רכב שטח - חדש

אפשר לגחך. אפשר לקרוא להם "מתחזים", "פרייבטים בצורת ג'יפ" או "סטיישנים מוגבהים". אבל האמת היא שמדובר בבחירה הגיונית: קצת פחות יכולת שטח והרבה יותר נוחות ואיכות חיים בכביש. למי הם מתאימים? למי שמוכן לוותר על טיול אתגרי בעומק הנגב, אבל רוצה לנהוג במכונית נוחה וקלילה ולא בדיזל מסורבל שנותן תחושה של משאית. "ללא הילוך כוח" - המשמעות היא שתיבת ההילוכים רגילה ולא כוללת אופציה ליחס העברה נמוך, LOW. כלומר, עם כל הרצון הטוב שבעולם הכלים האלה לא מתאימים לזחילה במעלה תלול ומסולע.

הכביש נגמר. פתאום מופיעה דיונה חולית או מתלול מסולע. לא צריך להתרגש, רק לשלב הילוך כוח - LOW. יחס ההעברה הנמוך מספק מומנט גדול יותר ויכולת להתקדם לאט ובטוח בשטחים קשים. הכלים האלה מצוידים בדרך כלל גם במתלים ובשלדה שמתאימים יותר לעבודת שטח אמיתית. הפשרה היא בדרך כלל בכביש: נוחות נסיעה קצת פחות טובה, התנהגות כביש קצת פחות מלוטשת. חלק מהכלים קומפקטיים ומתאימים פחות לטיול משפחתי מלא (למשל, גרסאות קצרות של מיצובישי פאג'רו וטויוטה לנדקרוזר) וחלק בגודל מלא, שיכול לשאת בקרבו משפחה שלמה וציוד קמפינג (ניסאן פאתפיינדר, הגרסאות הארוכות של פאג'רו ולנדקרוזר, לנדרובר דיסקברי 4 ועוד).

למה לסבול בחיים? למה להתפשר על נוחות, אבזור, איכות ושקט? מתברר, שאפשר להשיג את כל אלה וגם פוזה של ג'יפ. צריך רק לשלם. הרבה. ג'יפי היוקרה - סלון עולים 400 אלף שקל וצפונה. הפשרה היחידה היא בתחום השטח: אלו הם כלים עדינים, רכים, שרובם פשוט לא מתאימים לשטח קשה כלשהו (מלבד להאמר או שניים). אז קחו לכם ערכת פיקניק עם שמפניה מצוננת היטב וכמה גבינות משובחות וסעו ליער בן שמן או מקסימום לכרמל. מה רע?