עושה רושם שבתחום היוקרתיות - קומפקטיות המותג משחק תפקיד משמעותי. לא שבמכוניות עממיות זה לא קיים, אבל כאן נדמה שההילה של מרצדס, ב.מ.וו ואפילו אודי מושכת את הלקוחות יותר מאשר רשימות האבזור או יכולות המנועים. כבודן של הגרמניות במקומו מונח, ועל האיכויות שלהן קשה לפקפק, אך נדמה שבעולם ללא מותגים חלקה של וולוו V40 בעוגת המכירות היה צריך להיות גדול יותר.
פגשנו אותה לא מעט פעמים בעבר, ונוכחנו לדעת שיש לה מה שצריך כדי לבצע את תפקידה: עיצוב נאה, מנועים גיבורים ואיכויות נסיעה גבוהות. אולי עכשיו, עם החלפת המנועים לסדרה חדשה, תבוא גם ההצלחה?
אחרי שפגשנו את גרסת ה-T3 עם 152 כ"ס, יצאנו למבחן גם עם גרסת ה-T4 החדשה - לה מנוע בנפח 2,000 סמ"ק המייצר 190 כ"ס.
עדיף להסתכל על וולוו V40 מאחור. לא שהיא מכוערת מלפנים, רחוק מכך, אבל החזית שלה קצת פחות מיוחדת (ובכך טיפלה וולוו במסגרת מתיחת הפנים האחרונה, שטרם הגיעה לישראל). מהצד יש לה את הצללית הספורטיבית, אך חישוקי ה-16 אינץ' הקטנים פוגעים בהופעה שלה לטעמנו.
מאחור היא נראית במיטבה: ספורטיבית אך גם אלגנטית, בולטת מבלי להיות צעקנית. הפנסים האחוריים, יחד עם החלון השחור שיורד למרכז דלת תא המטען, הם אלה שעושים את ההבדל.
תא הנוסעים
וולוו XC90, ספינת הדגל הנוכחית של היצרן השבדי, הציג לעולם תא נוסעים אולטרה-מודרני, נקי ומתוחכם, עם טאבלט ענק וכמעט ללא כפתורים פיזיים. היה ברור שבוולוו מנסים להתרחק ככל הניתן מסביבת הנהג העמוסה של הדגמים הקודמים, כמו זו שנמצאת ב-V40.
יותר מדי כפתורים מפוזרים על הקונסולה המרכזית, ואף אחד מהם לא עוזר לעשות סדר בבלגאן ולשלוט בתפריטים של המולטימדיה - כמו שעושים בקרי השליטה של ב.מ.וו או לקסוס, למשל. התוצאה היא עומס שעשוי לבלבל, ולמרות שניתן להתרגל לזה - גם לאחר מפגשים רבים השיטוט בין התפריטים והאופציות השונות עדיין איטי ומסורבל ביחס לתפעול של מערכות מתקדמות יותר.
מצד שני, הכפתורים הפיזיים עוזרים לתפעל את בקרת האקלים. קל להבין באמצעות הפידבק מהכפתור מהי עוצמת רמת האוורור הנוכחית, כמה הנמכנו את הטמפרטורה וכמה עוד צריך לסובב כדי שכבר יהיה פה קר.
ברכב המבחן התקינה היבואנית תוסף של אנדרואיד למערכת המקורית, שנועד לאפשר ניווט באמצעות Waze. הכניסה למערכת הנוספת נעשית באמצעות לחיצה ארוכה על כפתור Exit של המערכת הרגילה, ומחזירה אותנו אל עולם המחשבים מלפני עשור. המערכת המקומית איטית ומסורבלת, לא תמיד מגיבה למגע אצבע, התפריטים לא מיושרים, קליטת ה-GPS שברירית והמסך משתלט על כל תצוגה אחרת, כך שלא ניתן תוך כדי ניווט לקבל אינדיקציה על פעולת המיזוג או הרדיו. יצרניות הרכב משקיעות הון עתק בהנדסת מערכות הרכב השונות, כדי שהכל יפעל בצורה חלקה ויעילה - הרי לא היינו מקבלים בהשלמה תפריטים שנתקעים במחשב הדרך, או רדיו שמסרב לנגן. אבל יבואני הרכב המקומיים, והתלונה לחלוטין לא מופנית רק כלפי יבואנית וולוו, מוותרים בקלות על חווית השימוש ברכב ומתקינים במכוניות מערכות באיכות ירודה.
מושב הנהג נוח למדי, אם כי בגרסאות ה-R-Design ניתן לקבל מושבים עדיפים משמעותית. גם מאחור המושבים מוצלחים והמרווח לנוסעים טוב, אך הגג הנמוך מקשה על הכניסה והיציאה מהרכב - גם מלפנים אבל בעיקר מאחור. אם אתם מסיעים פה ושם אורחים זה לא אמור להטריד אתכם, אך אם אתם מתכננים לחגור ילדים בכסאות בטיחות על בסיס קבוע, זה עשוי להיות שיקול משמעותי.
תא המטען מציע נפח סביר של 335 ליטרים, ואהבנו את ערכת החלפת הגלגל האלגנטית: הרכב מגיע עם כפפות, כדי שלא יתלכלכו הידיים, וכיסוי לגלגל המפונצ'ר כדי שלא ילכלך את תא המטען.
נוחות נסיעה
כבר במטרים הראשונים של המבחן הרגשנו משהו מוזר. הוולוו קיפצה על השיבושים באופן בולט מכפי שזכרנו, אז עצרנו בתחנת הדלק הראשונה והבנו מיד למה: לחץ האוויר בצמיגים היה גבוה בהרבה מהדרוש.
ברגע שעברנו ללחץ המתאים, הוולוו התנהגה נהדר בדיוק כפי שאנחנו מכירים אותה. בתוך העיר היא הציגה כיול נוקשה, שלא עזר לה לשכך שיבושים קטנים אך בהחלט סייע בהתמודדות עם פסי האטה ופגמים גדולים. למרות שהשיבושים עצמם מורגשים, לאורך זמן זהו כיול עדיף לטעמנו - שמשאיר את הרכב מרוסן ומפחית את הטלטלות לנהג ולנוסעים.
מחוץ לעיר רמת הנוחות השתפרה פלאים, והוולוו גיהצה מאות קילומטרים של אספלט בלי למצמץ. גלים בכביש פשוט הועלמו, חיבורי רוחב של גשרים גרמו לה להרים גבה בקושי. אפשר לנהוג בה שעות בלי להתעייף.
בידוד הרעשים, לעומת זאת, פחות מוצלח. רעשי כביש ורוח חודרים מ-100 קמ"ש וצפונה, ונדמה שאודי A3 תהיה שקטה יותר.
מנוע ותיבת הילוכים
את מנוע ה-1.6 ליטר טורבו של פורד, ששודך לתיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים, מחליף עתה מנוע בנפח 2.0 ליטר עם תיבת הילוכים אוטומטית קלאסית. על פניו, השילוב הזה פחות מתקדם, בעידן בו יצרני הרכב מקטינים נפחים ופונים לטכנולוגיות מתקדמות על מנת לחסוך בדלק; בפועל, המנוע הזה לא רע בכלל. או בשפה קצת פחות מעונבת - זה חתיכת מנוע.
בנסיעה שגרתית-עירונית הוא פועל בצורה חלקה לגמרי, מה שאי אפשר לומר תמיד על מנועי טורבו קטנים - בטח לא כאלו שמשודכים לתיבות רובוטיות. מערכת ה"עצור וסע" פועלת באופן שקוף וכמעט בלתי מורגש, והכוח יורד לגלגלים בצורה ליניארית.
כשמאיצים מהמקום, הוולוו מסוגלת לשגר את עצמה בתאוצה שעד לפני שנים בודדות היתה שמורה רק למכוניות ספורטיביות. כמעט 30 קג"מ שמגיעים כבר ב-1,700 סל"ד, זה המפתח ליצירת הכוח - ושיא ההספק, שמגיע כבר ב-4,700 סל"ד, הופך את ה-V40 הקומפקטית למכונית מהירה במיוחד.
מצד שני, התיבה האוטומטית היא לא מהחדשניות בתחומה, ומלבד אופן פעולה רועש במקצת היא גם גוזלת חלק מכוחו של המנוע. זה מורגש בזינוק מעמידה יותר מאשר בכל מצב אחר, וכשמציבים את המחט על הקצה העליון של סקאלת הסל"ד, מייצר המנוע הזה רעש מתכתי ולגמרי לא ספורטיבי.
השילוב הזה, של תיבה מסרסת ומנוע מעט רועש, הביא לכך שאת עיקר הכיף העברנו במחיצתה של הוולוו בעקיפות ובתאוצות ביניים. שם היא מרגישה בבית, "נותנת בראש" בקלות ובלי להגיע לטווחים לא נעימים לאוזן, ורמת הנוחות שלה במהירויות האלה הופכת אותה לטיל שיוט בין עירוני. מכונית שבכל רגע נתון נשמח לקחת לרמת הגולן ובחזרה, ולא משנה מאיזו דרך.
עם תאוצה של 7.7 שניות ל-100 קמ"ש הוולוו לא תוגדר כמכונית ספורטיבית, כנראה. אבל היא מצליחה למצוא נקודת איזון די מדויקת, שפונה למי שאוהב ביצועים ואוהב לנהוג, אבל לא מעוניין ללכת עד לקיצוניות של מכונית ספורטיבית של ממש. את השילוב הזה ניתן למצוא בעוד כמה משפחתיות יוקרתיות קומפקטיות, אבל כמעט רק בהן.
צריכת הדלק במבחן עמדה על כ-13.5 ק"מ לליטר בשיוט רגוע, שהפכו ל-9.5 ק"מ לליטר בנהיגה אגרסיבית.
התנהגות כביש
מנוע חזק לא תמיד הולך יד ביד עם יכולות ספורטיביות, אבל הוא זקוק לכל הפחות למעטפת שתתמודד עם הביצועים. בוולוו V40 יש בדיוק את זה. אחיזת הכביש מצוינת, ותעניק ראש שקט לכל מי שמעוניין ברכב חזק בלי דרמות מיוחדות.
מי שידחוק את הוולוו לכבישים מפותלים וינסה למצות את יכולותיה הדינאמיות, יגלה הגה מצוין עם משקל נכון ואפילו מעט תקשורת, אבל גם ימצא לצידו נטיה ברורה לתת היגוי ושלדה נייטראלית שלא תמהר להגיב עם הידוק קו בהרפיית דוושה.
בגרסת ה-T5 החזקה, שכבר לא משווקת, התלוננו על כך שה-V40 לא מצליחה להתמודד מבחינה דינאמית עם עוצמת המנוע. כאן הבעיה הזו לא קיימת, ולמרות היעדר האופי הספורטיבי - ניתן למצות את יכולות המנוע מבלי להיתקל במגבלות כלשהן. אבל גם מבלי לייצר את ההנאה שמעניקה ב.מ.וו סדרה 1, למשל.
סיכום
גרסת ה-T4 של וולוו V40 עברה שדרוג. מנוע ה-2.0 ליטר פועל בצורה חלקה יותר ממנוע ה-1.6 ליטר שקדם לו, לתיבת ההילוכים האוטומטית שלו אין את העננה שרובצת מעל כפולת המצמדים, והביצועים לא נפגעו, תודה לאל.
ה-V40, במיוחד בגרסה הזו, תתאים למי שמחפש את האיכויות הקלאסיות של מכונית יוקרתית קומפקטית, עם עיצוב אלגנטי, איכות גבוהה, נסיעה נוחה וגם ביצועים מעולים. אז נכון, תא הנוסעים שלה הוא לא המילה האחרונה בתעשיית הרכב, וגם המותג וולוו לא נהנה מאותה הילה של ב.מ.וו או מרצדס, אבל ל-V40 יש את כל מה שצריך כדי להעניק לבעליה חוויית נהיגה נהדרת - ובמחיר לגמרי סביר.
לדגמי וולוו בישראל -
וולוו למאמר זה התפרסמו 5 תגובות
