עד שנת 2009 מכוניות מיני לא היו בפוקוס של רוכש הרכב הישראלי. האמת? זה לא מפתיע. המכונית האוטומטית הזולה ביותר באותה עת עלתה יותר מ-90 אלף שקל, בעוד מכונית משפחתית עלתה כ-120 אלף. אתם מבינים? כדי לקנות משפחתית ב-2009 הייתם צריכים להוסיף רק 33% ביחס למכונית מיני.
הגעתה של סוזוקי אלטו טרפה את הקלפים. מחירה של האלטו הידנית עמד על 60,000 שקל בעוד מחירה של האוטומטית התייצב על 73,000 שקל. עכשיו הדילוג למחירה של משפחתית קפץ כמעט פי 2 לתוספת של 62%.
השוק היה חייב להגיב, ואכן בעקבותיה התחילו לצנוח מחיריהן של שאר מכוניות המיני. גם פיאט פנדה, פיג'ו 107, יונדאי i10 ושאר החבורה, כולן הוזלו משמעותית. בהתאם הקטגוריה החלה לפרוח. ב-2009 נמסרו 2,083 מכוניות מיני בסך הכל. שנה לאחר מכן, מספר המכוניות שנמסרו בקטגוריה כבר קפץ לאזור ה-7,800 כלי רכב, ובשנת 2011 הקטגורייה כבר עברה את רף ה-20 אלף מכוניות!.
לתוך הקלחת הזאת נכנסה
קיה פיקנטו באמצע 2010. את השנה הראשונה שלה היא עוד העבירה בהיסוס עם 2,565 כלי רכב שנמסרו, אבל מאז... "בוננזה". 6,000 מכוניות בשנת 2012, והשיא, המכונית הנמכרת בישראל בשנים 2013 ו-2015 ולמעלה מ-10,000 כלים שעלו על הכביש בכל אחת מ-3 השנים האחרונות. גם כשהיא לא היתה הנמכרת ביותר בישראל, היא שמרה על מקום גבוה בצמרת.
.jpg "קיה פיקנטו")
אז מה הפך את הפיקנטו למכונית כל כך מצליחה? הסיבה המרכזית היא התחושה. הפיקנטו לא הייתה צעצוע זול אלא מכונית קטנה. כדי להבין זאת צריך להסתכל במבט עומק על שוק מכוניות המיני ב-2010. פיג'ו 107 היא המקרה הקלאסי של "מכונית צעצוע". מכונית מיניאטורית בגודלה, לא מרווחת, לא מאובזרת אבל מעוצבת, קלילה ומאוד חסכונית. יותר אופנוע 4 גלגלים מאשר רכב של ממש. מאחור לא היו חלונות חשמל, ואפילו לא חלונות אלא רק חרכים. המושב האחורי היה צפוף, פתחי המיזוג התמקמו באיזורים משונים והפלסטיקה פשוטה, במקומות שהיתה פלסטיקה וזה לא היה הפח של הרכב עצמו. האלטו לא הייתה רחוקה משם.
יונדאי i10 של אותן שנים לא קרובה ליונדאי שאתם מכירים כיום. היא הייתה יותר קרובה לדייהו מאטיז. סוג של מכונית גבוהה וצרה שכמעט הזכירה מיניוואן פיצפון מבחינת תנוחת הישיבה. זה הפך אותה למכונית עירונית מעולה, אבל עם מנועים קטני נפח וחלשים (בגרסאות הזולות) היא לא ממש הייתה אופציה בין עירונית. בטח שלא לאור האחיזה הנמוכה ותנוחת הישיבה הגבוהה.
הפיקנטו, לעומת אלו, הייתה מכונית של ממש. היו לה 4 חלונות חשמל, מראות חשמליות, כניסות ל-USB ו-AUX . תנוחת הישיבה הייתה יותר נמוכה, אבל לא נמוכה מדי ויחד עם קו חלונות גבוה היא נתנה תחושה של רכב בטוח, בוגר וגדול מגודלו האמיתי.
האם זה מספיק כדי להפוך למכונית הנמכרת בישראל? לא ממש. הדור החדש של ה-i10 מציע את כל אלו ועדיין לא מתקרב למספרי המכירות של הפיקנטו.
.jpg "קיה פיקנטו")
אחריות ושמירת ערךבכל שנותיה על הכביש בישראל הפיקנטו הוצעה עם 3 שנות אחריות מלאה ו-4 שנות אחריות נוספות על המנוע והגיר, ללקוחות פרטיים. המתחרות מצידן הציעו רק 3 שנות אחריות. השילוב של אחריות מורחבת יחד עם מוניטין אמינות לא רע (בזמנו, היום הוא נחשב למעולה), הביאו לעלייה משמעותית של הערך של הקוריאנית גם כרכב יד שנייה.
המספרים במקרה הזה מדברים בעד עצמם. פיקנטו אוטומטית מאובזרת משנת 2011 עולה 37,300 שקל (מחירון יד 2) לעומת 36,400 שעולה יונדאי i10 ורק 28,000 לאלטו. סקודה סיטיגו מאובזרת משנת 2012 תעלה כמו ה-i10 בדיוק. ובמספרי המכירה הסופיים הפערים גדולים הרבה יותר.
פיקנטו זהה משנת 2015 תעלה 59,600 שקל - כמעט כמו סוזוקי סלריו חדשה מהניילונים. היונדאי מאותה שנה שווה 56,600 שקל, ואלטו מתומחרת ב-45,000. הפערים ברורים. נכון שהפיקנטו הייתה קצת יותר יקרה בקנייה כחדשה, אבל לא בפער כל כך משמעותי.
האם שמירת הערך יוצאת הדופן של הפיקנטו היא הסיבה להצלחה? גם לא בהכרח. שימו לב, צריכת הדלק שלה לא מבריקה, בטח שלא ליד המתחרות מבית סוזוקי, פולקסווגן או פיג'ו - סיטרואן. האחזקה אמנם זולה אבל לא יוצאת דופן ליד האחרות. כל אלו גם הם שיקולי רכישה כלכליים והם לא פועלים לטובתה בהכרח.
.jpg "קיה פיקנטו")
מבחר הגרסאותאם תחפשו אלטו, תוכלו לקנות אותה בגרסת מנוע אחת ועם תיבה אוטומטית או ידנית. את הסיטיגו או המי של סיאט תוכלו לקנות עם יותר מגרסת אבזור אחת, אבל ללא גיוון ביחידות ההנעה. את ה-i10 יכולתם לקנות רק עם חמש דלתות. והפיקנטו?
פשוט תבחרו. היו לה גרסאות חמש דלתות, גרסאות "ספורט" עם שלוש דלתות (שלא קיימות כבר בדור החדש), 2 מנועים, תיבה אוטומטית או ידנית וגרסאות אבזור שונות. למעשה, כל מי שנכנס לסניף של קיה יכל לצאת עם מכונית שמתאימה עבורו - והלקוחות הפרטיים קיבלו את הבידול המתבקש מלקוחות ציי הרכב.
שם ומיתוגאבל בסופו של יום, אולי הנשק החזק ביותר של הפיקנטו היה השם שלה. העובדה שבשלוש השנים הראשונות שלה בארץ (עד שהגיעו ה-i10 החדשה והספארק החדשה) פשוט לא היו לה מתחרות, הפכה אותה למכונית שמגדירה את הקטגוריה. בסקירת ההבדלים בין מכוניות המיני עמדנו על ההבדל שבין מכוניות אירופאיות לבין מכוניות גלובאליות. יחד עם הספארק החדשה וה-i10 החדשה הפיקנטו יכולה לשמש כמכונית שהיא יותר מרכב עירוני קטן, אלא כמכונית קטנה, כזאת שמסוגלת לבצע משימות בין עירוניות ולהושיב עד חמישה אנשים.
עבור הקהל הישראלי, במשך שנים היא הייתה היחידה שעמדה בכל המשימות הללו ולכן היא זכתה למתג את עצמה כמכונית מיני שנותנת ערך של מכונית גדולה יותר. את המיתוג הזה קשה מאוד לשנות והוא נחרט בראשו של צרכן הרכב בארץ.
.jpg "קיה פיקנטו")
מה יקרה לדור החדש?הדור החדש של הפיקנטו מציע על פניו איכויות גבוהות יותר מאלו שהציע הדור הראשון בישראל. הפיקנטו החדשה יותר בטוחה, מאובזרת ומתנהגת באופן עדיף. ההבדל המרכזי לעומת הדור הקודם הוא ההחלטה שלא לייצר את גרסת ה-3 דלתות. ויש עוד הבדל קטן: התחרות היום הרבה יותר קשה והערכים שהיו פעם יחודיים לפיקנטו מוצעים היום בעוד רכבים.
האם אלו סיבות מספיק טובות כדי לשמר את הפיקנטו בפער כל כך משמעותי משאר המתחרות? זאת שאלה שעוד אין לנו תשובה אליה. רק ימים יגידו.
למאמר זה התפרסמו 12 תגובות
