מבחן השוואתי: ב.מ.וו 116i, לקסוס CT, לנצי'ה דלתא וסיטרואן DS4

השתתפו במבחן: אורן דורי, נועם ריין ועומר פרלמן

קטגוריית מכוניות היוקרה הקומפקטיות גדלה משמעותית בשנים האחרונות. ליצרני הרכב יש אינטרס רציני להציע מכונית בפלח שוק זה. מתח הרווחים גדול ובמקרים רבים זו הדרך להביא קליינטים צעירים לזרועות המותג. יצרניות הפרימיום בדרך כלל יציעו את הנוסחה המצליחה שלהם באריזה קטנה בעוד יצרניות עממיות יותר יעדיפו לקשט ולאבזר מכונית קיימת ולהציע אותה במראה ובמחיר יוקרתי.

ללקוח בארץ שחיפש עד לפני כמה שנים משפחתית קומפקטית עם ניחוח פרימיום היו מעט אופציות. האפשרויות שעמדו בפניו כללו את אודי A3, ב.מ.וו סדרה 1 (מהדור הראשון) וזהו פחות או יותר. גם המחירים היו, אם נתנסח בעדינות, לא ממש נגישים (אלא אם אתם מגדירים מחיר של 200 אלף שקל לגרסאות הבסיס כמחיר נגיש). אבל כמו בקטגוריות אחרות, גם בקבוצה הזו השנתיים האחרונות סימנו מפנה משמעותי כאשר נחתו בארץ מספר מכוניות חדשות. כדי לעמוד על השינויים האחרונים, לקחנו ארבע משפחתיות פרימיום למבחן: ב.מ.וו סדרה 1, לקסוס CT200h, לנצ'יה דלתא וסיטרואן DS4. הארבע שהתייצבו הציגו גישות שונות למונח "פרימיום", ואנחנו בדקנו לאיזה סוג של צרכן בשוק היוקרה תתאים כל אחת מהן.

קיצורי דרך: סיטרואן DS4, ב.מ.וו סדרה 1, לנצ'יה דלתא, לקסוס CT200h, סיכום.

 

סיטרואן DS4

גרסת הבסיס: Chic. מחיר: 157,900 שקל.  הגרסה שנבחנה:  SoChic. מחיר: 174,900 שקל.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: סיטרואן DS4

ה-DS4 היא המקרה הקלאסי של אריזה יפה. כדי לשפר את מאזן ההכנסות וגם את המיתוג, הקימו בסיטרואן חטיבת יוקרה חדשה עם שם ישן – DS. חטיבת DS לא בונה מכוניות עצמאיות אלא מוסיפה אפיל יוקרתי למכוניות קיימות - כך שסיטרואן DS4 היא גרסת היוקרה של סיטרואן C4. מבין ארבע המכוניות במבחן, ה-DS4 היא הזולה ביותר בגרסת הבסיס. למעשה, הסיטרואן התחרתה פעמים במבחן ההשוואתי שלנו: בפעם הראשונה מול שלושת המכוניות האחרות, ובפעם השנייה מול אחותה הקטנה והזולה סיטרואן C4.

עיצוב: כבר במבט ראשון מזהים שמדובר בסיטרואן. העיצוב האוונגרדי היה לדעת מרבית הבוחנים היפה במבחן. אמנם היא מזכירה את אחותה, סיטרואן C4, אבל היא מצליחה לתת ערך מוסף. אחד הבוחנים סיפר על נהג שרדף אחריו לאורך חצי רמת גן בכדי לשאול אם מדובר בג'יפ חדש. משהו במראה של הסיטרואן מצליח להיות מאוד רב-גוני, קצת ג'יפי, קצת מכונית קופה. חלק מהבוחנים אמרו שהיא יפיפייה אבל ההגדרה הטובה ביותר היא: אניגמטית.

 

ביצועים, התנהגות, מנוע-גיר: ל-DS4 יש מנוע 1.6 ליטר טורבו המפיק 163 כוחות סוס, שמשודך לתיבת הילוכים אוטומטית בעלת שישה הילוכים. התיבה עדיפה משמעותית על התיבה הרובוטית של ה-C4 טורבו, למרות שגם לתיבה הזו יש מעט השהייה לפני "קיק דאון". היא פחות מוצלחת מתיבות אוטומטיות אחרות במבחן. הביצועים של המנוע טובים מאוד והיו מי שהעדיפו את המנוע הזה על המנועים המקובלים במכוניות מנהלים. עם זאת, רוב הבוחנים העדיפו את יחידות ההנעה של הב.מ.וו והלנצ'יה שמספקות יותר הנאה ורגש מזו של ה-DS4. התנהגות הכביש תלוייה בציפיות איתן מגיעים: מי שמצפה למכונת נהיגה מושחזת עלול להתאכזב. ה-DS4 הפגינה את האחיזה האבסולוטית הגבוהה ביותר במבחן, אך המרחק משם ועד להנאה מנהיגה גדול. ההגה מנותק, השלדה ניטראלית מדי והבקרות ממהרות להתערב. זו לא המכונית לחובבי ההגה.

צריכת דלק וזיהום: צריכת הדלק הממוצעת (יצרן): 12.9 ק"מ לליטר. צריכת הדלק שנמדדה במבחן: 9.2 ק"מ לליטר בתנאים מעורבים, 6.2 ק"מ לליטר בסביבה עירונית, 5.6 ק"מ לליטר בנהיגה מאומצת. דרגת זיהום: 9.

נוחות ומרווח פנימי: ב-DS4 יש שמשת "Zenith" – שמשה קדמית פנוראמית שמטפסת עד מעל לראשי הנוסעים. השמשה מכניסה הרבה אור (וגם חום) לתא הנוסעים ומעניקה תחושה אוורירית. המושבים הקדמיים מעולים. הם נוחים ובעיקר נראים נהדר. גם המרווח במושבים הקדמיים טוב מאוד, בעוד מאחור מרווח הרגליים והראש טובים לשניים כאשר הנוסע השלישי יסבול ממרווח מוגבל לכתפיים ולראש. מערכת המתלים של ה-DS4 נוקשה, פועל יוצא של המרכב הגבוה, כך שמאחור נוחות הנסיעה פחות טובה, בעיקר בכבישים משובשים. הפרט המעצבן ביותר ב-DS4 הם החלונות האחוריים שאינם נפתחים בכלל, אפילו לא לכדי חרך צר. אחד הבוחנים טען שהרתיעה מהסידור הזה נובעת מהפוביה מחללים סגורים המובנית ב-DNA של העם היהודי. לא ברור אם אנדרה סיטרואן (שהיה יהודי) חשב על זה בתחילת המאה שעברה, אבל לנו זה הפריע. תא המטען טוב ביחס לקטגוריה, והוא מציע נפח הטענה מכובד.

בטיחות: סיטרואן DS4 מצויידת ב-6 כריות אוויר, והיא זכתה לציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי.

סביבת נהג ואבזור: רכבי יוקרה הם לא רק אבזור, איכות חומרים ומחיר. מדובר גם באווירה. מאפיין שמצאנו במכוניות יוקרה רבות הוא תנוחת ישיבה המעניקה תחושה שהרכב "עוטף" את הנהג. מבחינה זו ה-DS4 היא צעד לאחור. דווקא בגרסת היוקרה של סיטרואן הקונסולה מסתיימת מוקדם, לפני בלם היד - מה שמעקר מעט את התחושה ה"עוטפת". איכות החומרים טובה מאוד ויש נגיעות עיצוב ייחודיות כמו דוושת אלומיניום והגה שטוח. ביחס למכוניות משפחתיות היא כוכבת על, ציין אחד הבוחנים, אבל ביחס למתחרות היוקרתיות זה לא מספיק. האבזור טוב יחסית: מכונית המבחן התייצבה בגרסת ה-SoChic שעולה כ-10,000 שקל פחות מהמתחרות ומציעה בקרת שיוט, בלוטות', ארסנל של חיישנים, מראות מתקפלות וגם עיסוי במושבים הקדמיים. מרשים. גרסת הבסיס, הזולה משמעותית, חסרה את מרבית פריטי האבזור.

ב.מ.וו סדרה 1

גרסת הבסיס: 116i Business. מחיר: 165,000 שקל.  הגרסה שנבחנה:  116i Premium. מחיר: 183,000 שקל.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: ב.מ.וו סדרה 1

ב.מ.וו 116 היא המכונית עם נקודת הפתיחה הטובה במבחן. לא מדובר במוצר של מותג יוקרה המשתייך ליצרנית עממית, או בגרסת יוקרה לרכב בסיסי. סדרה 1 היא המכונית הקטנה בהיצע של ב.מ.וו והיא חולקת את אותו ה-DNA שיש לשאר מכוניות היצרן. הפלטפורמה עצמאית לחלוטין והיא אינה מבוססת על כלי רכב אחרים. באופן מפתיע, הב.מ.וו בגרסתה הבסיסית היא המכונית השנייה הכי זולה במבחן - מה שהופך אותה לכרטיס כניסה משתלם למשפחת הפרימיום הגרמנית.

עיצוב: כל הבוחנים הסכימו שלא מדובר באחת משתי המכוניות היפות כאן, במיוחד בצבע הלבן האנמי של מכונית המבחן. שחור יהלום אותה יותר. החזית שומרת אמונים למותג ומצליחה להיות הייטקית ויוקרתית. עם זאת, משהו מתפספס כשעוברים לחלק האחורי - שם הפרופורציות בין הזנב החתוך לצמיג הקטן לא ממש מוצלחות. על אף הביקורת, צוות הבוחנים החליט פה אחד שהדור החדש יפה יותר מהדגם אותו הוא החליף.

ביצועים, התנהגות, מנוע-גיר: אם אתם צריכים לגדל 136 סוסים, תזריקו להם נפט. עם מגדש. אל תנסו לחשמל אותם, הם לא מגיבים לזה טוב. לב.מ.וו וללקסוס יש הספק זהה, אבל יש פער הזוי בין הכוח שמפיק מנוע 1.6 טורבו לבין זה של ה-1.8 ההיברידי. גם ביחס ללנצ'יה ולסיטרואן החזקות יותר, הב.מ.וו הצליחה להפתיע בהאצות מהמקום. המנוע מבריק בכל כביש ויחד עם תיבת ההילוכים הטובה במבחן (אוטומטית, 8 הילוכים) הוא הציג חבילה טובה מאוד. אי שם במעלה הסל"ד הוא מאבד דחף וחובבי ההגה כנראה יעדיפו את גרסת ה-118 עם 170 כ"ס. כיאה למכונית עם הנעה אחורית, התנהגות הכביש של ה-116 חדה ומהנה. ביחס לשאר המתחרות מדובר בסכין אמיתית עם היענות מענגת לשגעונות הנהג. הדקדקנים יטענו שהדור הקודם עדיף, בעיקר בסעיף ההיזון החוזר מההגה. "ההתנהגות הופכת כל פראייר לשומאכר", טען אחד הנהגים לאחר הקטע הדינאמי. נזכיר שפראייר לא מיומן על כביש ציבורי יכול להפוך במהירות משומאכר לאיירטון סנה (אלוף הפורמולה  שנהרג ב-94').

צריכת דלק וזיהום: צריכת הדלק הממוצעת (יצרן): 17.2 ק"מ לליטר. צריכת הדלק שנמדדה במבחן: 12.3 ק"מ לליטר בתנאים מעורבים, 7.2 ק"מ לליטר בסביבה עירונית, 6.9 ק"מ לליטר בנהיגה מאומצת. דרגת זיהום: 3.

נוחות ומרווח פנימי: הב.מ.וו, יחד עם הלקסוס, היא המכונית הצרה ביותר במבחן. כפועל יוצא, המרווח בחלק הקדמי מצומצם במימד הרוחב. בב.מ.וו סיפרו על הארכת בסיס הגלגלים בדור החדש. אמנם יש שם יותר מקום מבעבר, אבל הושבת מבוגרים בסדרה 1 מאחור עדיין עלולה להיות עבירה פלילית. המרווח לרגליים ולראש הם המצומצמים ביותר, ועל מרווח כתפיים אין מה לדבר. מב.מ.וו ציפינו גם להיות נוקשה ולא נוחה, אבל באופן מפתיע היא הצליחה להיות נוחה יותר מהסיטרואן ומהלקסוס. ספיגת השיבושים של הב.מ.וו טובה ביחס למתמודדות האחרות במבחן (אך פחות טובה משל משפחתיות עממיות), ועם מושבים רכים יותר היא היתה יכולה להגדיל את הפער מהמתחרות. תא המטען גדול משל הלקסוס אך הוא קטן משמעותית מאלו של ה-DS4 והלנצ'יה.

בטיחות: ב.מ.וו סדרה 1 מצויידת ב-6 כריות אוויר ובחיישני לחץ אויר בצמיגים. היא זכתה לציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי.

סביבת נהג ואבזור: סביבת הנהג בסדרה 1 מרגישה מאוד היי-טקית ונקייה. אולי אפילו נקיה מדי. רוב הבוחנים לא אהבו את הפלסטיקה ובעיקר את הצבע השחור ששולט בתא הנוסעים. גם הפלסטיקים האפורים הרגישו זולים. מערכת ה-i-Drive משפרת את תמונת המצב ומעניקה תחושה יוקרתית ושונה ממשפחתית עממית. התרשמנו גם מהתחושה שהרכב "עוטף" את הנהג, מההגה הקטן והמושב הנמוך – ממש כמו שב.מ.וו צריכה להיות. האבזור מצידו בינוני. גרסת הבסיס מגיעה כל כך ערומה שלא היינו נותנים לה להסתובב לבד בחוצות בני ברק. אפילו בגרסת הפרימיום שנבחנה חסרו פרטי אבזור בסיסיים כמו בקרת שיוט. את הפרק הזה סיכם אחד הבוחנים בצורה ממצה: "בגרמניה, המינימליסטיות הזו יכולה להיות לגיטימית. בארץ אתה מצפה מב.מ.וו ליותר".

לנצ'יה דלתא

גרסת הבסיס: Gold 1.8. מחיר: 184,900 שקל.  הגרסה שנבחנה:  כנ"ל

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: לנצ'יה דלתא

הדלתא היא הסנונית הראשונה של לנצ'יה המתחדשת בישראל. היא נחתה בסוף 2010 וכבר הפכה לותיקה בחבורה. הדלתא, בדומה לסיטרואן DS4, מבוססת על מכונית קיימת (פיאט בראבו) אך בשונה מה-DS הבידול בין המכוניות משמעותי. בניגוד למכוניות האחרות במבחן, הדלתא היא מכונית הקצה של היצרן בארץ. לא רק שאין לנצ'יה יקרה ממנה; עם הפסקת היצור של האלפא 159, גם אין בארץ רכב איטלקי שהוא גדול או יקר יותר (ונעזוב כרגע את פרארי ומזראטי). זה מעמיד את הדלתא בפוזיציה מעניינת שגורמת לה לפנות לקהל מגוון יותר.

עיצוב: רוב הבוחנים אהבו מאוד את העיצוב של הלנצ'יה, והצבע האדום של רכב המבחן הלם אותה במיוחד (בצבע השחור היה מי שטען שהיא נראית כמו חציל). לצד המחמאות על העיצוב, נשמעה גם ביקורת על חוסר בהרמוניה. יש משהו קצת קשה לעיכול בלנצ'יה דלתא.

ביצועים, התנהגות, מנוע-גיר: הדלתא מציעה את המנוע החזק במבחן, 1.8 טורבו עם 200 כ"ס. בפועל, עד שיצאנו מהעיר התקשינו לנצל אותו בגלל השהיית טורבו והמשקל העצמי הגבוה שמעכבים את התפרצות הכוח. בתמרון העירוני היא הרגישה יותר מכונית מנהלים ממשפחתית קומפקטית. כשיצאנו מהעיר השתנתה הדלתא ואיתה גם דעתנו. "ביצועים מרשימים" ו"יחידת כח מופלאה" היו חלק מהביטויים שנשמעו. מחוץ לעיר שילוב המנוע והתיבה מוצלח, וזמינות הכוח יחד עם בעיטת הטורבו דרבנו את הנהגים "לתת בגז". התנהגות הכביש זכתה לציון סביר בגלל הגה חסר היזון, נטייה להיגוי יתר והתערבות מתמדת של הבקרות. הדלתא מטפסת למהירויות פליליות כמעט מבלי להרגיש, כך שצריך להיות עירניים כדי לשמור על הרישיון בכיס ועל הרכב רחוק מהעצים שבדרך. למרבה המזל הבלמים טובים מאוד.

צריכת דלק וזיהום: צריכת הדלק הממוצעת (יצרן): 12.8 ק"מ לליטר. צריכת הדלק שנמדדה במבחן: 9.5 ק"מ לליטר בתנאים מעורבים, 5.9 ק"מ לליטר בסביבה עירונית, 5.4 ק"מ לליטר בנהיגה מאומצת. דרגת זיהום: 11.

נוחות ומרווח פנימי: כשזה נוגע למושב האחורי, הלנצ'יה נמצאת בליגה משל עצמה ביחס לשלושת האחרות. "לימוזינה", הגדירו זאת הבוחנים שישבו מאחור. המושבים האחוריים מתפצלים, נעים על מסילה וניתן לכוון גם את הזווית של משענת הגב. גם המרווח לראש טוב מאוד. המושבים עצמם פחות נוחים ביחס ללקסוס ולסיטרואן מכיוון שהם מעט קשים. המושבים הקדמיים מרווחים מאוד וקל להגיע לתנוחת ישיבה נוחה. נוחות הנסיעה טובה ביחס לאחרות, אך לא מצטיינת ביחס למכוניות משפחתיות כמו רנו פלואנס או פולקסווגן ג'טה. מערכת המתלים לעיתים מעט עסוקה וסדקים בכביש יורגשו בתא הנוסעים. תא המטען הוא הגדול והנוח בחבורה, בדומה לבגאז' של הסיטרואן.

בטיחות: לנצ'יה דלתא מצויידת ב-6 כריות אוויר. היא זכתה לציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי

סביבת נהג ואבזור: יותר משסביבת הנהג בלנצ'יה לא אחידה, הרושם שהיא יוצרת אינו אחיד. חבורת הפדנטים שהתייצבה למבחן איתרה כל פלסטיק פשוט וכל תפריט לא קריא, ומנגד התלהבה מדיפוני העור והתפרים המרשימים. לעומתם, אנשים מהיישוב שנכנסו לרכב התרשמו לטובה מסביבת הנהג והחומרים ברכב ולא הבחינו בפערים. כנראה שהרושם תלוי בציפיות ובמידת הדקדקנות. התחושה הכללית היא אוורירית ומרווחת, במיוחד ביחס למתחרות. שדה הראייה רחב, תנוחת הישיבה גבוהה ושילוב הצבעים מוצלח. האבזור בינוני וכולל בקרת אקלים, בקרת שיוט, מראות מתקפלות חשמלית ומשוטים להעברת הילוכים מההגה (היחידה במבחן). בתוספת מחיר ניתן לרכוש גם מערכת מולטימדיה ומצלמת רוורס.

לקסוס CT200h

גרסת הבסיס: 1.8, 179,800 שקל. הגרסה שנבחנה: Premium 1.8. מחיר: 194,800.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: לקסוס CT200h

הלקסוס התייצבה למבחן בגישה שונה לחלוטין. עזבו אותכם מביצועים, תחשבו חסכוני. הלקסוס היא המכונית ההיברידית היחידה בקטגורייה. ה-CT200h מבוססת על יחידת ההנעה של טויוטה פריוס, אך הפערים בין 2 כלי הרכב משמעותיים. המחיר שלה בגרסתה המאובזרת מציב אותה כמכונית היקרה ביותר במבחן.

עיצוב: למרות שרוב הבוחנים לא ממש התחברו לעיצוב של הלקסוס, היא זכתה ללא מעט קומפלימנטים. ההגדרה הטובה ביותר לעיצוב היא: "מאוד לקסוס". החזית זוכה לפנים החדשות של המותג והיא החלק המוצלח ביותר ברכב. הפרופיל והחלק האחורי שונים ואקסצנטרים יותר. יש מי שיאהב את הייחוד ויש מי שירתע ממנו.

ביצועים, התנהגות, מנוע-גיר: לא ציפינו מהלקסוס ההיברידית להרבה בתחום הביצועים, ואכן ביחס לאחרות היא לא ממש הרשימה. בפני עצמה היא לא אכזבה בכלל. המנוע החשמלי מוציא אותה בקצב טוב מהמקום וגם אחר כך הקצב משביע רצון ביחס למכוניות משפחתיות. בעקיפות ובנהיגה דינאמית הלקסוס מרגישה קצת איטית, פחות בגלל המנוע ויותר בגלל התיבה הרציפה. שיוט במהירויות גבוהות מאוד דווקא בוצע באופן מעורר כבוד. הלקסוס הייתה נעימה במהירויות אלו ומאוד שקטה. זמינות הכוח, דווקא שם, הייתה מרשימה. על הביצועים הבינוניים מחפה צריכת דלק פנומנאלית שבחלק מהמקרים עמדה על חצי ביחס לחלק מהמתחרות.

צריכת דלק וזיהום: צריכת הדלק הממוצעת (יצרן): 24.3 ק"מ לליטר. צריכת הדלק שנמדדה במבחן:  18.3 ק"מ לליטר בתנאים מעורבים, 13.4 ק"מ לליטר בסביבה עירונית, 10.8 ק"מ לליטר בנהיגה מאומצת. דרגת זיהום: 2.

נוחות ומרווח פנימי: המושבים הקדמיים בלקסוס מציעים את הפרשנות שלהם לנוחות. לא מדובר על מושבים ארגונומיים כמו ב-DS4, אלא בכורסאות מרופדות ונעימות למגע. ארצ'י באנקר היה מרגיש פה בבית. הלקסוס היא מכונית צרה, ולכן המרווח לרגלי הנהג והנוסע מוגבל יחסית. נוסע שלישי במושב האחורי תצליחו להכניס פנימה רק אם תפעילו כוח פיזי. שני הנוסעים האחרים מאחור יזכו למרווח רגלים טוב ומרווח ראש סביר. על שיבושים וסדקים בכביש מערכת המתלים של הלקסוס מרגישה יותר "עסוקה" מאשר לא נוחה. היא עדיפה על הסיטרואן בכבישים מסויימים אך נופלת מהב.מ.וו ומהלנצ'יה בסעיף הנוחות. תא המטען הוא הקטן בחבורה בשל הסוללה שתופסת לא מעט מקום.

בטיחות: לקסוס CT200h מצויידת ב-8 כריות אוויר. בדומה לשאר המכוניות במבחן גם היא זכתה לציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי.

סביבת נהג ואבזור: עיצוב סביבת הנהג נראה בדיוק כמו שוורסיה יוקרתית ואיכותית של טויוטה פריוס צריכה להראות. חלק מהפקדים, כמו ידית ההילוכים, מגיעים ישירות מהפריוס - אך הלקסוס מרגישה פחות כמו רכב למדעני אטום ויותר כמו רכב למנכ"לים. הצגים ברורים יותר ותפעול סביבת הנהג פשוט וקל. אהבנו את לוח המחוונים שמתחלף במעבר ממצב "Eco" למצב ספורט. איכות החומרים גבוהה, הגבוהה במבחן. למעשה, זו המכונית היחידה במבחן שמרגישה כמו מכונית יוקרה. האבזור גם הוא טוב. בגרסת הבסיס ניתן למצוא הנעה ללא מפתח, דיבורית בלוטות' בקרת שיוט ובקרת אקלים. בגרסת הפרימיום שנבחנה נוספו חיישני חניה עם מצלמת רוורס וחלון שמש.

סיכום ומסקנות:

לפני המבחן ציפינו לפגוש ארבע מכוניות שונות, ובכל זאת הופתענו מהפערים המשמעותיים שנמצאו. מדובר בארבע מכוניות טובות, שכל אחת מהן תתאים לפרופיל שונה של לקוחות.

סיטרואן DS4 - לצעירים ברוחם ובנפשם ולחובבי העיצוב

 

העיצוב של ה-DS ממכר. אין זווית שממנה לא תהנו לראות את הרכב. לשכנים אפשר לספר שזה ג'יפ, מכונית משפחתית או מכונית קופה. הם יאמינו להכל. הסיטרואן מתאימה למי שחפש עיצוב מרהיב ולא מפחד לשלם פרמייה על רכב יוקרה שמגיע מבית עממי.

ב.מ.וו סדרה 1 - לחובבי נהיגה ומותגים

 

ברור לנו שרוב הלקוחות לא יקנו אותה בזכות האיכויות הדינאמיות שלה. רוב הרוכשים יעדיפו אותה בשל סמל הפרופלור בחזית והאפקט שמושג כשמניחים את המפתח על השולחן בפאב. ב.מ.וו סדרה 1 החדשה היא מכונית יוקרה הגיונית: היא חסכונית, נוחה למדי, זולה יחסית ובעלת אפקט הגעה מרשים. למי שאוהב נהיגה דינאמית ומעוניין ברכב פרימיום בסיסי אין בחבורה הזאת אופצייה אחרת.

לנצ'יה דלתא - לבעלי משפחות ולממהרים

 

הדלתא היא המכונית המשפחתית האמיתית היחידה בחבורה. היא גם היחידה שיכולה להוות חלופה פרקטית, באופן יחסי, למכוניות מנהלים. היתרונות העצומים מתבטאים במושב האחורי המרווח, וב"רגליים הארוכות" של המכונית: הלנצ'יה היא מכונית סופר-מהירה וגם נינוחה, שתהיה בת לוויה טובה למי שגומע מרחקים ארוכים.

לקסוס CT200h - לאנשי הייטק ולפעילי איכות הסביבה

 

ה-CT היא מכונית שתתאים כמו כפפה ליד לאלו שמחפשים אמירה סביבתית ולמי שפשוט רוצה לחסוך בדלק מבלי להתפשר על איכות הרכב. היא גם תתאים לקהל הלקוחות המבוגר, אבל יותר מכל הלקסוס תראה מושלם ביציאה מחניוני ההייטק של עמק הסיליקון הישראלי.