יונדאי i30CW סטיישן 1.4 ידנית - מבחן רכב

אתם מריחים את זה? תעמדו לרגע, עצמו עיניים ותנסו להריח את זה. אח, איזה ריח משכר! מריחים את זה בכל מקום. זה הריח של השינוי שנישא באוויר. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל לשנות. אז אולי עדיין לא ניתן לקנות דירה באזור המרכז, אבל בהחלט אפשר לקנות כאן קוטג'. גם סוג של שינוי.

ישנן כמה אקסיומות על העם היושב בציון ורכבו, שגם אם יעירו אותי באמצע הלילה אני אוכל לדקלם. המרכזית שבהן היא "משפחתית אוטומטית עם מנוע בנפח 1.6 ליטר ותא מטען גדול". ברוח השינויים של התקופה האחרונה ההנחה הזאת מתערערת, והמכונית שלפנינו היא דוגמה טובה לשינויים אלו. מה גורם לעם הזה, שהוגדר עוד בתנ"ך כעם קשה עורף, לקום ולשנות ממנהגו? התשובה היא שעל עורפו של העם הזה הונחה אבן רחיים כבדה בדמותם של מחירי הדלק שמאמירים חדשות לבקרים.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: יונדאי i30 סטיישן CW

יונדאי i30 סטיישן CW, בנזין 1.4 ליטר, ידנית, 109 כ"ס, 106,900 שקל
יתרונות	חסרונות
צריכת דלק נמוכה	מערכת "עצור וסע" לא יעילה
מחיר רכישה זול	לא מספיק חזקה בנהיגה חסכונית
שימושיות	רועשת בשל יחסי העברה קצרים

יונדאי i30 סטיישן CW, גרסת ה"בלו דרייב". מרגישים בהבדלים? / צילומים: אלעד שלו

ברוח התקופה, וכשהיא נישאת על גלי ההצלחה המשכרים, מפריחה יונדאי בלון ניסוי בדמותה של מכונית משפחתית עם תיבה ידנית. שילוב נדיר לכשעצמו בסגמנט המשפחתיות. בכדי למלא את הבלון ברוח חמה, התייצבה יונדאי i30 סטיישן CW למבחן כשהיא מצוידת במנוע בנפח 1.4 ליטרים בלבד, ובמערכת עצור וסע לטובת חיסכון בדלק. תג המחיר, לאחר הקיצוצים במנוע ובתיבת ההילוכים, עומד על 106,900 שקל – שהם כ-13,000 שקל פחות מגרסת ה-1.6 האוטומטית של המכונית.

חיצונית, גרסת ה- 1.4 ליטר זהה כמעט לחלוטין לגרסת ה-1.6 ליטר הנפוצה. רק כמעט, כי מה שמסגיר את היותה ידידותית לסביבה הוא הכיתוב "Blue Drive" בצידי הרכב. לבד מזאת, לא תמצאו הבדלים כלשהם בין הגרסאות. את פנים הרכב והשימושיות סקרנו כאן במבחנים קודמים. היום, הגענו כדי לבחון את הבשורה המגיעה מכיוונה של יחידת ההנעה.

בנסיעה עירונית מפגינה היונדאי נמרצות וקלילות. המנוע מנפק 109 כ"ס מכובדים, והביצועים טובים לעומת ה-i30 עם מנוע 1.6 ותיבה אוטומטית: 11.6 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ו-187 קמ"ש מרביים מציבים את המנוע הקטן של היונדאי לפני כמה וכמה מנועים גדולים וחזקים יותר של משפחתיות אחרות. האחראית לכך היא התיבה הידנית, כמובן.

מערכת ה"עצור וסע", המדוממת את המנוע בעמידה, אינה מתאימה לקיץ הישראלי – שכן ברגע שהמזגן עובד המערכת אינה נכנסת לפעולה. בפעמים היחידות שהקרבתי את נפשי לטובת קוראיי וויתרתי על המזגן לטובת בדיקת המערכת, היא דווקא עבדה היטב: עם שילוב ההילוך לניוטרל ועזיבת המצמד כבה המנוע, והתעורר חזרה לחיים בלחיצה על המצמד. תהליך ההנעה מחדש מהיר מאוד, אבל הוא מלווה במעט רעידות ורעש לא נעים.

את המבחן הבין עירוני ביצעתי בדרך העולה לירושלים, בדרכי למסעדת "אמא" בשוק מחנה יהודה. יש לי חולשה לקובה, ויש הרגלים שקשה לשנות. עוד ביציאה מהבית, נדרתי שאבצע את הנסיעה לפי הוראות העברת ההילוכים שהמכונית מכתיבה לטובת חיסכון בדלק. תיבת ההילוכים הידנית מאופיינת ביחסי העברה הקצרים, בהתאם לכוחו של המנוע שמושג בסל"ד גבוה. שיא המומנט, 14 קג"מ, מושג רק ב- 5,000 סל"ד - כך שבמהירות שיוט המנוע מפיק רעש כשל להקת צרצרים על סטרואידים. בעליות לירושלים היה צורך תמידי בהחלפות הילוכים. ההוראות להחלפת ההילוכים של היונדאי הגיעו מוקדם מדי ולא היו מסונכרנות עם כוח המנוע, כך שבמרבית הנסיעה הזדחלתי בנתיב הימני. בפקק המסורתי בכניסה לירושלים הורגש חסרונה של המערכת למניעת הידרדרות בזינוק בעלייה, המוצעת במכוניות ידניות מודרניות רבות. בסוף הפקק, רגל שמאל הגישה מכתב התפטרות.

יונדאי  i30CWהידנית, בדיוק כמו הגרסה הרגילה והמוכרת, מציעה שימושיות גבוהה, נוחות נסיעה טובה למדי ותא נוסעים מרווח עם איכות הרכבה טובה (אך שבלונית). בנסיעת המבחן, שכללה נסיעות עירוניות, בין-עירונית וגם קצת פקקים, השיגה המכונית נתון צריכת דלק לא רע בכלל של 12.1 ק"מ לליטר. עם מחיר זול באופן משמעותי לעומת הגרסה האוטומטית, מציעה גרסת ה-Blue Drive חבילה שיכולה להשתלם לנהג הישראלי, ובלבד שיהיה מוכן לוותר על הנוחות והפינוק של התיבה האוטומטית.

לדגמי יונדאי בישראל - יונדאי