, היא תזיזית, זריזה, ואפילו אפשר לומר מעט מהנה. ההגה כבד יותר ומספק יותר תחושה מאשר בשתיים האחרות, ואם ממש תרצו, אפילו תגלו שיש מאחורה זנב שמח למדי. יחס עם זאת, בתנאי נהיגה שפויים יותר, ההתנהגות בטוחה ונטולת דרמות. השובבות הזו נמצאת שם אם תרצו, אבל אתם ממש לא חייבים.

החסרון הכי גדול של מערכת ההנעה של ה-108, ושל המכונית כולה, הוא תיבת ההילוכים הרובוטית. היא אמנם "ממש בסדר" ביחס לרובוטיות אחרות, אבל היא עדיין מטלטלת במהירויות נמוכות, משתהה במעבר הילוכים והופכת את הנסיעה בעיר להרבה פחות נעימה. אחרי תקופת התרגלות אפשר ללמוד מתי להוריד את הרגל מהזג כדי לשפר את המצב ולהחליק את מעברי ההילוכים, אבל זאת מכונית. והיא צריכה לעבוד בשבילי, לא ההיפך.

צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 19.2 ק"מ לליטר בשיוט ו-14.9 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת.

פיג'ו 108
פיג'ו 108. המנוע מכה את השניים האחרים שוק על ירך

סיכום

עיצוב, אבזור וסגנון
מצטערים, אבל לצמד הקוריאניות פשוט לא היה כאן סיכוי. ה-108 נראית הרבה יותר ייחודית, הרבה יותר מעניינת, וכאילו שזה לא היה מספיק, היא גם הרבה יותר מאובזרת. היא לא מצליחה לגרד ציון מרבי בגלל אותו פתח מיזוג מרכזי, וחלונות אחוריים. פיג'ו אולי טוענים שזה עניין של גישה, אנחנו טוענים שזאת גישה לא נכונה. ואנחנו יודעים יותר טוב.

הפיקנטו וה-i10 עומדות כאן כאשר הן צמודות לגמרי והבחירה ביניהן היא רק עניין של העדפה. באחת תקבלו מראות חשמליות וארבעה חלונות חשמל, בשניה תקבלו שליטה מההגה ותא נוסעים מעוצב יותר. אתם תחליטו, אנחנו לא הצלחנו.



נוחות, שימושיות ומרווח
כאן התמונה מתהפכת. יונדאי i10, בזכות הממדים הגדולים יותר מאלה של אחותה, יוצאת עם ידה על העליונה. היא מרווחת יותר, שימושית יותר, ואפילו מעט נוחה יותר. הפיקנטו עדיין מצויינת, וכנראה שלא תשימו לב להבדלים אם הן לא תהיינה אחת מול השניה, אבל בשביל זה אנחנו פה, כדי לשים אותן אחת מול השניה. אמנם, ה-108 לא הרבה פחות נוחה, אבל בגזרת השימושיות היא נוחלת כאן תבוסה, ובפער לא קטן. מאחור יש לה מושב אחד פחות, וגם שם תחסר רק תאורת נרות בשביל להשלים את האינטימיות. תא המטען שלה הוא הקטן ביותר ובאופן כללי היא מדברת הרבה יותר לרגש.



מנוע, ביצועים והתנהגות
פה אנחנו נכנסים לדיון פילוסופי. ורק כדי לצאת ממנו מהר כפי שנכנסנו, נאמר רק שהבחירה כאן תיעשה עפ"י העדפה. ה-108 היא יותר תזזיתית, כיפית, זריזה וביצועיסטית, אבל גם יותר רועשת, עסוקה, פחות נעימה ולתיבת ההילוכים יש יכולת מופלאה להוציא אנשים משלוותם. ה-i10 נמצאת בצד השני לגמרי של הסקאלה. היא מיושבת, נעימה, נוחה, ורגועה, אבל תנסו לגרום לה לצאת מהר מהמקום וכדאי שתכינו סט נוסף של שיערות לתלוש. הפיקנטו מאזנת בצורה מצויינת בין שתי הגישות, כיול הדוושה תזזיתי ומאפשר התקדמות זריזה בעיר, אבל היא הכי בזבזנית. החלק הכי מפתיע פה הוא ששלושת הבוחנים הסכימו פה אחד שאם אתם גרים באיזור מישורי, ואפילו עושים נסיעות בין עירוניות, אין שום סיבה שבעולם להעדיף את הגרסאות עם המנוע הגדול, ושדווקא אלה הקטנים, גדולים יהיו.





למאמר זה התפרסמו 3 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב
  • צור קשר בוואטסאפ
  • התקשר אלינו

הוספת תגובה

תגובות

תגובות לכתבה

לייעוץ מקצועי חינם:צרו עימנו קשר בוואטסאפ צרו עימנו קשר בטלפון 074-799-1900

מתחמי תוכן

  • ליסינג במקום לרכוש רכב, אפשר פשוט לעשות ליסינג. מה זה אומר אייקון ליסינג
  • ביטוח רכב כל מה שחשוב לדעת על ביטוח רכב. המלצות, טיפים ומדריכים אייקון ביטוח רכב
  • מימון לרכב רכישת רכב בתשלומים, מתי זה משתלם ומה חשוב לדעת אייקון מימון לרכב
  • רכב יד שניה כל מה שצריך לדעת ברכישת רכב משומש וממה צריך להזהר אייקון רכב יד שניה
  • טרייד אין מפתח תמורת מפתח: לשלם רק את ההפרש לרכב חדש יותר אייקון טרייד אין
  • בחר רכב
לפי דגם
או לפי קטגוריה
לייעוץ מקצועי חינם:צרו עימנו קשר בוואטסאפ צרו עימנו קשר בטלפון 074-799-1900
חזור למעלה