דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

ב.מ.וו M235 - מבחן רכב

Getting your Trinity Audio player ready...


כדי להבין היטב מדוע הגיחה לעולם ב.מ.וו M235i צריך להכיר את שוק רכבי היוקרה. בראשית, הייתה M, גרסת הקצה למכוניות השונות של היצרנית הבווארית ב.מ.וו. ראו היצרנים האחרים כי טוב ויצרו גרסאות קצה משלהם. למרצדס נולדה חטיבת ה-AMG ולאודי התווספה חטיבת ה-RS. בכל מקרה מדובר היה בספורטיביות קיצוניות וממוקדות מטרה. בזמן שב.מ.וו ומרצדס נחו על השמרים, שתפחו ברוך השם בגרסאות הקצה הפסיכודאליות, באודי הגדילו ראש והציעו גרסאות כניסה לעולם הספורטיבי. גרסאות אלו ענו לשם S ועמדו בשורה אחת מול המכוניות החזקות ביותר שהציעו שתי המתחרות. לדוגמא: אודי S4 עמדה מול מרצדס C350 וב.מ.וו 335.

גרסאות ה-S זכו להצלחה ניכרת, הודות למיתוג השונה והתדמית הספורטיבית ואילצו את ב.מ.וו ומרצדס לכנס את אנשי הניהול ולחפש מענה יעיל. התשובה מצד ב.מ.וו הגיעה לראשונה בדמות קו דגמים חדש: ה-M Performance. ראשונה בקו הייתה ה-M135i ואחריה הוצגה הבהמה האדומה שלפניכם, ה-M235i. הוספת מספר הדגם המלא (235 במקרה הזה) נועדה להבהיר שלא מדובר בגרסת הקצה. אותה גרסת קצה, ה-M2, אמורה להגיע בהמשך.

אבל נראה שמישהו בחברה ממינכן קצת התבלבל. אחרי נהיגה בב.מ.וו M235i, הציפייה לגרסה חזקה וחדה עוד יותר הופכת למשהו שיכול לגרום לך לאבד פעימה מרוב התרגשות או ללכת ולהתחבא מתחת לשטיח. תקראו ותבינו.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: ב.מ.וו M235


ב.מ.וו M235, מנוע 3.0 ליטר טורבו-בנזין, 326 כ"ס, 350,000 שקל

יתרונות

חסרונות

מנוע

נוחות נסיעה

התנהגות כביש

אבזור

חיים רק פעם אחת

חוקי התנועה


ב.מ.וו סדרה 2

עיצוב

במבט ראשון, ה-235 נראית כמו עוד מכונית קופה שהגיחה מבית המותג הגרמני. חרטום ארוך, זנבנב קצר ותא נוסעים שמרגיש כאילו משכו אותו אחורה. את החלק האחורי יכלו לעצב קצת יותר אגרסיבי ומהזווית הזאת אפילו רנו קליאו ספורט מרגישה יותר כוחנית מהב.מ.וו הקטנה. אבל הבימר נראית מעולה כמכלול ומשהו בפרופורציות שלה מתחבר טוב יותר מאשר באחות הגדולה, הסדרה 4. הצבע האדום, בו מתהדר רכב המבחן, לא היה הבחירה הראשונה אם זה היה תלוי בי. כשיהיו לי 350,000 שקל מיותרים אני כנראה אחשוב על צבע יותר מוצלח מזה.

ב.מ.וו M235

תא הנוסעים

מושב הנהג מזמין. הוא קצת קטן ועוטף את הגוף באופן כמעט אינטימי מדי. הוא גם נוח מאוד ולא מעייף בנסיעות ארוכות, מין שילוב מעולה בין נוקשות לרכות. המרווח הכולל במושבים הקדמיים סביר אבל אל תצפו למשהו שיכיל שחקני כדורסל או מתאבקים. גם הכניסה / נפילה למושב, ובעיקר היציאה ממנו, לא יהיו פשוטות למבוגרים וחי"רניקים לשעבר עם בעיות ברכיים.

אפילו אנשים מעופפים לחלוטין יבינו שמדובר ברכב ספורטיבי אחרי שהם יזכו להתיישב במושב הנהג. המושב ממוקם נמוך מים המלח, המנגנון הטלסקופי של ההגה מאפשר להוציא אותו רחוק לאחור והרגליים שלוחות קדימה במנהרה עמוקה. יש כמה מכוניות ספורט שיכולות לספר על חיבור בין אדם למכונה, אבל רק בודדות מסוגלות לעשות זאת טרם התנעת המנוע...

המרווח מאחורה גבולי למבוגרים, ואם הסימן מוכיח שאתם לא צעירים - תתקשו לשלוף ילדים מהמושב האחורי דרך הפתח הקטן שבין קורת הצד והמושב המקופל. איכות החומרים בתא הנוסעים גם היא יכלה להיות יותר טוב ועל חסרונה של בקרת שיוט ומצלמת רוורס הס מלדבר.

ב.מ.וו סדרה 2

נוחות נסיעה

נוחות הנסיעה לא מדהימה, ובתוך העיר הב.מ.וו קצת נוקשה וקופצנית. מחוץ לעיר היא טובה בכבישים איכותיים אך הנסיעה לכביש סדום-ערד דרך ים המלח הייתה קופצנית ומנדנדת ובהחלט הצליחה לעייף את צמד הבוחנים. עכשיו אפשר בבקשה להגיע לתכל'ס?

מנוע ותיבת הילוכים

בחזית הארוכה של ב.מ.וו 235 שוכן מנוע 3.0 ליטר טווין טורבו שזכה בחייו ליותר קומפלימנטים מבר רפאלי. כבר שכחנו כמה פעמים השישה בטור הזה (שישה צילינדרים המסודרים בשורה אחת) קיבל את תואר "מנוע השנה". במקרה של הקופה הקטנה מדובר בגרסה משודרגת ומחוזקת שלו, כיאה לגרסת הבצועים. לא פחות מ-326 כוחות סוס הוא מפיק. 20 יותר מאשר הוא מספק בגרסה החזקה ביותר של הסדרה 3 הגדולה (ה-335i) ו-6 יותר מהגרסה הבסיסית של ה-X6 העצום.

כל הכוח הזה יורד לרצפה דרך צמד גלגלים שמנמנים, שניצבים כמו בכל ב.מ.וו (עד לדור הבא של הסדרה 1), בחלק האחורי של המרכב. כל כך הרבה כוח, ושיא מומנט שמגיע איפשהו בתחתית קשת הסל"ד, דינם להשאיר הרבה גומי מרוח על הכביש עוד לפני שהמפלצת האדומה יוצאת מהמקום. הנתון הרשמי ל-100 קמ"ש עומד על 4.9 שניות, אך כדי לאמת אותו אתם צריכים משטח אוחז יותר מספיידרמן. גם הפעלת בקרת שיגור, ואפילו על רצפת המפעל של "אורביט", לא תצליח למנוע משני הגלגלים המסכנים שמאחור לקבל סחרחורת.

ב.מ.וו סדרה 2

ואז מושגת האחיזה המבוקשת, והדבר הזה, אין מילים אחרות לתאר אותו, פשוט עף קדימה. אני מניח שדיווח משטרתי על ה-235 נשמע כמו משהו בסגנון הזה: "מתקרב אלי משהו אדום... עבר אותי משהו אדום". אחרי התנסות ביחידת ההנעה הזו, להגדיר משפחתיות ספורטיביות כ"מופרעות" זה כמו להגדיר אוגר בכלוב כחיה מסוכנת. המנוע הזה הרבה יותר ממופרע. לחולה הגה אמיתי הוא כמו כריש בבריכת גורדון, כמו כריסטיאנו רונאלדו במשחק כדורגל מול ילדי גן, או כמו שורות של קוקאין מסודרות בחדר אוכל של מכון גמילה.

המשיכה החלטית מרגע לחיצת הדוושה ועד שהנהג מתעשת, או עד למגביל המהירות ב-250 קמ"ש, והבימר תגיע למהירות הזאת גם בעליה של הקסטל. רק חבל שאי שם במעלה הסל"ד, בסביבות הקו האדום, הצליל נשמע קצת חלול. מצד שני, רוב הנהגים שנהגו בה ביום המבחן זכו לפגיעות אוזניים כאלו ואחרות במהלך שירותם הצבאי כך שאחרי שעה או שתיים לכולנו היו צפצופים. כך או כך.
ודרך אגב... יש גם מצב ספורט. אם תעברו אליו העסק ירגיש הרבה יותר נחוש ועוצמתי ואליו יצטרף צלילם המענג של "בק-פיירים" מצוות האגזוזים שבזנב. לא יודע איזו יחידת הנעה ישימו ב-M2, שתהיה כמובן חזקה עוד יותר, אבל אני רוצה להזמין אותה כבר עכשיו.

ב.מ.וו M235

התנהגות כביש

התנהגות כביש מהפנטת תמיד הייתה מנת חלקן של גרסאות הספורט בב.מ.וו. הציפייה מהגרסה החמימה של הסדרה 2 הייתה כמובן, וכמתבקש, גבוהה, אבל גם אותנו היא הצליחה להפתיע.
הבימר מסדרה 2 היא כמו רכבת הרים. יש כאלו שבאים להנות ויש כאלו שפשוט מפחדים ממה שיגידו עליהם יותר ממה שהם מפחדים מהמכונית. לאחרונים הנהיגה ב-235 עלולה להיות מאבק מתסכל בעודפי הכוח. הזנב של הבייבי M מזכיר תחת תאוצה חזקה מכוניות שרירים אמריקאיות של פעם והבימר תכשכש בו אם היא תראה לנכון. על מצעים חלקים מאוד הזנב יכול להפתיע ולברוח החוצה באופן חד ופתאומי ונהג לא מיומן עשוי לאסוף את ליבו מרצפת המכונית בסוף הנסיעה. גם רכינת המרכב בסיבובים יכולה לתסכל את כל מי שלא ישכיל להכניס את הבימר באופן מאוד ניטראלי לפנייה.

אבל את ה-M235i צריך לקנות מי שיודע מה הוא עושה, ואז החוויה היא מהטובות שניתן למצוא ברכב שלא עונה לשם "פורשה". השלדה מעבירה כל כך הרבה מידע לנהג עד שניתן לדעת באופן מוחלט מה מצב האחיזה בסרן האחורי. מהעבר השני, האחיזה בסרן הקדמי תשפיל זיקיות בוגרות ותת היגוי הוא הנעלם שבמשוואה תחת הניהוג הנכון. האופן בו השדה הטזמאנית מדברת עם הנהג מאפשר להפוך את הנהיגה למתוכננת ומהירה בהרבה מכל מכונית שעולה עד חצי מיליון שקל ושלא מצוידת בהנעה כפולה.

התקשורת הפנומנאלית מאפשרת לשלוט בזנב באופן כמעט מוחלט. במצב "ספורט פלוס" הכנסה החלטית של האף ורמיסה של הדוושה תוציא את הזנב לריקוד מושחת ומאוד נשלט. היגוי נגדי מהיר וטיפה רגישות בדוושת הגז תאפשר משיכה של ההחלקות עד שהבקרה תחליט כי די לה מהחרבת הצמיגים. ביטול הבקרה יצריך יותר מיומנות אבל יחשוף בפני הנהג מכונת דריפטים ייחודית ומענגת, קלה לשליטה (יחסית) ומדוייקת. על הכביש הציבורי לא מומלץ לשחק משחקים מעין אלו, אבל אפשר לספר שהבימר בהחלט ששה להדק את קו הפנייה בתוספת כוח.

ב.מ.וו M235

הביקורת היחידה נוגעת להגה. סך הכל מדובר במרכיב די סביר ובמרבית המכוניות הוא היה נכנס לצד של המחמאות ולא לצד של הביקורת. אבל במכונית כזאת ומחברה כזאת אנחנו מצפים ליותר. ההגה מאוד מדוייק, יותר מרקטות של כיפת ברזל, ויש לו גם משקל טוב מאוד. הבעיה היא שהוא לא מתקשר בכלל וביחס לכמות התשדורת שעולה מהשלדה הוא מרגיש אילם ומנותק. זה מאוד משמעותי כשמתקדמים בקצב ובאופן בו מתקדמים ב-M235i.

סיכום

נעשה את זה קצר. אם אתם מבינים מה אתם עושים כשאתם מאחורי ההגה, אם אתם אוהבים מהירות, ואם יש לכם 350,000 שקל מיותרים בבנק (וגם אם לא, קחו הלוואה), ב.מ.וו M235i היא אחת מהחוויות הכי גדולות שניתן לרכוש בכסף. הסדרה 2 בגרסתה החזקה ביותר היא מכונית ספורט, עם שילדה מהטובות שבנמצא ועם מנוע מדהים. מכונת נהיגה לשמה. נקודה.


לדגמי ב.מ.וו בישראל - ב.מ.וו

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב
  • צור קשר בוואטסאפ
  • התקשר אלינו
חזור למעלה